|   15:07:40
דלג
  יורם דורי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

אבנרי ואני - "הספד ישראלי"

יחסי עם המנוח, אורי אבנרי, התחילו בהיותי בן 6 תלמיד כתה א' בבית הספר תל נורדאו בתל אביב מי זה אורי אבנרי? שאלתי וקיבלתי תשובה - זה אחד "משועלי שמשון" שלחמו בנגב
21/08/2018  |   יורם דורי   |   מאמרים   |   תגובות
אבנרי. עיתונות לוחמת [צילום: מתניה טאוזיג/פלאש 90]

"המנוח ואני" זו הדרך הישראלית להנציח מותה של אישיות ידועה. הואיל ואורי אבנרי הוא דמות ידועה בציבוריות הישראלית לא נותר לי אלא לכתוב "הספד ישראלי" לאיש שאמנם מעולם לא שוחחתי אתו אבל אנסה לתאר את מערכת יחסיי האינטנסיביים אתו כניסיון ליטול חלק ב"גם אני הכרתי את אורי אבנרי".

יחסיי עם אבנרי היו, כאמור, חד סיטרים. על-אף הקשרים "האינטנסיביים" בינינו מעולם לא החלפתי אתו ולו מילה אחת. מסריקה של זיכרונותיי גיליתי כי קשריי עם אורי אבנרי משתרעים על פני שנים רבות.

יחסי עם המנוח, אורי אבנרי, התחילו בהיותי בן 6 תלמיד כתה א' בבית הספר תל נורדאו בתל אביב. אני תלמיד כתה א1. מחנכת כתה א2, זו שהייתה צמודה אלינו, הייתה אחת ששמה רחל גרינבוים. בחורה צעירה שכנראה סיימה סמינר למורות שכמובן נראתה לי אז מאוד מבוגרת. בגלל מחסור בכתות לימוד וריבוי תלמידים למדתי, כמו שאר כתות א בבית ספרנו, "במשמרת שנייה" כלומר התחלנו הלימודים בשעה 12 בצהריים וסיימנו בארבע אחר-הצהריים.

כבר בסיומו של היום הראשון ללימודים יצר הסקרנות שהיה כנראה טבוע בי מילדותי גרם לי להבחין בג'יפ מאובק שחנה ליד הכניסה ברחוב מנדלי בתל אביב. משתופעת הג'יפ החונה חזרה על עצמה ניסיתי לראות מי בג'יפ ולמה הוא ממתין. להפתעתי ראיתי את רחל גרינבוים, זו המחנכת של א2, יוצאת מבית הספר ומיד נבלעת בתוך הג'יפ ושם, רחמנא ליצלן, מדביקה נשיקה לבחור המזוקן שישב והמתין בסבלנות ליד ההגה. האמת, די הסמקתי כשראיתי את אקט הנשיקה ומאז אותו יום תמיד חיכיתי ליד הכניסה (בית הספר טרם היה מגודר) כדי לצפות ב"סרט הכחול" של גרינבוים מנשקת את המזוקן. יום אחד אמי באה לאסוף אותי מבית הספר וכשגם היא נתקלה בג'יפ הממתין אמרה לי: "למי אורי אבנרי מחכה כאן בכניסה"? מי זה אורי אבנרי? שאלתי וקיבלתי תשובה - זה אחד "משועלי שמשון" שלחמו בנגב. תוך זמן קצר הפכה רחל גרינבוים לרחל אבנרי.

"קשר" נוסף עם אבנרי נוצר לי במקרה. אחד מחבריו הקרובים של אחי, עמיר ברסקי שמו (בן בית אצלנו בילדותי), היה בן דודו של מ"מ בחטיבת גבעתי, איסר ברסקי, שנפל במלחמת השחרור בקרב על גבעה 69. חיטוט בזיכרוני העלה לי סיפור (שהיום קשה לי לאמת שאותו). איסר ברסקי נשא ב"סחיבת פצוע" את אורי אבנרי כאשר נפצע קשה מאוד בקרב ליד משטרת עירק מנשייה בנגב. ההיה זה ספור אמתי או מיתולוגיה? אני מנסה לוודא בעצם ימים אלו. דבר אחד ברור, אבנרי חש יחס מיוחד לאותו איסר ברסקי וכאב את נפילתו, ידע לציין, מפעם לפעם, את איסר ברסקי בכתביו כולל בספר שהיתי מכור לו בילדותי "בשדות פלשת".

