מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ כלפי קוריאה הצפונית נקלעה לתוהו ובוהו – טוען אדוארד האוול, דוקטורנט ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוקספורד, במאמר באתר ניוזוויק. שר החוץ, מייק פומפאו, חזר בידיים ריקות משלושה ביקורים בפיונגיאנג וטראמפ ביטל את הרביעי.

הביקור הרביעי אמור היה להתמקד בעסקה של "צעד אחר צעד" לפירוק הנשק הגרעיני של הצפון ולמינוי נציג אמריקני קבוע במדינה, סטיבן בייגון, בעוד הצפון מעוניין בהכרזה רשמית על סיומה של מלחמת קוריאה. מטרתו המרכזית של קים ג'ונג-און הייתה ונשארה להבטיח את הישרדות משטרו; רק אז הוא יהיה מוכן לשקול פירוז גרעיני.

למרות שבפסגת סינגפור לפני שלושה חודשים הכריזו שתי המדינות על רצונן לעלות על מסלול חדש ביחסיהן, אין שום סימן שקוריאה הצפונית מתכוונת לוותר על הנשק הגרעיני שברשותה. אבל אם אין התקדמות, מדוע ביטל טראמפ את ביקורו של פומפאו – שנועד להתקיים בעיתוי קריטי במיוחד, ערב הפסגה בין קים לבין נשיא קוריאה הדרומית, מון ג'יי-אין?

האואל מצביע על שתי סיבות אפשריות, בנוסף לזו הרשמית – מכתב מקוריאה הצפונית ובו נאמר שחבל על זמנו של פומפאו. האחת: טראמפ הבין סוף-סוף מה כוונותיה של פיונגיאנג. כל כישלון בשיחות משחק לטובתו של קים; אחרי הביקור האחרון שלו, גידף משרד החוץ הצפון-קוריאני את המדיניות האמריקנית כ"בסגנון של גנגסטרים". במקביל, הצפון קונה זמן כדי להמשיך בתוכניתו הגרעינית. אולי וושינגטון של טראמפ מבינה כעת עד כמה קשה לעשות עסקים עם קים.

הסיבה השנייה: טראמפ ביטל את הפגישה בשל חוסר ההתקדמות מצידה של קוריאה הצפונית, במטרה להראות את מחויבותו ל"פירוקה השלם, הוודאי והבלתי-הפיך" מהנשק הגרעיני – כפי שהגדיר זאת. הצפון מעולם לא הסכים לעסקה כזאת, אלא ל"פירוז חצי-האי הקוריאני". ביטול הפגישה גם מלמד, כי וושינגטון ופיונגיאנג אינן לבדן בסיפור הזה; גם לבייג'ינג ולסיאול יש מה לומר. טראמפ אכן תלה בסין חלק מהאשמה בביטול הביקור, שבא שבוע לאחר שארה"ב הטילה עליה עיצומים בשל הפרת האיסור שהטיל האו"ם על סחר עם קוריאה הצפונית. במקביל, הודיע מון שהדרום וסין "הסכימו להדק את שותפותן האסטרטגית".

האואל מפנה את תשומת הלב לציוץ בו הודיע טראמפ על ביטול ביקורו של פומפאו. הוא נימק זאת ב"העדר התקדמות מספקת בפירוזו של חצי-האי הקוריאני מנשק גרעיני". האם הייתה זו פליטת פה פרוידיאנית, כאשר השתמש בביטוי בו משתמשת קוריאה הצפונית?

בעיניו של קים, המשוואה פשוטה: לארה"ב יש נשק גרעיני, אז גם לארצו מגיע. אם קוריאה הצפונית צריכה לוותר על הנשק הגרעיני, גם ארה"ב צריכה לעשות זאת. הוא גם רוצה "תהליך הדרגתי ומסונכרן" בו ארצו תוותר על הנשק הגרעיני בתמורה לסיוע כלכלי ולהסרת העיצומים מעליה. היא גם דורשת שארה"ב תחתום על הסכם לסיום מלחמת קוריאה לפני כל צעד מצידה – זיקה שאותה וושינגטון מסרבת לבצע.

כאמור, מסקנתו של האואל היא שמדיניותה של ארה"ב כלפי קוריאה הצפונית שרויה בתוהו ובוהו. ייתכן שיש גם חילוקי דעות בתוך ממשל טראמפ, כאשר היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון – הידוע בקו הניצי שלו כלפי הצפון – אולי עמד מאחורי ההחלטה לבטל את ביקורו של פומפאו. לכך יש להוסיף את הודעתו של שר ההגנה, ג'יימס מאטיס, ולפיו לא הוחלט להפסיק את התמרונים המשותפים של צבאות ארה"ב וקוריאה הדרומית. השורה התחתונה: היחסים נותרו מתוחים ותוכנית הגרעין של הצפון לא הולכת לשום מקום.