ההזדמנות הנדירה שניתנה לדונלד טראמפ – למנות שני שופטים לבית המשפט העליון של ארה"ב בשנתיים הראשונות לכהונתו – אינה הדרך היחידה בא הוא משפיע בצורה משמעותית על מערכת המשפט הפדראלית. בסיועו של מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, מפעיל טראמפ את הסמכות שניתנה לו בחוקה וממנה שורה של שופטים שמרנים לבתי המשפט הפדראליים – מדווח וושינגטון פוסט.

עד סוף השבוע (18.8.18) צפוי הסנאט לאשר עוד שני מועמדים של טראמפ לבתי המשפט הפדראליים לערעורים – הערכאה המקומית הגבוהה ביותר, מתחת לבית המשפט העליון – ובכך להביא את מספרם ל-24, שיא לשנתיים ראשונות של נשיא כלשהו. 13 בתי המשפט לערעורים פוסקים בסוגיות עקרוניות כמו הגירה, זכויות הצבעה, הפלות ואיכות הסביבה, והם גם המאגר המרכזי למינויים העתידיים לבית המשפט העליון.

בבתי משפט אלו מכהנים 179 שופטים. טראמפ כאמור כבר מינה 24 ויש עוד 13 מקומות פנויים לאייש, כך שבקדנציה שלו הוא יבחר 15% מהשופטים. המצב הזה התאפשר לו בזכות הימור שנטל מקונל בשלהי כהונתו של ברק אובמה, כאשר חסם את המינויים של הנשיא הדמוקרטי ויצר שורה של משרות פנויות. השבוע ימונו מרווין קווטלנבאום ויוליוס ריצ'רדסון לבית המשפט לערעורים במחוז הרביעי (מרילנד, וירג'יניה וצפון קרוליינה); השניים זוכים לתמיכה גם מצד חלק מן הדמוקרטים.

"בית המשפט העליון זוכה לרוב תשומת הלב, אבל ההחלטות של בתי המשפט לערעורים הן הקובעות ברוב המקרים", אומר פרופ' ארתור הלמן מאוניברסיטת פיטסבורג. "בגלל שבית המשפט העליון לוקח כיום כל כך מעט תיקים, בהרבה מאוד נושאים ההכרעה של בתי המשפט לערעורים היא הסופית".

הפוסט מציין, כי כל השופטים שמינה טראמפ למדו באוניברסיטאות עילית, שימשו כעוזרים משפטיים בבית המשפט העליון, או שעבדו במשרד המשפטים ובמשרדי עורכי דין מובילים. הם גם קשורים לארגונים שמרניים, ודברים שכתבו ופסקו בעבר עוררו התנגדות מצד הדמוקרטים. דניאל גולדברג, איש קבוצה משפטית שמרנית, טוען: "לא מדובר בשופטים מהזרם המרכזי המתמנים משום שהם כוכבים משפטיים, אלא אנשים שבאים עם מטען אידיאולוגי של צמצום הזכויות החוקתיות וההגנות החוקיות".

הלמן מצידו מציין, שרוב השופטים שמינה טראמפ עד כה, החליפו שופטים אחרים שמונו בידי נשיאים רפובליקנים ולכן הוא אינו מעצב מחדש את ערכאת הערעורים. יוצא דופן הוא המחוז החמישי (לואיזיאנה, מיסיסיפי וטקסס), בו המינוי הבא של טראמפ יביא לרוב שמרני.

הדמוקרטים מנסים לעכב את המינויים באמצעות דרישה לעבור סדרה של מכשולים נוהליים, אך תיקון לחוק שלהם עצמם משנת 2013 מאפשר כיום למנות שופטי ערעורים ברוב רגיל בסנאט. מקונל העביר אשתקד שינוי דומה ביחס לשופטי בית המשפט העליון, וכך אפשר את מינויו של ניל גורסץ' וכנראה גם את זה ברט קוואנו למרות שלרפובליקנים יש רוב של 51:49 בלבד. טראמפ ומקונל מקווים לאשר את קוואנו עוד לפני בחירות אמצע הקדנציה ב-6.11.18, בהן עלולים הרפובליקנים לאבד את הרוב בסנאט.

ראסל ווילר ממכון ברוקינגס אומר, כי תהליך אישור השופטים כיום הוא בעיקרו פוליטי ואין בו שיתוף פעולה בין המפלגות. לדבריו, הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד מתעניינים רק במינוי הנוכחי ומוכנים לטרוף זה את זה, בלי להקדיש מחשבה לשאלה מה יתרחש כאשר יחסי הכוחות יתהפכו; ווילר אינו רואה סיכוי שמצב זה ישתנה.

מקונל ומנהיגי הרפובליקנים גם משתמשים במינויי השופטים – לעליון ולבתי המשפט לערעורים – כדרך לעורר את תמיכת מצביעיהם לקראת הבחירות בנובמבר. המפלגה יודעת שהיא ניצבת בפני מאבק קשה, בשל חוסר הפופולריות של טראמפ, ומבקשת להצביע על הישגים כדי להביא את תומכיה לקלפיות.

סקר של מכון פיו העלה בחודש שעבר, כי השמרנים הרפובליקנים מייחסים יותר חשיבות מאשר המתונים והליברלים במפלגה למינוי השופט הבא לבית המשפט העליון. סקרי מצביעים שנערכו בבחירות 2016 מצאו, כי 26% ממצביעי טראמפ אמרו שהמינויים לעליון היו הגורם החשוב ביותר בהצבעתם ועוד 48% אמרו שהם היו גורם חשוב. מקונל אמר בשעתו, כי הדגש על המינויים לעליון הייתה דרכו של טראמפ להתחייב על תוכניותיו בפני מי שלא רצו לבחור בהילרי קלינטון.