התסיסה בקרב העדה הדרוזית איננה בשל "חוק הלאום" אלא משום ש"חוק הלאום" היה ה"קש ששבר את גב הגמל" הגזעני. מאז הקמת המדינה מעמדם הפנימי האמיתי של בני העדה הדרוזית רק הופך יותר ויותר למרמס על-אף הנתינה הבלתי מוגבלת שלהם. כל זאת למרות אחוזי הייצוג הפוליטיים הגבוהים שלהם בפרלמנט ולמרות אחוזי הקצונה הגבוהים שלהם. זהו תרתי דה סתרי לא פשוט, אבל החברה הישראלית, שאולי מנפיקה את אחוזי הגזענות הגבוהים ביותר בעולם מבחינת חברה "רב תרבותית", דוחקת את הדרוזים לירכתי החברה הישראלית ולא מעט משום שהמדינה הזו עדיין איננה מדינה אלא סוכנות ציונית שלא פעם אלה שאינם דרים בה שווים יותר מאזרחיה.
הסימן הערבי
החברה הישראלית היא לא מעט גזענית גם משום בורותה. מי שדובר ערבית הוא ערבי ומי שמוסלמי הוא ערבי ומי שהוא ערבי הוא גם האויב. זו בערך הנוסחה הגזענית שהדרוזים הם קורבנותיה. הנוסחה הזו איננה רק רעל אנטי דרוזי אלא גם רעל אנטי טורקי, אנטי אירני, אנטי פקיסטני, אנטי אפגני ואפילו אנטי הודי. הנוסחה הגזענית הזו מייצרת מערכת ביטחון פנימית - במועדונים ובמקומות בידור ותרבות, הפוגעת ומכלילה כל מי ששמו בא מהשפה הערבית, ובמיוחד אם הוא דובר ערבית. אפילו לא מעט מבני עדות המזרח - ממצביע הכיכרות והמזרקות של הליכוד, סובלים לא פעם מ"חזות מזרחית", ובמיוחד מ"שם מזרחי" ב"בדק ביטחוני" או בהעלאה בדרגת ההיררכיה של הפרנסה.
אבל אצל הדרוזים גם השפה היא ערבית ובדרך כלל אין שם "עיברות שמות", כמו אצל יוצאי עדות המזרח היהודים. ולכן לא פלא הוא שבכניסה למועדוני בילוי ולמקומות תרבות מחליט ה"בדק הביטחוני" המקומי (שלא פעם מורכב מלגיון הזרים הסלאבי החי בעולם של בורות בכל הנוגע לחברה הישראלית המורכבת...) לאסור על קציני צבא דרוזים, צ'רקסים ואף בדויים בהווה ולשעבר את הכניסה למועדון בשל שמם ושפתם. זוהי סטירת לחי איומה ופוגענית באלה שרק תמול שלשום עמדו מול אש צולבת כדי להגן על מחוקקי "חוק הלאום". מדובר בסיוט המתמשך כבר דורות אך נשנה שוב ושוב. יקומו כל מיני צדקנים שיטענו כי מלחמתם באי כניסת בעלי שם ערבי למועדונים היא על-רקע ה"מלחמה בהתבוללות", אם כך מדוע כל בעלי השמות הסלאבים - נכרים "למהדרין", אינם נבדקים ואינם מוצאים מחוץ לאותם מועדונים גזענים?...
לאומנות פסדו דתית
כיוון לאומני-גזעני אחר נושב מאלה המשתמשים בדת היהודית כמשוב גזעני הלקוח מתוך לאומניות חשוכות שהדת היא רק תפאורה לפשיזם החייתי שלה. ביהדות התורתית, זו שניתנה לנו מאז מעמד הר סיני ועבור דרך המשנה והתלמוד ועד לפוסקי הדור של ה"שולחן ערוך", יש קו ברור של "הפוך בה והפוך בה", בכל האמור והנוגע למי שאיננו יהודי אך נאמן ולוחם למען דם ישראל. עניין הכרת הטוב - אפילו לאומות רשעות כמו מצרים ואדום, איננו נעלם מדיני התורה, ולו רק משום שהרשעים הללו העניקו קורת גג לבני עמינו. האבסולוטיזם הגזעני מול אומות העולם איננו קיים ביהדות. מה שהדרוזים תורמים ליהודים הוא מעל ומעבר לעוד סוג של "חסידי אומות העולם". הם אינם עושים זאת כבודדים אלא כקבוצה מאורגנת ממש, שלא רק מגנה על יהודים אלא חיה בעימות משום כך עם בני האומה הערבית ואף עם בני עדתה מלבנון ומסוריה.
אבל למרות כל האמת הזו, שעל-פי תורת ישראל, הם היו זכאים לכל הפריבילגיות בשל כך, הרי שגורמים לאומנים ציונים, ובעיקר מקרב חובשי הכיפות הסרוגות שבקרב הכהניסטים, לא רק שאינם מוכנים לקבל את תרומת הדרוזים והצ'רקסים כעניין של "חסידי אומות העולם" אלא אף מטיפים להפלייתם גם במחיר הדמים ממש! כשהתרחבה תנועת "התחייה" (בשנות השמונים של המאה העשרים) והצטרפו אליה אנשי תנועת "צומת" - שבראשה עמד
רפאל איתן, מיד פרץ סכסוך פוליטי ראשון בין רפאל איתן (רפול) לפלג הקיצוני של ה"תחייה", בראשות ח"כ דאז, גאולה כהן. עם הרמטכ"ל לשעבר - רפאל איתן, הגיעו גם פעילים דרוזים וצ'רקסים, קציני צבא לשעבר. הדבר העלה את חמתה של ח"כ דאז, גאולה כהן, שביקשה להדירם רק משום אי-היותם יהודים, למרות תרומתם הממלכתית והביטחונית.
