באי בתי הכנסת יודעים, שיש מנעד רחב של מי שממלאים את תפקיד הגבאי. בקצה האחד נמצאים אנשים צנועים שכל רצונם לשרת את הציבור, ובקצה האחר - אנשים יהירים הבטוחים שהם הסגנים של אלוקים. והנה מתברר שיש גבאי אחד שהוא לא הסגן, אלא האלוקים עצמו:
אבי גבאי.
יו"ר מפלגת העבודה לא ממש הוכיח את עצמו בתחום הפוליטי - ראו הסקרים ומעמדה הציבורי של מפלגתו - אבל מה זה חשוב כאשר יש לו יכולות וסמכויות של הקדוש ברוך הוא ב
כבודו ובעצמו. הוא יכול לשמש כחוקר, תובע, שופט ותליין - והכל כהרף עין. קבלו תיקון: הוא יותר מהקדוש ברוך הוא, שחז"ל מספרים לנו כיצד הוא בוחן כל מעשה ולעיתים אף מתייעץ עם מלאכי מעלה. אבי גבאי לא צריך את כל זה. הוא חורץ גורלות בתוך דקות ועושה זאת לבדו. תשאלו את
איתן ברושי.
מי שלא שמע על ברושי עד השבוע שעבר, לא צריך להרגיש נבוך. מדובר בחבר כנסת שולי במחנה הציוני, שדומני שהאירועים האחרונים היו הפעם הראשונה בשלוש שנות כהונתו שהוא עלה לכותרות. בשבוע שעבר נחשף, שהוא נגע בישבנה של חברתו לסיעה איילת נחמיאס-ורבין. בעוד היא אומנם זעמה ובצדק, אך מיהרה לסלוח לו - נשים אחרות, ובראשן כמה מחברותיה למשכן, דרשו את ראשו של ברושי.
זה היה רק הקדימון. אתמול (29.7.18) התקבל במפלגת העבודה מכתב של אישה הטוענת שברושי הטריד אותה מינית לפני 15 שנה. גבאי הפגין מנהיגות: הוא השעה את ברושי מפעילותו במפלגה ודרש ממנו להתפטר מהכנסת. "אין לעברייני מין מקום ברחוב או בכנסת", הכריז בנחרצות.
סליחה?! "עברייני מין"?! ברושי הורשע? ברושי הועמד לדין? ברושי נחקר במשטרה? כל מה שיש לך, אדון גבאי, הוא מכתב אחד של אישה אחת על אירוע אחד שלטענתה התרחש לפני 15 שנה. יש לי חדשות בשבילך: אפילו אם זה קרה ואפילו אם מדובר באונס - חלה על זה התיישנות. אבל הרי אין לך שמץ של מושג האם זה באמת קרה, ואם כן - מה קרה ואיך קרה ולמה קרה. אבל מבחינתך, אדון גבאי, מדובר ב"עבריין מין". לא פחות.
התגובה הזאת של גבאי (וגם של
ציפי לבני ו
שלי יחימוביץ, אבל אליהן אין לי שום טענות משום שמהן אין לי שום ציפיות) היא חלק מטירוף מערכות מוחלט שהתחיל בארה"ב והגיע אלינו. אם טוענים שמישהו ביצע מעשה פסול כלפי אישה - סימן שזה נכון. לא סימן שצריך לבדוק, לא סימן שצריך לחקור; סימן שזה נכון, נקודה, סוף פסוק. לא צריך להתעסק בדברים קטנים ומעצבנים כמו לשמוע את האיש, לחקור בצורה מקצועית, לרדת לעומק הטענה, לחפש עדים. כל זה סתם בלבול מוח ובזבוז זמן. לתלות!
הטרדה מינית מילולית, ובוודאי מעשה מגונה ועל אחת כמה וכמה אונס - כל אלו הם עבירות פליליות. במדינה דמוקרטית יש דרך אחת ויחידה לטפל בעבירות פליליות: באמצעות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. לא בפייסבוק ובטוויטר, לא בעיתון ובאינטרנט, לא ברחוב ובכנסת. במדינה דמוקרטית אין משפטי שדה ואין מעשי לינץ'. ודאי שחשוב מאוד להציף טענות כאלו, ועוד יותר חשוב להוקיע את מי שהוכחה אשמתו. לא פחות - אבל גם לא יותר.
אבל בארה"ב של תנועת me too כבר ויתרו מזמן על כל ההליך המייגע הזה. במדינה בה אפילו נאשמים ברצח משוחררים בערבות בשל חזקת החפות, אישים שעולות נגדם טענות על פגיעות מיניות - נשלחים מיד לגרדום הציבורי והפוליטי. משום שכך פועלים ידידינו האמריקנים: הם עוברים מקיצוניות אחת לשנייה, ובדרך כלל לוקח להם 15-10 שנים להתאזן. בדרך הם הורסים עסקים, משפחות וחיים. ואנחנו, כדרכנו, מייבאים מארה"ב את השלילי - וגם את האופנה הנוכחית הזאת.
הדבר חמור עוד יותר כאשר הוא מגיע מצידו של פוליטיקאי בכיר כמו גבאי. כי מה אומר לנו יו"ר מפלגת העבודה? החקיקה לא נחוצה. לא חוק העונשין, לא פקודת הראיות, לא חוק בתי המשפט, אפילו לא חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. זאת אומרת, החקיקה מאוד נחוצה כאשר אנחנו רוצים להתנגח ביריבינו; אבל אין לה שום משמעות כאשר אנחנו רוצים לזכות בנקודות זולות בדעת הקהל ובתקשורת. במקרה כזה, נשליך אותה לפח ונחרוץ בעצמנו גורלות בתוך דקות. כי אני לא גבאי ואני לא סגן של אלוקים; אני אלוקים בעצמו.
