תודה לניר ברעם על ספרו "יקיצה"

אין ברשימה זו ביקורת ספרותית על ספרו של ניר ברעם "יקיצה", שיצא לאור השנה על-ידי הוצאת "עם עובד". הייתי בערב השקה לספר במרכז ענב בתל אביב, קראתי חלק נכבד מהביקורות על הספר, ומצאתי עצמי כמי שחוזר לקטעים רבים בספר פעם שנייה ושלישית.

ברשימה זו אנסה במסע דילוגים קצרצר, המקפח קטעים רבים הראויים לציטוט, להבליט את עבודת אדריכל הנוף והצלם, שלצערי, הביקורת פסחה על תוצאה מרהיבה, שבאה לידי ביטוי בספר וגם לא ניתן לכך ביטוי בערב ההשקה. הביקורת התעלמה משפע תיאורי הנוף, שעוצבו בידי מי שכלי אדריכל הנוף והצלם הם רק המלים. ברשימה זו אתן רשות דיבור רק למלים - לכלי העבודה של אדריכל הנוף והצלם, שבמקרה שלפנינו הוא הסופר.

"אחרי הבתים האחרונים של הגבעה הצרפתית התקפל בהדרגה הנוף, עד שהכל סביבם הוברש במכחול שחור-זפת והם התקדמו בכביש צר ואפל, לרגעים דימו בלבם שהם נוסעים באוויר וסביבם רק תהום, וכשפנסי המכוניות האירו את המדבר הסובב אותם, צוקים וגבעות וסלעים, רווח להם כי המכונית כמו התהדקה אל האדמה...." (עמ' 159). כקורא הוגשה לי תמונת נוף, שעיצב אומן-המלים. כמי שהוזמן על-ידי הסופר לשכונת בית הכרם פסעתי עם מצלמת המילים שלו לקצה שכונה נוספת בירושלים, הגבעה הצרפתית, וזכיתי לתמונת נוף, שבוודאי לא הייתי נותן דעתי עליה, אם אדריכל-הנוף לא היה מצלם אותה בשבילי הקורא את הספר "יקיצה".

"שם נגמרה השכונה והתרחב שדה קוצים שמאחוריו בניין המתנ"ס והדשא האפור של מגרש הכדורגל שלהם...". (עמ' 140) אדריכל הנוף, שנתן לנו תמונה מרהיבה המשתקפת מאחורי בתים אחרונים של השכונה, יודע גם לנזוף במי שמזניח נוף אורבני. מתנ"ס, שצריך להיות מרכז של חינוך, ראוי שהדשא במגרש הכדורגל שלו יהיה ירוק ולא אפור, ובוודאי שלא יתרחב סביבו שדה קוצים. הנזיפה עולה ומזדקפת לה מתוך תיאור הנוף.

סערת נפש בעקבות שיחת טלפון עם אימא חולה מגיעה לקורא בליווי תמונת טבע סוערת "והרוח מסיעה את הסלון לתוך הערפל הצהוב... רחוב שלכל אורכו רק שני פסי בוץ, ואין שם אפילו אדמה או אספלט. רק גזעי עצים שקופים-תכולים כמו עמודי האור הבהירים שרואים לפעמים אחרי הגשם, נישאים מהאדמה אל השמים, תמיד רצה לגלות אם אפשר לגעת שם במשהו או שזה רק חזיון, תעתוע אור כמו קשת בענן..." (עמ' 110-111).

טרם שיחת הטלפון, טרם הגיעו הביתה כל מה שמתחולל בתוכו מתחולל ברחוב שבפתח ביתו. הקורא מקבל תמונה מהדרך לביתו - "בירידה לביתו הצהיב העולם, המראות נעשו מטושטשים ועכורים וכבר לא ידע לאמוד את המרחק שבינו ובין המכוניות החונות או לראות את צמרות העצים...ליד הבניין ראה שתי צלליות זעות בואדי באותה תנועה מהירה ונטולת ספק, שרק מי שמכיר את פיתוליו וסודותיו מסוגל לה.. " (עמ' 109-110)

"... השחירו השמים, ופנס הרחוב שמול חלונו נראה כנחש היורק נהרת אור..." תמונת נוף אורבנית קודרת של צלם מוכשר, המגיש לנו הקוראים תמונה התואמת למצב של שעת בין הערבים, כשהחום ירד לנשוא כתיבתו, בחדרו נשמעו רמזים על חזרה לבית הספר, הוא עצם את עיניו ופקחן לעבר התמונה שצולמה לעיל בעמ' (220-1).

הביקורת התמקדה בהערכה רבה לספר בו משרטט ניר ברעם את ערכי החברות בשכונת ילדותו בית הכרם בירושלים. אני ביקשתי להתמקד בהערכתי למשרטט ולצלם הנופים בשכונת ילדותו בידיעה, שקיפחתי עשרות רבות של תמונות נוף נפלאות הפזורות בספר, כי אני תחום ב-ד' אמות מיטת הסדום העומדת לרשותו של מי שכותב רשימה לאתר.