• מייקל מק'פול היה שגריר ארה"ב במוסקבה בשנים 2014-2012 ויעד מוצהר לרצונה של רוסיה לחקור פקידים אמריקנים בכירים. הוא הגיב על הפרשה במאמר שהתפרסם בוושינגטון פוסט, ועיקרי הדברים מובאים כאן בגוף ראשון כפי שהתפרסמו במקור.

חשבתי שסיימתי להדאיג את ולדימיר פוטין. עזבתי את מוסקבה ב-2014 כשגריר האמריקני היוצא, לאחר שפוטין דאג בשנתיים של כהונתי להפיץ דיסאינפורמציה נגדי. הוא נזקק ליריב ב"בחירות" לנשיאות, ולכן אנשיו האשימו אותי בכזב כאילו נשלחתי בידי הנשיא ברק אובמה כדי לממן את האופוזיציה ולקדם הפיכה, ואפילו שאני פדופיל. כאשר שבתי למשרתי באקדמיה, שחררתי אנחת רווחה.

אבל בפסגת הלסינקי פוטין שב החל לרדוף אותי. הוא הציע לדונלד טראמפ עסקה: אנשי התביעה האמריקנית יוכלו להיות נוכחים כאשר עמיתיהם יחקרו 12 רוסים המואשמים בפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית, אם הסוכנים שלו יוכלו להיות נוכחים בחקירת מספר דומה של אמריקנים. פוטין טען, שקציני מודיעין אמריקנים סייעו לביל בראודר להלבין כספים ולהוציאם מרוסיה, כספים שלאחר מכן נתרמו לקמפיין של הילרי קלינטון. טראמפ אמר שזוהי "הצעה מצוינת".

הייתי בהלסינקי, כפרשן עבור NBC. תגובתי המיידית הייתה אי-אמון. הסיפור המפוברק של פוטין היה מעליב; עצם ההכפשה של אנשי מודיעין אמריקנים, כאשר הוא ניצב לצידו של נשיא ארה"ב, הרגיזה אותי. לא חשבתי שטראמפ פעל בצורה זדונית כאשר שיבח את ההצעה הצינית והמחפירה הזאת; זה היה רק עוד היבט של תמימותו ביחס לפוטין, בדומה לאמון שנתן בהכחשותיו בנוגע להתערבותה של רוסיה בבחירות.

לאחר מכן, בטיסה הביתה, החלו עיתונאים רוסים לבקש את תגובתי להודעת התביעה במוסקבה לפיה מתנהלת נגדי חקירה בחשד להפרת החוק הרוסי, ואשר ציינה את שמי במפורש בנוגע לעניין בראודר. חשבתי: "הנה זה קורה שוב". הייתי השגריר האמריקני הראשון מאז ג'ורג' קנן ב-1952 שהשלטונות אסרו עליו לנסוע ברחבי המדינה, אבל חשבתי שהסתיימו הימים של הקשר הישיר ביני לבין משטר פוטין. אבל לא – הם שוב המציאו סיפור מטורף עלי, והפעם האשימו אותי בביצוע עבירה.

בדרך הארוכה הביתה, האי-אמון שלי כלפי חוצפתו של פוטין התחלף בכעס על טראמפ. מדוע הנשיא שלי, המפקד העליון שלי, עמיתי האמריקני – מדוע הוא כינה "הצעה מצוינת" את מזימתו של פוטין לאיים עלי ועל מבקרים אחרים שלו? נשיא אמריקני אינו רשאי ליצור תקדים מסוכן בו מדינה כלשהי, קל וחומר מדינה עוינת, תאיים להעמיד לדין פקידים אמריקנים על מעשיהם בזמן ששירתו את ממשלת ארה"ב. אם זה יכול לקרות לפקיד בכיר בבית הלבן ושגריר, מה יעלה בגורלם של דיפלומטים מן השורה? או קציני מודיעין? או חיילים? או עובדי סיוע?

הייתי בטוח שצוותו של טראמפ יפתור את זה כאשר נחזור לארה"ב. אבל בהזדמנות הראשונה הם נכשלו בצורה מחפירה: אחרי כמה ימים אמרה דוברת הבית הלבן, שרה האקבי-סנדרס, שההצעה עדיין נשקלת. מה? היא לא תפסה את עומק הטעות? את עומק הכעס הציבורי, שבא לידי ביטוי בהחלטת סנאט ברוב של 0-98 בהגנה עלי ועל עמיתי? דוברת מחלקת המדינה אמרה שההצעה אבסורדית – אבל הבהירה שאינה מדברת בשם הבית הלבן.

רק בניסיון השלישי, דחו טראמפ והאקבי-סנדרס את ההצעה הרוסית, אבל עדיין שיבחו את "כנותה". אני לא בטוח מה היה "כן" בה, אבל בעיקר כעסתי על כך שהנשיא לא יצא בהגנה גלויה וחד-משמעית עלינו. כולנו שירתנו, וחלקנו עדיין משרתים, בכבוד את אומתנו הגדולה. לא מגיע לנו שאוטוקרט זר יאיים עלינו. זה לא נושא מפלגתי; זה נושא אמריקני.

שמחתי לשמוע שממשלתי לא תבקש ממני להיחקר בידי תובעים רוסים, אבל עדיין יש צורך שהנשיא יגן עלי ועל אחרים מפני הצעד המסלים הבא: צו מעצר נגדי ובקשה מהאינטרפול להסגיר אותי אם אגיע למדינה שלישית. קיים סיכוי קלוש שפוטין יעשה זאת, אבל אני ומשפחתי רוצים ביטחון מוחלט שזה לא יקרה – ואני רוצה שממשלתי תסייע, משום שלסיכויים נמוכים יש נטייה להתממש כאשר מדובר ברוסיה: כיבוש קרים, הפלת מטוס מלזי, הסיוע לבשאר אסד, רצח סגן ראש הממשלה לשעבר בוריס נמצוב בפתח הקרמלין, ההתערבות בבחירות בארה"ב.

פוטין כבר גרם לי נזק כבד במישור המקצועי ובמישור האישי. הייתי מומחה לפוליטיקה רוסית, אבל כעת אינני יכול לנסוע לשם לצורכי מחקר. יש לי ברוסיה מאות חברים ואלפי מכרים, לצד עניין עמוק בתרבותה ובהיסטוריה שלה; הפרק הזה של חיי, שנמשך למעלה משלושה עשורים, הסתיים. אני מקווה שטראמפ ובכירי ממשלו לא יתנו לפוטין עוד ניצחון במלחמתו האישית נגדי, בכך שיאפשרו לו להטיח בי האשמות שווא. אני מקווה שהם יתייצבו בצורה ברורה וגלויה לצידם של כל האמריקנים המשרתים בחו"ל את ארצם, ושיבהירו לרוסים שהאשמות כאלו יובילו לעיצומים ולצעדי תגמול אחרים. ואם טראמפ לא יעשה זאת – על הקונגרס לפעול. אם ממשלת ארה"ב תיכשל בהגנה על אזרחיה, היא תשלח איתות של חולשה למוסקבה ולכל יתר העולם.