בשבוע שעבר נכנסו מחדש לתוקפם חלק מהעיצומים האמריקניים על אירן, אבל החשובים שבהם עדיין בדרך: ב-5 בנובמבר ייאסר על חברות אמריקניות לרכוש נפט מאירן, וממשל טראמפ הבהיר שיעניש חברות לא-אמריקניות שיבצעו רכישות שכאלה. העיצומים הללו יכולים להיות הרסניים מבחינתה של אירן, שמכרה אשתקד נפט ב-50 מיליארד דולר - 70% מהייצוא שלה. ניתוקו של המשטר, המעורער ממילא, ממקור המזומנים הגדול ביותר שלו עשוי להיות בעל השלכות עצומות.
אם ממשל טראמפ יפעל כהלכה, הוא יוכל להבטיח את הצלחתו של אמברגו הנפט – אבל הדבר דורש ניווט זהיר בין שוק הנפט המורכב לבין משחק פוליטי עדין בו מעורבות ממשלות וחברות, כותב פיטר הארל ב-Foreign Affairs. הנשיא
דונלד טראמפ יצטרך למצוא דרך לרתום לעיצומים את סין, הלקוחה מספר אחת של הנפט האירני, במקביל למלחמת הסחר שהוא מנהל נגדה. הוא יצטרך לנהל מאבק בלתי פוסק נגד הפרת העיצומים. והוא יצטרך להתמודד עם האפשרות שהעיצומים החד-צדדיים של ארה"ב יביאו לניסיון של מדינות אחרות לבנות מערכת סחר בינלאומית שתוכל לעקוף אותם.
האתגר הראשון הוא למנוע זינוק במחירי הנפט, אם ייגרעו מהשוק 2.1 מיליון חביות אירניות ביום. למרבה המזל, העיצומים המתוכננים אכן מביאים בחשבון היבט זה. ככל שמדובר במדינות אחרות, טראמפ יכול לקבוע שארה"ב דורשת מהן רק "להפחית משמעותית" את רכישת הנפט מאירן מדי שישה חודשים. ממשל אובמה עשה זאת, לפני הסכם הגרעין, והפחית את הייצוא האירני במיליון חביות ביום; הארל קורא לטראמפ לנהוג באותה צורה.
מחיר הנפט כיום הוא בסביבות 75 דולר לחבית – הרחק מ-100 הדולרים שהיו המחיר בעת הטלת העיצומים בידי
ברק אובמה. אולם המחיר עלה ב-50% בשנה האחרונה, בשל בעיות בתפוקה בוונצואלה וחוסר יציבות בעירק ובלוב. מחיר הנפץ בכמה דולרים כאשר רק דובר על העיצומים, אך הוא שב וירד כאשר הממשל הודיע שמדינות אחרות ובראשן סעודיה הסכימו להגדיל את התפוקה כדי לכסות על זו האירנית. גם התחזיות להגדלת התפוקה בברזיל, קנדה וארה"ב עצמה נותנות מרווח נשימה לעיצומים – בהנחה שהם לא יהיו מהירים מדי.
האתגר השני יהיה לשכנע את לקוחותיה של אירן למצוא מקורות חילופיים. ממשל אובמה העדיף לנהל את המו"מ בנושא מול הממשלות ולא מול חברות הנפט, ועשה זאת בהצלחה. הגישה הזאת יכולה להתאים גם כיום מול יפן ו
קוריאה הדרומית, הזקוקות לתמיכתה של ארה"ב מול
קוריאה הצפונית.המצב שונה באירופה, שם מתנגד
האיחוד האירופי לצעדיו של טראמפ מול אירן, ולממשל תהיה יותר הצלחה אם יפעל מול החברות – צופה הארל. החברות האירופיות הגדולות –
ENI וסאראס האיטלקיות, רפסול הספרדית, טוטאל הצרפתית והלניק פטרוליום היוונית – תלויות במימון דולרי, בשוקי הביטוח הבינלאומיים ובספקים אמריקניים, ולכמה מהן יש גם פעילות משמעותית בארה"ב. אף אחת מהן לא תסתכן בעיצומים אמריקניים כדי להמשיך ולרכוש נפט אירני. על-פי דיווחים בתקשורת, חלקן כבר מתכוננות לעזוב את אירן.
זירה נוספת בה יכולה ארה"ב לפעול בצמתים חיוניים של הנפט האירני. נמלים אינם מאפשרים למיכליות לעגון בלי ביטוח – והממשל יכול ללחוץ על חברות הביטוח האירופיות שלא לבטח מיכליות הנושאות נפט אירני. הוא כבר הודיע על כוונתו לפעול נגד בנקים שיספקו מימון לרכישת נפט מאירן. צעדים אלו צפויים להכריח את החברות האירופיות לצמצם ואף להפסיק את הרכישות מאירן, למרות עמדותיהן של ממשלותיהן.
האתגר הגדול ביותר בטווח הקצר הוא סין, המייבאת מדי יום מאירן 500,000 חביות – כמעט רבע מהייצוא האירני. פקידים בבייג'ינג לא נתנו רמז כלשהי ולפיו סין מתכוון לקצץ את הרכישות, והיא תוכל להתמודד טוב יותר מאשר אירופה עם עיצומי-משנה אמריקניים. יש לה בתי זיקוק ובנקים שאינם עושים עסקים בארה"ב ויוכלו להמשיך לזקק את הנפט ולשלם תמורתו. לכן, השאלה מול סין היא בעיקרה מדינית ולא כלכלית: האם היא מעונינת להתעמת עם ארה"ב גם בנושא הנפט האירני. אם סין תגיע למסקנה שוויתור על הנפט האירני הוא מחיר נמוך בתמורה להישגים אחרים מול ארה"ב – בסחר ההדדי או בזירת מזרח אסיה – היא תעשה זאת.
גם אם לקוחותיה העיקריים של אירן יוותרו על הנפט שלה, יהיה צורך במעקב הדוק כדי למנוע הפרה של העיצומים. בשנים 2015-2011 מצאה אירן דרכים לעקוף חלקית את העיצומים האמריקניים, למשל באמצעות העברת הנפט ממיכליותיה למיכליות אחרות והצגתו כאילו מקורו שונה. היא גם יכולה להבריח נפט ודלק למדינות השכנות – טורקיה, אפגניסטן ופקיסטן. לא מדובר בתחליף מלא להכנסות הנוכחיות מהנפט, אך צעדים אלו יפחיתו את הלחץ. כדי למנוע אותם, יהיה צורך במעקב רצוף אחרי המתרחש בים וביבשה, ומשרד האוצר יצטרך למצוא ולהעניש את היחידים והחברות שיהיו מעורבים בסחר כזה.
כאמור, הצלחה של העיצומים האמריקניים עלולה להוות חרב פיפיות בדמות התארגנות של מדינות אחרות, במיוחד באירופה, כדי למנוע מצב בו ייאלצו בעל כורחן ליטול חלק בצעדיה של וושינגטון. כמה מדינות אירופיות, ובראשן צרפת, מחפשות דרכים לשלם תמורת הנפט האירני לא בדולרים. קשה להניח שצעדים כאלו יימצאו בקרוב, אך הארל מזהיר מפני מגמות עתידיות וקורא לממשל להתכונן אליהן כבר כעת.
