החל מליל שבת (3.8.18) בשעה 18:00 ועד יום ראשון (5.8.18) בחצות נורו 66 איש בשיקאגו ו-12 מתוכם מתו. מספרים מעוררי אימה אלו מזכירים, אומר ניו-יורק טיימס, כי למרות כל ההתקדמות במאבק בפשיעה הקשורה לכלי נשק – עדיין יש צורך לטפל בשורשי הפשע הידוע לשמצה של שיקאגו.
בית החולים ג'ון סטרונגר במערב העיר היה כה עמוס, עד שבני המשפחה של הקורבנות נאלצו לחכות מחוצה לו לקבל עידכונים על גורלם של יקיריהם. האלימות הגיעה לשיאה ביום ראשון: 30 בני אדם נורו בתוך שלוש שעות, בין חצות לשעה 3:00 בבוקר. בשמונה מן התקריות היו שלושה קורבנות ומעלה. בסוף השבוע שעבר נורו 14 ילדים; שניים מהם, בני 17, נהרגו. הצעיר שבקורבנות היה בן 11, והמבוגר – בן 62.
משטרת שיקאגו אומרת, כי התקריות התרחשו בעיקר בארבעה איזורים בהם הפשיעה גבוהה ויש פעילות ניכרת של כנופיות, וכי היא בודקת האם מדובר בפעולות תגמול במלחמות בין עבריינים. חלק מן היריות היו ממכוניות, חלקן בידי הולכי רגל, בחלק מן המקרים נורתה אש בחזרה. אבל ברור שחלק מן הקורבנות היו מקריים.
למרות ירידה קבועה מאז 2016, מספר תקריות הירי בשיקאגו בימים הראשונים של אוגוסט היה גבוה מאשר בשנים הקודמות. ראש העירייה,
רם עמנואל (לשעבר ראש הסגל של
ברק אובמה), ומפקד המשטרה, אדי ג'ונסון, טענו שגל האלימות הנוכחי נובע מגורמים שאינם בשליטת העירייה והמשטרה: יותר מדי רובים, העדר הרשעות של מי שמחזיקים בנשק בלתי חוקי וכשלונות הוריים. הם גם קראו לתושבים בשכונות בהן האלימות היא הגבוהה ביותר, לסייע למשטרה בחקירותיה.
ואולם, כותב הטיימס, מנהיגים קהילתיים ופעילי זכויות אדם אומרים, כי הצהרותיהם של עמנואל וג'ונסון משקפות בעיה עמוקה יותר: המשטרה אינה נותנת לתושבי אותן שכונות יותר מדי סיבות לסמוך עליה. שיעור פענוח מעשי הרצח בשיקאגו הוא אחד הנמוכים ביותר בערים הגדולות בארה"ב. בניגוד לערים אחרות, בשיקאגו חוששים תושבים רבים לשתף פעולה עם המשטרה, משום שאינם מאמינים ביכולתה להגן עליהם מפני מעשי תגמול.
במקביל, משטרת שיקאגו התייחסה זמן רב בצורה מבזה וגסה כלפי שחורים ולטינים. בשנת 2016 קבע כוח משימה שהקים עמנואל, כי נתוני המשטרה עצמה מאמתים את ההנחה לפיה אין לה כבוד לקדושת החיים כאשר מדובר בבני מיעוטים. עוד נמצא, כי התנהלותה של המשטרה מושפעת במידה רבה משיקולי גזע. גם התנהלות זו אינה מעודדת שיתוף פעולה מצד תושבי העיר. התוצאה: הם מתייחסים למשטרה יותר ככוח כובש מאשר כמי שמשימתו להגן עליהם.
שילה בדי, פרופסור למשפטים באוניברסיטת נורת'ווסטרן שהייתה חברה בכוח המשימה, אמרה לטיימס: "התושבים בדרום ובמערב [העיר] סובלים מטראומה עמוקה בשל ההתנהגות הברוטלית של שוטרים שאינה תופסת את הכותרות, והם רואים את זה קורה שוב ושוב. הכלי היחיד שמשטרת שיקאגו מפעילה הוא מעצרים. הם לא פועלים למנוע את הפשיעה; הם פועלים אך ורק ככוח מגיב".
ג'ונסון – בעצמו אפרו-אמריקני – טוען, כי המשטרה מתקדמת בשנתיים האחרונות בטיפול בבעיות אלו. "אנחנו עובדים קשה כדי לתקן את היחסים עם המשטרה בקהילה, במיוחד בקהילות השחורות. זה לא קל. אתם חושבים שקל לי לעמוד פה ולדבר על זה? זה לא. אני לא נהנה מזה. אבל אני יודע שזו המציאות", הוסיף. "אבל אני מבקש מהקהילות לעשות את שלהן. אנחנו לא יכולים לפתור את זה בלי הקהילות. משטרת שיקאגו טובה רק במידת האמון שיש בה".