הפלשתינים: מהגרים חדשים וצאצאי ותיקים

אינני שייכת לימין. אני שמאל-ציוני. אני מכירה בזכות ההגדרה העצמית של כל קיבוץ אנושי ולכן אני מכירה בקיומו של עם פלשתיני. לאור עיקרון זה אני בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים. עם זה הוא צעיר לימים וגילו פחות מ-100 שנים והוא תולדה של המפעל הציוני. השקעות הון יהודי והון ציוני יצרו אפשרויות תעסוקה והביאו להגירת מהגרי עבודה מארצות ערב והאיסלאם.

אבל, מה שקומם אותי הוא המערכה הפלשתינית הכוללת שלילת קיומו של עם יהודי - הטיעון שהיהדות היא דת ולדת לא מגיעה מדינה - והמאמץ בזירה הבינלאומית לחיסול כל זיקה וקשר בין העם היהודי לארץ זו (לאחרונה באונסקו ובארגוני האו"ם) ובעיקר השקרים, הסילוף של ההיסטוריה של הארץ. הם "מוכרים לעולם את השקר" שהם התושבים הוותיקים של ארץ זאת ואנחנו, עם בן 4,000 שנה, הננו המצאה של התנועה הציונית שהפכה למכשיר בידי האימפריאליזם הבריטי.

מספר עובדות שרצוי שאזרחי ישראל ובאו"ם ובעולם ידעו:

האג'נדה הפלשתינית היא שקרית - סילוף ושיכתוב של ההיסטוריה: הפלשתינים הם מהגרים המתחזים לתושביה הוותיקים של הארץ.

ב-640, בעת כיבוש הארץ ע"י הערבים רק כ-30,000 מאנשי שלומו של הכובש התיישבו בארץ. הצבא, שהיה בדווי המשיך רובו בכיבושים והצבא הבדווי שנותר העדיף חיי נוודים והתיישב בספר בין הארץ הנושבת למדבר.

מבערך אמצע במאה ה-4 או ראשית ה-5 ועד אמצע המאה ה-14 (כ-1,000 שנים) היו רוב תושבי הארץ נוצרים לא-ערבים. הם היו צאצאי מהגרים מהעולם ההלניסטי שהתיישבו בארץ בעידוד השלטון הרומי, פיניקים תושבי הגליל המערבי, סורים-ארמים ונוצרים מביצנץ ומערב אירופה שהיגרו לארץ שהתרוקנה מיהודים ע"י האימפריאליזם הרומי.

מכ-3 מיליון יהודים נותרו בארץ כ-150,000 - 200,000 במאה ה-4 לאחר דיכוי אכזרי של 2 מרידות ע"י הרומאים- המרד הגדול ומרד בר- כוכבא- שבהם נהרגו לוחמים רבים. הצבא הרומי ערך מעשי טבח בתושבי פרובינציה יהודה ומכר לעבדות בשווקי האימפריה אלפי שבויי מלחמה. נמלי הים התיכון היו מלאי פליטים יהודים שברחו מאימת הצבא הרומי. (העובדות בספרי:מתי ואיך חוסל הרוב היהודי בא"י)

הערבים שלטו בארץ רק כ-400 שנה (640 - 1099). תיירים, היסטוריונים וגאוגרפים מוסלמים שביקרו בארץ אישרו שרוב האוכלוסייה היא נוצרית. אחריהם שלטו בארץ צלבנים- נוצרים, איובים - כורדים, ממלוכים- טורקמנים, עות'מאנים- טורקמנים. הרוב הנוצרי חוסל בהדרגה ע"י בריחה, מוות במלחמה, מעשי טבח, רדיפות דתיות, איסלום מרצון או בכפיה ובסוף- המגיפה השחורה.

על-פי מיפקד האוכלוסין ה- 1 של העות'מאנים שכבשו את הארץ ב-1516 היו בארץ ישראל המערבית כ-123,000 תושבים וכ-80,000 מתוכם היו מוסלמים. זוהי העדות הראשונה על רוב מוסלמי בארץ. הארץ הייתה דלת אוכלוסין ולמעשה ריקה. הטענה שמדובר בארץ ריקה מבוססת על העובדה שבתקופת ממלכת החשמונאים והשלטון הרומי והנוצרי- ביזנטי חיו פה מיליוני בני אדם.

ב-1914 היו על-פי מחקרים בארץ 525,000 מוסלמים ו-50% מתוכם היו מהגרים חדשים שרובם הגיעו בין שלהי המאה ה-19 - 1914. הם הגיעו מחצי האי ערב, ארצות ערב והאיסלאם ואף צ'רקסים, בוסנים וטורקמנים.

ובחלק ב':

האוכלוסייה המוסלמית הצטמקה ל-515,000 בתקופת מלחה"ע הראשונה. היא גדלה בתקופת המנדט תוך 25 שנים מ-515,000 לכ-1,200,000 . חלק לא מבוטל היו מהגרים ערבים ומוסלמים שנכנסו לארץ דרך הגבול היבשתי עם ארצות ערב שבו לא היה כל פיקוח על ההגירה, כמהגרים בלתי חוקיים, בעוד שממשלת המנדט פיקחה והגבילה הגירה יהודית, בניגוד להתחייבותה בקבלת המנדט על הארץ.

לאחרונה יצא לאור ספרי: מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לא"י, 640 - 1914, חלק א'. הוצאת ידיעות - ספרים. חלק ב' יופיע בעוד כשנה: מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לא"י, 1917 - 1948, תקופת המנדט.