"התקשורת חצתה קווים במחאת הלהט"ב"

"מה שקרה כאן עם מחאת הלהט"ב, ובקטן יותר גם עם חוק הלאום, זה כבר מזמן עזיבה של הסיקור וחציית הקו של התקשורת אל הכיכר. אין סובלנות לקיים דיון אמיתי. התקשורת מייצרת את המתקפה על עצמה ואיבדה את האמון בה ביושר". כך תקף (יום ב', 30.7.18) העיתונאי יאיר שרקי (חברת החדשות) את עמיתיו לתקשורת, בעקבות סקר שהוצג ביום עיון שקיימה הרשות השנייה בת"א ובו הוצגו ממצאים חמורים על אמון נמוך לו זוכה התקשורת.

"אמון הציבור הוא עניין של ימין ושמאל", אמר שרקי. "אי-אפשר לדבר על אמון בתקשורת בלי לדבר על ימין ושמאל וזהות יהודית. זה הסיפור עצמו. הקביעה מה הידיעה שפותחת מהדורה היא כבר הבעת עמדה". לדבריו הצטרף העיתונאי בני רבינוביץ (קול ברמה, יתד נאמן), שאמר: "אני חושב שהבעיה היום היא שהתקשורת יחצנית, היא מפגינה. למשל בסיפור הפונדקאות, התקשורת לא הייתה צד מסקר אלא צד מפגין ויחצני. אני בעד שתקשורת תהיה סופר-דעתנית, אבל עוברים את הגבול. אני מוזמן לראיונות באולפנים באופן קבוע, למשל על השלט במלון קרלטון שבו נופשים התבקשו לכבד בלבוש צנוע, על נושא הפונדקאות איש לא הזמין אותי. כשתקשורת נמצאת בצד אחד, לא מסוגלת לשאול שאלות ולא נותנת להביע דעות - נגמר הסיפור".

העיתונאי תלם יהב (ידיעות אחרונות) גיבה מנגד את התגייסות התקשורת למאבק הלהט"ב: "התקשורת הצטרפה והייתה צריכה להצטרף להפגנות", אמר. "תפקיד התקשורת הוא לתת לציבור כלים לקבל החלטות טובות יותר ולתת קול לאוכלוסיות מוחלשות שלא יכולות להביע את קולן ביומיום. מחאת הלהט"ב למשל היא לא רק סיפור של אנשי הייטק. מי שמופלה כאן באמת הם חד-מיניים שאין להם את הכסף הגדול להוציא על פונדקאות וזו הייתה חשיבות המאבק על זכות בסיסית להורות. כאן חשיבות התקשורת היא אדירה. היא הייתה צריכה לייצג אותם, כי אלה שכבות שאם לא נייצג, אף אחד אחר לא יעשה זאת. שוויון ודמוקרטיה הם שמאלנות?!"

גם חברת מועצת הרשות השנייה, ד"ר דליה זליקוביץ', צידדה בעמדתו כי לגיטימי שהתקשורת תנקוט צד: "יש אי-שוויון מובהק ומובנה. זה לא רק שוויון ללהט"ב, או לימין ולשמאל אלא גם שוויון לנשים".

שפל של אמון בתקשורת

באירוע הציגה ד"ר מינה צמח את מחקר מכון 'מדגם' לרשות השנייה, שהעלה כי רמת האמון בתקשורת היא הנמוכה ביותר מכל המוסדות שנבדקו כאשר 64% מהציבור לא נותנים בה אמון או שנוטים לא לתת אמון. הגורמים העיקריים שתורמים לאי האמון בתקשורת הם חדשות כוזבות (פייק ניוז), הטיה פוליטית וחוסר בגיוון דעות. 43% מהציבור אמר כי בטלוויזיה יש תופעת 'פייק ניוז'. לדברי מינה צמח, מדובר באחוז גבוה מאוד. עוד נתונים עליהם עמדה: 38% סבורים שהתקשורת פוגעת בדמוקרטיה ורק 12% סבורים שהחדשות אוביקטיביות.

