מדיניותה של ארה"ב במזרח התיכון מאלצת אותה לעיתים לבחור בין תמיכה בדמוקרטיה עוינת לבין תמיכה בשליט סמכותני ידידותי; לרוב היא בוחרת בשני. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא ביחסה של ארה"ב למצרים, שם היא העדיפה ידידות על פני דמוקרטיה ב-35 מתוך 37 השנים האחרונות, כותבי מומחי חברת הביטחון סופאן גרופ.

מאז הירצחו של הנשיא אנואר סאדאת באוקטובר 1981, תמכה ארה"ב בשני אנשים חזקים: הנשיא חוסני מובארק עד 2011 והנשיא עבד אל-פתח סיסי מאז יולי 2013. בתקופת הביניים – שלטונו של מוחמד מורסי – התעורר חשש כבד מפני התפשטותם של האחים המוסלמים למדינות שכנות, ובסופו של דבר בחרה ארה"ב לתמוך במשטר סיסי למרות שהוא למעשה הפיל בהפיכה צבאית את ממשלתו הנבחרת של מורסי.

עם זאת, היו בשנים האחרונות רגעים של מתיחות בין וושינגטון לקהיר, במיוחד לאור המגבלות שהטילה מצרים על פעילותם של מלכ"רים זרים שביקשו לסייע למפלגות דמוקרטיות. בשנה שעברה ביטל שר החוץ האמריקני דאז, רקס טילרסון, מענק של 96 מיליון דולר למצרים והשעה 195 מיליון דולר נוספים (בעיקר סיוע צבאי), עד שמצרים תיענה לדרישות ספציפיות של ארה"ב. מאז 1978 סיפקה ארה"ב למצרים סיוע צבאי ב-47 מיליארד דולר וסיוע אזרחי ב-24 מיליארד דולר, אך למרות זאת (ושמא בגלל זאת) מצרים נותרה שברירית מבחינה כלכלית ופוליטית כאחת.

אלא שכעת בא השר הנוכחי, מייק פומפאו, וביטל את השעיית הסיוע. לטענת אנשי סופאן, זהו איתות ברור לכך שארה"ב מעדיפה ביחס למצרים את היציבות על פני החרות – בחירה שאינה ייחודית לממשל טראמפ, אלא נעשית בידי ממשלים רבים ברחבי העולם. מחלקת המדינה לא מסרה האם וכיצד נענתה מצרים לדרישות שהוצבו לה אשתקד. מה שכן ידוע הוא, ש-43 עובדי סיוע – רבים מהם זרים – זכו למשפטים חדשים לאחר שהורשעו בהליכים מפוקפקים. לדברי סופאן, זהו צעד קדימה ולא אחורה: היה צורך לשחרר אותם.

במקביל הודיעה ממשלת מצרים ב-24.6.18 שהיא מאריכה בשלושה חודשים נוספים את מצב החרום שהטילה באוגוסט שעבר לאחר מספר התקפות טרור באלכסנדריה ובטנטרה. זוהי ההארכה החמישית, המוסברת בכך ש"הממשלה חייבת לנקוט את הצעדים הנדרשים כדי להתמודד עם סכנת הטרור ולהגן על האזרחים". מומחי סופאן אומרים, כי מצרים לא באמת ניצבת בפני איום טרור, אלא מדובר בעוד צעד ברמיסה השיטתית של זכויות האדם בשמו של הביטחון.