חונקת אותה ונשמה באפה
דוחקת אותה לקרן פינה
מקפדת ראשה ואתה ברחמה
ושותתת, שותתת, שותתת דמה.
שוב נודדת עם תרמיל זיכרונות
דוק דרכים צרור בשק הדמעות
מניחה לך, בתקוות נגוזות.
עוד עקבות בחול של בניית-ארמונות
וישן החדש: אין אהבות שמחות.
חונקת אותה ונשמה באפה
דוחקת אותה לקרן פינה
מקפדת ראשה ואתה ברחמה
שותתת, שותתת, שותתת דמה.
ממגדל השן, שם האם החורגת
חורקת-שיני, קהה בך הרגש
ואני רק הסינדרלה שאותך כה אוהבת
עם שמלה בלויה ותמיד מלוכלכת,
אותה זנחת בקרן פינה
ללא כרכרה, רק דלעת בשלולית הדמעה.
חונקת אותה ונשמה באפה
דוחקת אותה לקרן פינה
מקפדת ראשה ואתה ברחמה
ושותתת, שותתת, שותתת דמה.
אין מקום בעולם לתמימות שבלב
אין מקום בעולם ללב שאוהב
אין מקום בעולם לנתינה מלאה
רק דמעה שטבעה בשלולית-רשעותה.
כך יורד המסך על הצגה מופלאה
כשהושבת אותה בשורה האחרונה
דוחק בזמנך העמוס לעייפה
והיא בקרן פינה ושותת הוא ליבה.