יושב-ראש הרשות השנייה, יוליה שמאלוב ברקוביץ', אמרה: "הציבור נותן אמון מוגבל בתקשורת פחות מכל גוף ממלכתי אחר. המצב הזה יוצר סדק משמעותי בחומת הדמוקרטיה ולכן מוטלת עלינו האחריות לשנותו. בעיני מדובר במשבר חמור יותר ממשברים כלכליים או מדיניים. בקושי מצאנו היום כתבים, כמעט כולם פרשנים. האם זה גורם לכך שהדיווחים הפכו לתקשורת דעתנית? האם זה פוגע בעצמאות המחשבתית של הצופה? הרשתות החברתיות וריבוי האתרים הביאו עמם הרבה ברכות אבל לצד זאת גם אצבע קלה על ההדק לחדשות כוזבות, הצפת מידע שאמינותו שנויה במחלוקת והעדר היררכיה מוחלטת בדיווחים. כל בעל מקלדת הופך למקור מידע. תקופה זו עלולה הייתה להביא איתה תחושות של אובדן רלוונטיות לתקשורת. אני סבורה שההפך הוא הנכון. על כולנו, כל מי שאכפת לו מהתקשורת הישראלית, להבין שדווקא תקופה זו היא הזדמנות אדירה לצמיחה של כלי התקשורת ולתפקידים העיתונאיים השונים. אם רק נשכיל להחזיר את כלי התקשורת לדנ"א הבסיסי, המקורי והייחודי שלהם: אמינות, איזון ואיכות, כלב השמירה של הדמוקרטיה. השינוי הזה יהיה לנקודת מפנה חיובית".

"לפיד, נתניהו וליברמן פוגעים בתקשורת"

אילה חסון (חדשות 10) האשימה כי "יש שלושה פוליטיקאים שפוגעים בתקשורת - נתניהו, לפיד וליברמן. נתניהו זה ברור, ולפיד - למרות שהגיע מהתקשורת - הוא פועל מאחורי הקלעים כדי להתנכל למי שמדבר נגדו". חסון הוסיפה כי "מסוכן שהתקשורת תהיה עדר. יש רצון לסרס את יכולת התקשורת לבקר. זה היה קיים מאז ומעולם, ואני לא מתרגשת מכך. חלק מהביקורת של הציבור על התקשורת נכונה וטוב שתאמר. עיתונאים לא מורמים מעם ואם הביקורת ממקום נקי, עליהם לשמוע אותה. לתקשורת יש המון כוח והיא פלורליסטית וחזקה. רק צריך להיזהר שזה לא יגיע לענייני חקיקה. מציעה לא להתלהם כמו התוקפים של התקשורת כי זה מסוכן ויכול לערער יותר את התקשורת".

בני רבינוביץ': "היום אי-אפשר לומר מילה וחצי מילה נגד נתניהו מבלי שתזוהה כאיש שמאל. לפני כˉ5-4 שנים היה לי טור קבוע בתוכנית של ענת דוידוב ברשת ב' בימי שישי, וביקרתי את נתניהו. שבוע אחרי זה הטור ירד. הכל זה ימין-שמאל ואי-אפשר לדון עניינית בשום דבר".

אודי סגל (רשת 13) אמר: "התקשורת בישראל נמצאת במתקפה, אבל זה המצב הטבעי שלה. כשאנשים אומרים באחוזים נמוכים שיש אמון בה אותי זה מטריד. תקשורת בנויה על הטלת הספק ויחסי האמון עם הציבור נוצרים במגוון הכלים שלה. אנחנו נוטים לייחס את אמון הציבור בתקשורת לימין ושמאל. עמדתי היא אחרת. חושב שאין אמת אחת מוחלטת ושיש תופעה עולמית של חוסר אמון בתקשורת. לכל פרשן יש בסיס של כתב. חוסר האמון בתקשורת הוא תופעה עולמית, כי הרשתות החברתיות שיטחו את המדיה. אנשים אומרים לעצמם 'למה שאקשיב לאודי סגל?' אני אפתח ערוץ ביו טיוב ואגיד מה אני חושב. לכן אנחנו כל יום צריכים להוכיח מחדש את האמינות שלנו. הציבור לא נותן אמון ועצם הדרישה להוכיח שאין פייק ניוז היא טובה ודורשת אחריות גדולה יותר מהתקשורת. פוליטיקאים מנצלים את חולשתה של התקשורת". סגל הוסיף: "אומרים שהציבור רוצה לשמוע חדשות טובות. אני חושב שזה פשוט לא נכון. בתוכנית שלי אני משלב אייטמים טובים וחיוביים ולאחר מכן שבודקים את נתוני הצפייה רואים נפילה בצפייה בזמן האייטמים האלה. אנשים רוצים חדשות רעות".