רפול עמד כצוק איתן נגד הגזענות הזו, שכמעט פרקה את האיחוד עוד לפני הקמתו. אבל הגזענות הכפולה שהייתה בעניין הייתה למעשה בחוסר התנגדותה של כהן וחבריה לה"תחייה" לקבלתו של רפאל איתן עצמו, שמוצאו לא היה מעולם יהודי אלא הוא היה בן לרוסים נוצרים מכת ה"סבודניקים" שהתנחלה בגליל! כלומר, גם בין הנכרים בישראל ישנם שווים יותר ושווים פחות, והדרוזים תמיד יהיו בתחתית הנכרים שתורמים למדינה משום שהם ילידים מזרחיים ולא עוד "חלקי חילוף לבנים" מאירופה. אבל אפליית הדרוזים איננה נעצרת רק בפוליטיקה אלא זורמת הלאה גם כשהם מקיזים את דמם ממש. שמו של ברוך גולדשטיין פרץ לראשונה לתקשורת הרבה זמן לפני שפעל את פעולת הטרור שלו במערת המכפלה. זה אירע כאשר אותו גולדשטיין סירב לפקודת מפקדו לטפל כחובש בחיילים דרוזים משום היותם נכרים. באותם ימים כבר חוילו גם נכרים אירופים, שגולדשטיין מעולם לא סירב לטפל בהם. את זריקת השנאה הזו החריף מאיר כהנא - אביר הגזענות וסילוף היהדות לעבודה זרה לאומנית ופגאנית, כאשר שלח מכתב איום למפקדו של גולדשטיין, שיניח לגולדשטיין לסרב אחרת יבולע לו פיזית. אלה הן רק דוגמאות מפורסמות אבל הדרוזים זוכים עוד ללא מעטות כאלה מדי שנה בשנה.
רק לפני מספר שנים נשלח לכלא מאבטח דרוזי לאחר שבאזור שירותי הכותל המערבי הוא רצח תימהוני יהודי שהוסת נגדו, ושהיה קשור לתנועת חב"ד הקיצונית. התימהוני הכפיש את המאבטח הדרוזי - ממש יום ביומו על היות "ערבי" ועל היותו "מחבל" רק משום מוצאו ה"ערבי". גם כשנאמר לתימהוני כי המאבטח הוא דרוזי בעל עבר צבאי הרי שהוא המשיך במעלליו, בטענה כי "כולם אותו הדבר". גם אנשי חב"ד - אליהם היה מקורב, סירבו להעמידו על מקומו. במעונות הסטודנטים, באוניברסיטאות ישראליות, מסרבים אנשי ימין להתגורר עם אותם דרוזים משום היותם "דומים לערבים" ובדרך כלל האוניברסיטאות מקבלות את רצון האפליה הזה, בעוד שעם סטודנטים זרים, שלא תרמו מאומה למדינה, מאירופה, מאמריקה, מאסיה ומאפריקה הרי שהאוניברסיטה כופה לא פעם מגורים משותפים ומתנגדת ל"גזענות כלפי זרים".
אפליית שבעים השנה
והדרוזים עומדים ורואים, במשך 70 שנה, כיצד כל מי שמתחפש ליהודי, או אפילו סתם זר לבן עוקף אותם בזכויות והם נותרים מאחור. הם עצמם, בכפריהם, מקבלים כל יהודי בסבר פנים יפות. כך למשל הם יצאו לקראתנו בדליית אל כרמל, כשגילו כי קבוצה חרדית הגיעה למקום. הם חיו כאן לפני בוא הציונות אך הם מחויבים להבין כי גם ספיחי הלא יהודים שהציונות מייבאת מחו"ל, במסגרת "חוק השבות", או ה"גיורים" הדמיוניים של הצבא למשל קודמים להם בזכויות. אבל כשהם ביקשו, לפני זמן לא מועט, להציל את אחיהם מסוריה, מכבלי דאעש, הרי שהם נענו בשלילה גמורה גם למסגרת הצלה של איחוד משפחות. הם צופים בחרדים הציונים - שרובם אינם משרתים בצבא, וחייבים לקבל גם אותם מעליהם בזכויות ובפיתוח רק משום היותם של הדרוזים לעומתם לא רק לא יהודים אלא בעיקר "דומים לערבים".
"חוק הלאום" כחותמת מסכמת לאפליית תמיד
"חוק הלאום" שעבר בפרלמנט הישראלי היה רק האישור הרשמי להמשך אפלייתם הנצחית של הדרוזים במערכת הגזענית שקיימת במדינת ישראל. הפעם האפליה הייתה בתור למועדון או בכניסה למעונות הסטודנטים אלא ממש בחוק הישראלי. המעניין הוא שבנט וחבריו גילו, רק לאחר העברת "חוק הלאום", כי הוא פוגע בדרוזים. כבר לפני חקיקתו ניסו גורמים דרוזים, ובראשם שאכיב שאנן (ח"כ לשעבר ממפלגת ה"עצמאות" - גם היא לשעבר...), להסביר לממשלת הימין כמה הרה הסון עלול להיות החוק הזה אבל אז הימין אטם את אוזניו. בימין קיוו שהח"כים הדרוזים שלהם (כמו השר
איוב קרא והח"כים עמר וחסון) יוציאו להם את הערמונים הגזענים מהאש הדרוזית. אבל זה לא קרה ובנט עכשיו יכול רק לאכול את הכובע שאין לו.
עם בן אלפי שנים לא יכול לברוח מזהותו ומהעיסוק בה 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
