משל החברה פתוחה

חברה פתוחה משולה לעיר שלבתיה כולם כתלים של זכוכית. היא רואה דרכם מה קורה לה בחלונות הגבוהים שברום, אבל מן החלונות הגבוהים רואים גם מה מתרחש בכל בית ובית. על כן חברה פתוחה היא גם חברה המפתחת תעשיית תריסים ווילונות מצלים, כדי שיהיה מותר לראות עקרונית אבל בדרך שמקשה, לפעמים גם אינה מאפשרת, לראות הלכה למעשה. החלונות הגבוהים לא מעוניינים שייראו כל מה שעושים שם. דיירי השכונות גם הם לא מעוניינים שייראו את חדרי השינה מבתי השכנים ואת חדרי האירוח מן החלונות הגבוהים. על כן גם בשכונות תעשיית הווילונות והתריסים שוקקת. התוצאה הבלתי נמנעת היא כי בחברה פתוחה שוררת האפלה. וולונטרית. איש לא גוזר עליה. בחברה פתוחה אין כפייה. היא מאפילה על מה שקורה מרצון, כי היא חברה פתוחה.

ואז, איך אפשר שלא, באה התקשורת, כי אין חברה פתוחה בלי תקשורת. היא מספרת בחברה הפתוחה מה קורה. יש מברכים אותה על כך, כי צריך לדעת מה קורה, כי חיוני לדעת מה קורה, וזה לא פשוט לדעת מה קורה, כי אולי בחסות הווילונות והתריסים מתרחשים דברים שנוח להם שיוסתרו, לא מצנעת הפרט אלא מפחד מפני הפרט. אבל בחברה פתוחה יש תקשורת, והתקשורת מסיתה וילונות, ומרימה חרכי תריסים ומספרת מה שהיא חשפה. על כן יש מברכים אותה, בעיקר אלה המאמינים כי בחברה פתוחה אומנם אי-אפשר בלי וילונות ותריסים, אך גם לא בלי מי שמסיתה וילונות ומזיזה קצת תריסים.

אבל בחברה פתוחה התקשורת הזאת גם מפחידה את מי שיש לו מה להסתיר מאחורי הווילונות והתריסים. על כן כנגד המברכים את התקשורת יש בחברה פתוחה מי שהיה רוצה או שתיעלם, או, שאם אי-אפשר או לא מתאים, שהיא תשמע מן החלונות הגבוהים מה שיש מאחורי הווילונות והתריסים ותספר מה אמרו לה. בחברה פתוחה יאמינו לה גם אם היא מעידה מפי השמועה כי יאמרו כי אם היא מעידה סימן שהיא ראתה ושמעה. זה הגיוני, כי לכך מצפים בחברה פתוחה.

אבל יהיה גם מי שיתעורר לומר שאם יש בחברה פתוחה תקשורת שחוזרת על מה שאמרו לה, אז אולי גם מה שתקשורת שראתה בעיניה ושמעה באוזניה וסיפרה - לא היה ולא נברא אלא הכל בדותה, גם האמת גם מה שאיננו אמת, מה שהיה ומה שלא יכול היה להיות, הכל כזב ושווא, שווא וכזב, ונחל זורם לו אל המקור, ומפל מטפס בסלעים. עובדה! מה תעשה החברה הפתוחה? היא אינה יכולה בלי תקשורת, ויש בה שאינם יכולים איתה. דילמה.

יש פותרים ואומרים אם כן, נסגור בלבנים ובטיח את כל החלונות. לא נהיה כל כך פתוחה. במקום לרמות את עצמנו בתריסים ובווילונות, נהיה חברה פתוחה בלי חלונות. נאטום. לא נביט החוצה. ולא יביטו לנו פנימה. לא נראה מה קורה ומעט מעט נאמין כי באמת דבר לא קורה, ובתיבות הדואר שלנו יניחו יום יום חינם אין כסף ידיעון מודפס לתפארת על נייר כרום, תמונות נהדרות של מה שלא קורה, צבעים מרגיעים, ומודעות מפתות על חופשות 'הכל כלול' אקזוטיות, במקומות בהם כלום לא קורה לא לשמש ולא לים ולא לכל אשר בם.

אבל בחברה פתוחה תמיד יקרה בסופו של דבר מה שקורה בחברה פתוחה. אם יאטמו חלונות, יש בחברה פתוחה סוג של תחושת מחנק שלא קיים בכלל בחברה סגורה, ומי שחש שהמחנק מן המין המיוחד הזה עולה בגרונו ומאיים על חייו - נחלץ ושובר את הקיר האטום ופותח בו שוב חלון, וצועק בקול, ושומעים ממול - וגם שם פורצים חלון, וגם שם צועקים, ופתאום יש רוח באוויר מכל המקומות שנפתחו, והיא עוקרת מתיבות הדואר את גיליונות הכרום ומעיפה אותם באוויר, ומיד מישהו מספר לעולם כי החברה הפתוחה פתוחה לרווחה, כי זה כך חברה פתוחה כשסוגרים אותה, היא פורצת, סוחפת, מתפלמסת לברכה ממרפסת למרפסת ויוצאת לפתוח שולחנות בכיכר, לחיי כל חלונות העיר.

אם תרצו זה כבר נמשל....