בן כספית (רדיו ללא הפסקה): "נדמה שאנחנו היינו במשמעת מים ופתאום כל אחד בציבור מקבל באר מים. מערת אלאדין שהייתה בידינו איננה והבלעדיות שהייתה לנו על אינפורמציה וחיבור בין המנהיגים לציבור נעלמה. זה מייצר הרבה תגובות שרשרת חלקן חיוביות וחלקן שליליות. כבר אי-אפשר להשתיק כלום. ואנחנו במתקפה מצד השלטון. אני בדו שיח עם הקוראים והמאזינים שלי. לוקח לתשומת ליבי ומוצא את עצמי שזה רובץ עליי בתת הכרה. יש קוראים מדהימים ויש כאלה שמגלים נבערות והאמת שזה נהיה קצת מפחיד. אני חוסם מקללים וצבועים".

ד"ר מיכל שפירא (הרשות השנייה): "קיימת חובה לייצג את מגוון הדעות. האם אנשי תקשורת הם קודם עיתונאים או מחויבים לייצג את עצמם? אני פחות מוטרדת מחוסר האמון, כי צה"ל יש אחד ובית משפט עליון יש אחד, אבל תקשורת יש הרבה". דליה זליקוביץ': "הקהל מגיע למהדורה 'מבושל' ברשתות החברתיות, ואם הדעה שהוא שומע לא מתאימה לו הוא רואה בה חדשות כוזבות".

שרקי: "הרשתות החברתיות הן לא איום, הן 'קול המון כקול שדי'. הן הזדמנות ומראות לנו במה הציבור מתעניין. הרשתות מזכירות לנו את הנתק שקיים בין האולפן לבין הבית. בהינתקות, שהייתה לפני שפייסבוק נהיה מה שהוא היום. כבר אי-אפשר לברוח מזה. שומעים קול אחד באולפנים ומי שלא שמע באולפן - ישמע בפייסבוק".

ינון מגל (רדיו ללא הפסקה) אמר כי חוסר האמון בתקשורת הוא סיפור קלאסי של בגדי המלך החדשים, והסביר כי לחוסר האמון בה היא האחראית הבלעדית משום שהיא משקרת לציבור. "איך רוצים יהיה אמון בתקשורת אחרי ששנים לא אמרו את האמת? במשך שנים היא הציגה מצג שווא כאילו היא אוביקטיבית היא בעלת עמדה. התקשורת היא תבנית נוף אנשיה. חוק הפונדקאות או חוק הלאום הם תפישת עולם! זה ויכוח פוליטי והתקשורת תופסת בו צד".

ענת דוידוב (רדיו ללא הפסקה): "אין ולא צריך להיות איזון. אנחנו לא קריינים ולא פלקטים. ינון (מגל) יגיד מסתננים ואני אגיד מבקשי מקלט ופליטים. 80% מהתגובות לשידור המשותף שלנו הן קללות נגדי, הכל טוב". אילה חסון: "אל תקראי, כי זה ישפיע עלייך". דוידוב: "זה לא משפיע".

אביעד גליקמן (חדשות 10): "בלי שום ספק אני מרגיש בעבודה העיתונאית טינה וכעס של הציבור בעבודה היומיומית. אני חושב שנכון שתמיד היה כעס והבעת אי-אמון בתקשורת אבל השנים האחרונות, בגלל הרשתות החברתיות החמירו את זה, ואנשים מוּנעים משנאה. אנשים שאין להם שום מושג עיתונאי מאשימים אותנו בפייק ניוז רק כי זה לא תואם את האג'נדה שלהם ואלה גורמים לליבוי שנאה נגד עיתונאים. הקהל עוין אותנו מאוד". עוד הוסיף כי "גם מקורות שלנו, שפעם היו נותנים מידע כבר לא נותנים אמון בתקשורת ומעדיפים להוציא את המידע דרך הרשתות בדרך שנוחה להם. היום, אם אני לא מספר את הסיפור בדיוק כפי שנתנו לי ובאותו הרגע, כבר יגידו שאין אמון בי ובתקשורת". ביחס לעמדות פוליטיות של התקשורת אמר כי "כשיש מפלגת שלטון התפקיד של התקשורת הוא לבקר אותה ומה לעשות שיש 20 שנה של ממשלות ימין".