אינטראקציה אחרת עם המנוח, גם היא בילדותי, נבעה ממיקומה של מערכת "העולם הזה" במרתף ברחוב גליקסון הסמוך למקום מגורי (צמוד למה שהיה קולנוע תל אביב). לא פעם הייתי יושב עם חברים מעל לחלונות המרתף וצופה בקבוצה קטנה של עיתונאים היוצרת את העיתון בעריכתו של, כמובן, אורי אבנרי, שנחטף כלחמניות טריות בימי רביעי בערב עם "צאתו לקיוסקים". דרך החלונות במרתף היה זה עוד סוג של מפגש עם אבנרי. הסקרנות לגבי המתרחש במערכת התעורר אצלי, כנראה, לאחר שהוטמנה פצצה במערכת העיתון ואחרי שאחד מהכתבים הבכירים בעיתון, אלי תבור, סיפר שנחטף והוכה כנראה על-ידי הש"ב (היום שב"כ).

אפילו "קשר עסקי" היה לי עם המנוח. בשנות ה-60 של המאה הקודמת ישב על המדרכה ליד כיכר דיזנגוף מוכר עיתונים צעיר, יוסי משאט, שמו. מפעם לפעם סייעתי לו במכירת עיתונים תמורת הזכות לעיין בעיתון ללא תשלום. נראה כי מקצוע הייעוץ התקשורתי קינן בי כבר בילדותי. שיא "האקשן" במכירת העיתונים היה בימי שלישי בערב. אותו יוסי העתיק בערב זה את מיקומו אל מול קפה "כסית" ושם נוצר תור ארוך של רוכשים פוטנציאליים של "העולם הזה" שהמתינו בכיליון עיניים להגעת העיתונים. כדי לעמוד בביקוש העצום סייעתי לאותו משאט במכירת "העולם הזה", בעיקר בשירות לקונים בהפרדת דפי העיתונים שהגיעו צמודים מהדפוס (בעיקר כדי למנוע מהקורא שלא רכש לקרוא בעיתון או לצפות בתמונות העירום ללא תשלום).

חלפו להם השנים וכגרופי של אורי אבנרי נסחפתי גם אני, וכמו צעירים רבים של אותה עת (1969) הצבעתי עבור תנועת "העולם הזה - כוח חדש" שזכתה בשני מנדטים בבחירות (גם בזכות הקול שלי). הייתה זו הפעם הראשונה בחיי שהשתתפתי בבחירות לכנסת והצבעתי הצבעה אנטי ממסדית כלומר "הייתי" עם אבנרי.

כדי שאוכל לכתוב כי ליחסי עם אבנרי היו עליות ומורדות אני חש חובה לציין כי "הרומן" החד סטרי שלי אבנרי נמשך בשנות עבודתי הרבות לצדו של שמעון פרס. היה לי הרושם שאורי אבנרי שונא, כן ממש שונא, את פרס. ממש שנאה פתולוגית. הטינה החלה בימי פרס כסגן שר הביטחון ונמשך גם אחרי סגירת העיתון בראיונות ובמאמרים של אבנרי. לא פעם במהלך עבודתי הגבתי על דברים של אבנרי נגד פרס שלא פעם נעדרו בסיס עובדתי ונבעו מפרשנות (מוזרה) אנטי פרסית של אבנרי שארס נטף ממנה. זה היה אותו אבנרי שכתב בשנת 1965 מיד לאחר התפטרות פרס מתפקידו כסגן שר הביטחון של לוי אשכול "סוף הקריירה של פרס". נראה לי כי הטעות בתחזית (פרס סיים שליחותו כנבחר ציבור 49 שנים לאחר פרסום הכותרת) רדפה את אבנרי זמן רב והשפיעה על עמדותיו.

כיוון שלכתוב רק עלי בהספד למנוח זה מוגזם אזי ברור שבלי מילה על המנוח ההספד לא יהיה מושלם. לכן אני חייב לציין שאבנרי היה אביה מולידה של עיתונות חופשית. עיתונות שאינה מלחכת פנכה של הממסד. עיתונות שאינה מושפעת מעוצמת השלטון ומגודל ההון. עיתונות ללא מורא וללא משוא פנים. אבנרי היה האיש שהעביר את העיתונות הישראלית מ"עיתונות מטעם" ל"תקשורת חוקרת" בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

אמנם תמונה עם אבנרי אין לי אבל נראה לי שבכל ארכיון יש די צילומים שלו עם אנשים אחרים וגם קצת שלי. אז כל המעוניין יכול להשתמש בתוכנת פוטושופ וליצור תמונה משותפת לצורך ההספד.

