השווקים בטהרן היו ידועים לשמצה בתורים הארוכים שהשתרכו בהם, אך כעת יש הרבה פחות לקוחות – מדווח (יום ג', 7.8.18) פייננשל טיימס מבירת טהרן, עם כניסתם המחודשת לתוקף של העיצומים שהטילה ארה"ב על אירן. הקונים בוחרים בקפידה את מה שבאמת נחוץ להם, כאשר המחירים הגואים גורמים לכך שבני המעמד הנמוך נאלצים להתאמץ כדי למלא את צרכיהם.

"שיילכו לעזאזל המשטר והשליטים המושחתים", אומרת אישה בגיל העמידה. "הם שולחים את הילדים שלהם לארה"ב ולקנדה, והופכים אותנו כל יום ליותר עניים". תלונות כאלו הפכו לשכיחות באירן ומלמדות על הלחץ הגובר המופעל על ההנהגה במקביל לעיצומים האמריקניים. הריאל איבד השנה למעלה ממחצית שוויו מול הדולר בשוק השחור, ואילו מחיר הפירות והירקות עלו באותו שיעור באותו פרק זמן. כל אלו מגבירים את הכעס כלפי מנהיגים הנתפסים כחדלי אישים ומושחתים.

פרשנים אומרים שהפער בין המשטר לתושבים מעולם לא היה גבוה כל כך מאז ההפיכה ב-1979. מאז שאלפי אירנים יצאו לרחובות בסוף השנה שעברה, נערכו ברחבי המדינה הפגנות רבות – בעיקר מעוטות משתתפים, שמחו על מגוון של נושאים ממחסור במים ועד אבטלה, ושלעיתים קרובות קיבלו טון אנטי-משטרי. הן מצטרפות לחשש של המשטר ולפיו המטרה האמיתית של העיצומים האמריקניים היא להפיל אותו.

גורם מרכזי לזעם הציבורי, מציין פייננשל טיימס, הוא הטענות בדבר שחיתות במשטר ובאליטה העסקית הקשורה אליו, כאשר הרפורמיסטים והשמרנים מאשימים זה את זה בהונאות ובניהול כושל. הצניחה בשער הריאל הוסיפה אש למדורה: באירן טוענים, כי אנשי עסקים הרוויחו בצורה בלתי חוקית לאחר שקיבלו מהממשלה אירו בשער מסובסד כדי לסייע בייבוא. הטענות הללו – שחלקן אף באות לידי ביטוי בכתבי אישום – מרתיחות את האירנים מן השורה, המתמודדים עם מחסור בחשמל ובמים בשיאו של הקיץ הלוהט.

הנשיא עלי רוחאני הדיח בחודש שעבר את נגיד הבנק המרכזי בטענה שנכשל בטיפול במשבר, והשבוע הודיעה הממשלה על הקלה בפיקוח על מטבע החוץ. אבל המצב הכלכלי צפוי להחמיר עוד יותר בשל העיצומים האמריקניים, ובמיוחד כאשר בעוד שלושה חודשים ייכנסו לתוקף האיסור על רכישת נפט אירני והאיסור על ביצוע עסקות עם הבנק המרכזי שלה. אירנים עשירים יותר כבר אוגרים מלאי של מוצרי יסוד, ורוכשים זהב ומכוניות בניסיון להגן על ערכם של נכסיהם. העניים, כמובן, אינם יכולים להרשות זאת לעצמם.

"אם אראה מפגינים ברחוב, אצטרף אליהם", אומר עובד בן 19 בחנות ירקות בצפון טהרן. "אני עובד כל יום משמונה בבוקר עד חצות ומקבל מיליון טומאן [227 דולר] בחודש – אבל בעלי החנות מקבל דמי שכירות של 90 מיליון מבלי לעבוד. למה? האם זו מערכת הוגנת?". העיתון מעיר, כי כל מחאה של בעלי ההכנסות הנמוכות מביכה את המשטר, שכן ההפיכה של חומייני ב-1979 התיימרה להיות התקוממות של העניים נגד האליטות בראשותו של השאה.

סוחרים בטהרן אומרים, כי הם כבר מרגישים את ההשלכות של עליית המחירים: המכירות צנחו במחצית. "בעבר, מי שלא יכלו להרשות לעצמם בשר, אכלו לכל הפחות לחם ויוגורט. אבל עכשיו משפחות רבות לא יכולות להרשות לעצמן אפילו יוגורט", אומר מוכר בחנות בשכונה של בני מעמד הביניים.