ספי עובדיה (חדשות 10) הפריח שאלות לחלל האוויר: "האם נכון רק לשקף או לנקוט עמדה? האם להביא את עמדת היהודים שהעדר השוויון בחוק הלאום מפריע להם נתפש כשמאלנות?".

חן ליברמן (חדשות 10) אמרה ביחס לקמפיין metoo: אני חושבת שבקמפיין הזה התקשורת ויתרה על כמה שלבים בדרך. אם עד לפני שנה חיכינו שחשוד ייעצר, ואז יוארך מעצרו כדי לחשוף את שמו, היום מספיק שיש שלוש נשים כדי שנפרסם את השם שלו, מספיק שיהיה פוסט בפייסבוק והתקשורת תשתף פעולה ולא תישאר בצד. שוחרר כל רסן מבחינת כמה אנחנו שומרים על עצמנו כגוף אמין יותר, אנחנו אומרים שאם זה קיים ברשתות זה חייב להיות אצלנו. הרשתות החברתיות גם נותנות לנו מדד טוב לרייטינג. לתקשורת מסחרית היום אין גם יותר מדי ברירה אלא לשתף פעולה". ליברמן הוסיפה: "יש היום תופעה של האשמת השליח. אנחנו מביאים את העובדות ואח"כ זה הופך לאשמת הכתב. אם אני מדווחת על סתימת פיות של מירי רגב, כועסים עליה וזו לא אשמת מירי רגב. גם אני מרגישה שכועסים עליי בציבור והחוויה שלנו היא כעס. אולי אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, אבל כשרואים איך פוליטיקאים מסיתים נגד התקשורת אנחנו צריכים לתבוע מהם ממלכתיות ישנה. זו צריכה להיות הציפיה שלנו כשרואים מה נתניהו אומר וכותב על התקשורת הנתונים על האמון בציבור לא יכולים להיות אחרת".

מה אתה יותר?

יאיר שרקי מחה על השאלה שהופנתה כלפיו, מה הוא קודם - דתי או עיתונאי, ואמר כי את הדוברים לפניו לא שאלו שאלה דומה - מה את/ה קודם, אישה או עיתונאית? תל אביבי/מושבניק או עיתונאי? - "אותי שאת כי סימנת אותי, כאילו אני שתול. זה נובע מהצורך לתייג".

נציב פניות הציבור ברשות השנייה, דוד רגב: "היום כל דבר הופך לחדשות כוזבות, גם אם אמרו בטעות 'אברהמי' במקום 'אברהם'. הטענות כאל גם לגבי מה שנחשב אמת לשעתה. הצופים לא תמיד מבינים שחלק מטקטיקת הראיון היא להוציא את המרואיין משיווי משקל, להיכנס בדבריו ולעקוץ. יש גם תלונות על חוסר יצוג בחברי דיון ('פאנלים') לנשים ולערבים".

עפר חדד (חברת החדשות) אמר כי "היום נורא עסוקים בשאלת הזהויות ולא בעמדות בתקשורת. שואלים אותי ברחוב למה אני לא מדווח על דברים טובים או על דברים כאלה ואחרים. התפקיד שלי הוא להביא סיפור ולהוציא כותרת. אני לא אמור לעשות 'נעים בגב' לאף מגזר ולא לעשות אף אחד מרוצה. שאלת הייצוגים קריטית יותר משאלת העמדות. קשה להתעלם מכך שעשרות שנים היו לתקשורת פנים זהות וכולם הגיעו מאזור חיוג מסוים, וכפועל יוצא הסיקור גילה בורות או חוסר עניין במקומות שונים בציבור. מאז ומעולם היה לי ברור שהסיפור הוא מה שקובע ולא הזהות שלי. רק לאחרונה ניגש אלי מישהו אחרי התפילה ושאל אותי אם אני לא מתבייש ו'בשביל מה שמו אותך שם'. זה לא רלוונטי ולא מעניין בעיניי. הסיפור הוא מה שקובע ולא מעניין אותי מה יאמרו - אם אני פוגע או משרת מישהו. רואה עצמי כנציג של הזהות. לפני כמה שנים כשצילמנו סדרת כתבות ניגש אלי בסטיונר, עם כל הסטריאוטיפים ואמר לי שסוף-סוף יש אחד משלנו בחדשות ושאני מזכיר לו במראה את האחיין שלו. אז הבנתי שיש ציבור שלם שעד לא מזמן לא יכול היה לראות אנשים בדמותו בעמדת מגישי חדשות, ושם הייתי גאה לייצג". על מבקרי התקשורת אמר: "יש אנשים שמתפרנסים מניגוח התקשורת, וכל עוד זה יימשך - יימשך חוסר האמון".