תאריך:  21/08/2018   |   עודכן:  21/08/2018
יורם דורי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
אבנרי ואני - "הספד ישראלי"
תגובות  [ 6 ] מוצגות   [ 6 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
הרופא המגיב
21/08/18 12:13
2
יוא"ב
22/08/18 18:10
3
חברך מדובנוב
22/08/18 20:08
4
קורצאק
22/08/18 23:32
5
איתן קלינסקי
23/08/18 05:57
6
קורןנאוה טבריה
23/08/18 08:01
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
צפיתי בטלוויזיה וראיתי את העיתונאי דן מרגלית מראיין בהתרגשות רבה את אורי אבנרי במלאת לו 90 שנה. אודה על האמת, דמעתי.
21/08/2018  |  פסח רויטמן  |   מאמרים
"כמובן עשינו הרבה דברים כמו שסיפרתי, כמו קורס משפטים. בילינו בו זמן רב, למדתי לבגרות, קראתי ספרים, שרנו, ערכנו ארוחת בוקר משותפת. כל האגף יצא החוצה, כל חדר הביא את הדברים שלו ואכלנו כולנו יחד. ארוחת צהריים אכלנו ביחד. ברוב הפעמים קיימנו מסיבות, היינו יושבות ושרות ורוקדות, עשינו הרבה דברים להעביר את הזמן שלנו. צפינו בטלוויזיה קפצנו בחדרים למשל, עשינו שטויות עשינו הרבה דברים". לא. זה לא. זה נשמע לכם כמו התיאור של הבת שלי ל-"איך היה יומה הראשון או בכלל בקייטנה"? למעשה לא מדובר בבת שלי שאצלה הדברים מסתכמים ב"משעמם". או יותר מפורט "משעמם מאוד". מדובר במי שהוגדרה על-ידי ארגוני השמאל כלוחמת החרות, הנערה עהאד תמימי, שכזכור נכנסה לכלא בשל הכאת חיילים וזכורה בעיקר מתמונות שהנציחו את גבורתה מול קצין צה"ל שחוטף ושותק.
21/08/2018  |  יוסף קנדלקר  |   מאמרים
נפתח באזהרה: המאמרים שלי מתאפיינים בהצבת מראה מול השמאל. התוצאה למרבה הצער בלתי נמנעת: ברגע שהשמאלנים רואים איך הם נראים הם נכנסים לשוק. מרוב בהלה כהרגלם הם מיד תחילים לצווח: הצילו הסתה, גזענות. חברים, לא הסתה ולא גזענות. מראה. השמאלנים מכוערים, זה הכול. המשך קריאה מהנה, שמאלנים הוזהרתם. זהירות המציאות מכוערת, גם אתם.
21/08/2018  |  אהרון שחר  |   מאמרים
בספר של פינוקיו באחד הקטעים, פינוקיו מקבל מטבעות זהב כדי לתת אותם לסבא ג'פטו. אך מיודעיו החדשים שמשון ויובב, השועל והחתול, מציעים לו לשתול אותם באדמה בשדה הפלא כדי שיניבו מטבעות לרוב. לאחר שפינוקיו מבין שהם רימו אותו ונטלו את כספו, הוא מגיע לשופט כדי להתלונן עליהם. וראה זה פלא... את מי שולח השופט לבית הסוהר? את פינוקיו. שני כלבים אימתניים לוקחים אותו ישר מבית המשפט - למאסר. מדוע? כי כך זה מתנהל שם. בעולם הפוך יש שתי פנים לדבר, האחד 'אני ואפסי עוד' והשני 'צפצוף ארוך על מי שאיננו משלנו'.
21/08/2018  |  אסתר שניאורסון גרי  |   מאמרים
שאלת המיליון שאין לי עדיין תשובה עליה, אולי זו הסיבה כי עדיין אינני מיליונר, מדוע העם הדרוזי לא שאף מעודו להגדרה עצמית לאומית? מדוע לא נשא עיניו לבית לאומי משלו, בהר הדרוזים למשל, בסוריה, בלבנון או בכל אזור במזרח התיכון? ההזדמנות לעשות זאת הייתה פתוחה בפניו מעל לאלף שנים, כבר מימי השושלת הפאטמית של החליף אל-חאכּם בִּאמר אללה ואולי אף אלפי שנים לפני כן, כי על-פי האמונה הדרוזית אין המדובר בדת חדשה שנגלתה לאנושות בימי הח'ליף השישי כי אם בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקת יומין, ואם כן אני מבין כי "ההופעה" המחודשת זו החלה את צעדיה בתקופת יתרו (שועייב) חותן משה- הוא הנביא והאב הקדמון של העדה הדרוזית.
21/08/2018  |  אלברט שבות  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il