כנפיים יש רק למלאכים

האמת היא שהנפש קצה במרורים אותם מאכילים אותנו, את היהודים היושבים בציון. לא, אין הכוונה לרוצחים הערבים מעזה שהרי זה טיבם וזה טבעם. הכוונה לראשי הצבא והפוליטיקאים המגלים לאורך זמן רפיון ורפיסות שעל פני הדברים וגם מתחת להם אינם מובנים, אינם נתפשים.

מסוּפר על מלך שניצח בכל מלחמותיו. לאוֹת שמחה ערך מסיבת ניצחון לתושבי המדינה. במסיבה הכריז על מחווה מיוחדת, לפיה כל אזרח יוכל לפנות אליו ולקבל את מבוקשו. כמובן, זה ביקש כסף, זה ביקש דירה, זה ביקש אבנים יקרות וכד'. רק בקשה של איש אחד הייתה יוצאת דופן. הלה ביקש לראות את פניו של המלך בכל יום.

אז נכון, שיא הפשע והרשע בפרשת אלטלנה נרשם כשאנשי הפלמ"ח, שרבין היה מפקדם, ירו לעבר אלטלנה הבוערת באש שעליה כבר הונף דגל לבן, ולעבר ניצוליה חסרי הישע השוחים אל החוף.

במאמרי הקודם, הסברתי מדוע אין לאפשר שוויון בין הלאומים בישראל. אבל עדיין נשמעים הקולות בעד שוויון. אם לא במישור הלאומי, אז אולי במישור האישי? אז זהו, שגם במישור האישי מדובר בעורבא פרח. אין במציאות שוויון שאינו תלוי בדבר.