כשהסתיימה הקמתו של שדה התעופה נתב"ג באיחור קל ואופנתי של מספר שנים כמקובל במקומותינו לפרויקטים ציבוריים, לא שבענו די מהחידושים המרהיבים. כיפה ממטירה מים בקיץ ודולפת בחורף, אגף בידוק כבודה שתכננו חכמי ליליפוט ועוד כהנה וכהנה. אך חידוש אחד האפיל על כולם, במקום רצפת קרמיקה מבהיקה כאצל גויי הארצות הותקן שטיח משרדי מקיר לקיר. אין ספק כי הוגי רעיון מופלא זה ראו בעיני רוחם חלוץ עברי חולץ את סנדליו ומחכך את כפות רגליו ובהונותיו בשטיח צמרירי הסופג את זיעת רגליו העמלות בימי הקיץ החמים.
לא חלפו עברו להן שנתיים והשטיח לא עלינו השחיר והזדהם וקיבל 100 גוונים של אפור. אז תהינו לעצמנו למה מגיע לנו כל טוב הזה גם חברת תעופה בקצה הדירוג וגם שדה התעופה המזוהם בעולם. למי התודה? למי הברכה?
ברם, לאט-לאט החלו כתמי הזוהמה בצורותיהם האונגארדיות להתחבב עלינו. חלק מהכתמים מזכיר את פדחתו של ראש ממשלתנו הראשון שבובות בדמותו מנסות לשעשע את הממתינים בתורים האין סופיים. חלקם מזכיר יצירות אוונגארד שונות ומשונות. וכך יכול אדם בעודו ממתין להמראתו המתאחרת לדמיין בעודו בוהה בכתמים כאילו הוא רובץ בחופו של אגם לוגאנו ומתבונן בעבים צמרירים השטים להם בשמי התכלת.
ובחזרתו, באשמורת ראשונה קורצים לך הכתמים ברוך שובך למכורה איש עמל. במיוחד התחבב עלינו כתם באגף B של שדה"ת. כתם גדול ומזוהם במיוחד. כתם זה ממש מזכיר ציור אונגארד של ג'ייסון פולוק עד שהחלטנו לכנותו ה"פולוק". הפולוק שלנו להבדיל מהאוריגינל גדל, צמח, השביח והתרחב. והנה שוד ושבר. בשבוע שעבר נבע חור באמצעו של הפולוק שלנו. לא סתם חורים בלויים כבשאר השדה. לא ולא, חור פרום של ממש.
לרגע חלפה בנו חלחלה לנוכח המחשבה הבלתי סבירה שפרנסי רשות שדות התעופה יחליפו את פולוק שלנו. אומנם נרגענו כי לא כך יעשה במקומותינו. אך מכאן אנו שולחים תחינה, אם חו"ח יחליט אי-מי להחליף את השטיח, אל תשליכוהו לעת זקנה קלפוהו בזהירות, מסגרו אותו במסגרות ראויות כמו גובלנים הזוכים למקום של כבוד במוזאוני וארמונות הארצות והציגוהו במוזאון ישראל כראוי לאומנות ישראלית עכשיות.
רק דיבורים לא יעצרו את המפולת בין אמונה לשרות בצבא 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