שמעון אלקבץ (מפקד גלי צה"ל): "הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי - החלטתי להחזיר את צה"ל לגלי צה"ל וזה בגלל העובדה שאמון הציבור בצה"ל גבוה. התקשורת הישראלית בכלל, חופש הביטוי והחשיפות נמצאת בעיניי במקום גבוה בעולם. גם נשיא וגם רה"מ ריצו ומרצים את עונשם בכלא בגלל תחקירים עיתונאיים. החשיפה היום מציבה סדר ולא צריך להתבכיין שהתקשורת הישראלית במקום בעייתי. היו לה תקופות שנשלטה הרבה יותר על יד הממסד והשלטון. היום ריבוי הדעות משמעותי יותר. נגמרו הימים שהייתה קבוצת אוכלוסייה אחת ששולטת בסיירות או בטייסות או בגל"צ. פני גלי צה"ל כפני קורס הטיס. כמו שמתחת לקסדה לא מסתכלים אם יש כיפה, כך גם בתקשורת. לא מסתכלים אם מי שחשף את הסיפור יש או אין לו כיפה. מה שקובע הוא סטנדרט עיתונאי".


אריה אלדד: "התקשורת פחות שמאלנית ממה שהייתה. חלק גדול מאי האמון בה נובע מכך שיש תערובת בלתי נסבלת בין עיתונאות ולפובליציסטיקה וטורי דעה. אין לי כצופה ידע איך לאסוף מידע ולכתוב רפורטאז'".

דן לביא (ישראל היום): "אפשר לקחת את ההינתקות כדוגמה. במקרה זה הייתה בתקשורת כמות תומכים גדולה. החד-ערכיות הזו היא תמונת המצב של התקשורת הרבה שנים ולכן רואים ירידה עקבית והדרגתית באמון הציבור לאורך השנים".

גילי כהן (כתבת מדינית בכאן חדשות): "התאגיד מורכב ממגוון אנשים. אני הגעתי מעיתון הארץ, ואני שמחה להיות מותקפת מימין ומשמאל, מה שבעיני אומר שאני עושה את העבודה שלי".

בפריפריה מתפוצצים

ליאת רון (רדיו צפון ללא הפסקה): "הבנתי בעבודה שלי ברדיו צפון שיש ציבור שלם שכבר עייף מלהגיב, ציבור שמקבל מהמדינה שירותים ותשתיות הכי גרועים שיש, בבריאות, במיגון וכו', שהפך לילד הכאפות, ואת אף אחד זה לא מעניין. יש ציבור שלם שהתקשורת מזניחה וכמעט לא נוגעת ומכאן אני קוראת לעסוק ולטפל גם בו. זה לא עניינו של איש ש-70% מתושבי הצפון לא ממוגנים, ואני מתפוצצת".

מיה איידן (חדשות 10): "בתמונה וב'סינק' (הקלטה) שאני בוחרת יש אמירה. הכנתי כתבה על מבקשי המקלט ומצד שני יש את תושבי שכונת התקווה שקרובים ללבי, ואני באמצע. עבורי זה מבחן היכן האמת שלי - איפה אני תופסת עמדה. לא הייתה אמת אחת".

סוהיל כראם (רדיו א שמס): "הכנסת גברה על התקשורת - כלב השמירה. אני לא עובד בתקשורת כערבי. כותבים עלי שאני עוכר ישראל, כותבים עלי שאני ציוני. אני לא מגויס. לקחנו על עצמנו שיותר מ-20% משידורי הרדיו יהיו בעברית - הכנסנו את השפה בכוח, והיו מחאות נגדנו בעניין".

ג'קי הורי (רדיו א שמס): "החלוקה בין דרוזים לערבים היא של ישראל, כולנו ערבים!" [שפיק עבד (הרשות השנייה) חלק עליו והעיר: "אני דרוזי"]. יש החושבים שכאשר פונים לעיתונאי הבעיה מיד נפתרת".