א. ספר
תשעה מנכדיי נמצאים במערכת בתי-הספר, ועוד ידינו נטויות. לרגל תחילת שנת הלימודים, נגנב מהוואטסאפ של משפחתי:
ש': "מישהו יכול להמליץ על ספר, שגרם לו לבכות"?
ת': "בני גורן,
מתמטיקה, חלק ג'".
ב. פיליפינים
אומדים, כי בישראל יש כ-38,000 פיליפינים, שעוסקים בעיקר בסיעוד. לרגל ביקורו של רודריגו דוטרטה, נשיא הפיליפינים, בארץ, ביקש גרשון אקשטיין, שכני לשעבר, להגיד כמה מלים חמות על הפיליפינים שבקרבנו.
"בגלל מצבי הבריאותי נדרשתי נדרשתי לסיוע של מטפלת פיליפינית צמודה והתחלתי להכיר ולהוקיר עם מיוחד זה.
מהיכרותיי הצמודה עם המטפלת הסיעודית שלי ועם סביבתה, אני מוכרח לספר לכם את התרשמותי. הפיליפינים מחונכים בדמם ובטבעם לסייע לאנשים סיעודיים, הם אנשים חמים, בעלי מזג טוב, נאמנים עד אין-קץ ואינם חוסכים מעצמם כל דבר על-מנת להקל על אלה שנשכרו לעזור להם.
הם אומנם עולים כסף, אך שווים זהב".
ג. מסכנים
עשרות רפתנים יישארו ללא מקור פרנסה כשישלים האוצר את הרפורמה במשק החלב, שלכאורה נועדה להוזיל את החלב ואת מוצריו. בינתיים תיהרס ענף הרפת ואולי לבסוף יוזלו מעט החלב ומוצריו.
שכחנו, שחקלאות הנה ערך ולא רק סעיף בכלכלת המדינה וביוקר המחיה. לכן, איני מתלהב ממה שנעשה כעת בתחום החקלאות. מסכנים החקלאים, שנפלו בין הכסאות, ואין מי שידאג להם - כלומר, בחשבון ארוך-טווח, אין מי שדואג למדינה.
חלק מהבעיה פוליטי לחלוטין. הארגונים, המייצגים את תנועות ההתיישבות, ממוקמים עמוק בשמאל, שכבר עשרות שנים אינו בשלטון, ואין להם כל יכולת להשפיע על מקבלי ההחלטות. בנוסף, המדינה מנוהלת בידי "נערי האוצר", שרואים רק את החור שבגרוש ולא את החשבון הלאומי. לו הייתה תבונה לחקלאים, היו דואגים, שקולם יישמע באמצעות חלוקה נבונה של קולותיהם בין הימין לבין השמאל. כך, דרך אגב, עושות חברות גדולות בארצות-הברית, שמשקיעות בשני צדי המתרס, כדי לא להישאר קירחות מכאן ומכאן. והחקלאי, שמשקיע ימים וזיעה בעיבוד חלקותיו, משלם את המחיר על כך.
לפני הרבה שנים פיתחתי את מדד העגבנייה: מבט לצלחת הסלט, שאני מקבל במסעדה, מלמד על יוקר העגבניות. כשמחירן מאמיר, חותכים לי לצלחת פחות עגבניות ...
לנגד עיני מקבלי ההחלטות נמצא יוקר המחיה, והם יעשו הכל כדי לייצבו, או להקטינו. לכן, בהחלטה שערורייתית מייבאים ירקות ופירות מהרבה מקורות - טורקיה, ירדן, רשות הטרור הפלשתינית וגם רשות הטרור החמאסית. רשתות השיווק מערבבות את הסחורה, כדי שצרכני ישראל לא יוכלו לדעת מה מקורה, כדי לוודא, שבארץ המקור מקפידים על היגיינה בגידול ועל שיטות נאותות בהדברה - כפי שהדברים נאכפים על חקלאי ישראל.
החקלאים מסכנים, כי אין מי שדואג לחקלאות הישראלית; ובקרוב נשלם על כך מחיר גבוה. החקלאים נאנקים תחת מחירים מאמירים של המים (שוב - בעיקר, פרי מחדל ממשלתי עצום), אחרי חמש שנים רצופות של בצורת. הלובי החקלאי לא הצליח להגן עליהם, ומרבית ההאמרה נופלת על החקלאים. כתוצאה מכך, שדות ומטעים ננטשים, או חס וחלילה נמכרים לערבים.
ומלבד זה נתונים החקלאים לשוד מתמיד בידי חברות השיווק, שעושקות אותם, מחד-גיסא ובידי עוברי-אורח, ש"עושים שוק" בשדות ובמטעים. ואזכיר בקצרה את הטרור החקלאי, שהחקלאים הופקרו לתוכו (ולא רק טרור התבערה).
בנוסף, מחירי התשומות לחקלאות - זרעים, שתילים, חומרי הדברה, דלק,
עובדים זרים ועוד - מאמירים לא רק אצלנו, בצד החמרת הרגולציה על החקלאים, כדי שיתאמו למדיניות
האיחוד האירופי גם בייצור המקומיץ
במדינות אחרות הבינו את ערכה של החקלאות, ומסבסדים אותה. סובסידיה לחקלאות אינה מלה גסה, כיווון שהחקלאות שומרת על הנוף, על איכות הסביבה, ואצלנו גם שומרת ששדותינו יישארו בידי יהודים. לא קל להיות חקלאי, ולמי שעושה זאת מגיע פרס על השירותים הללו, שהוא נותן לנו.
ד. שנה טובה
שלהי אלול, ושנת ה'תשע"ח מסתיימת. מי ייתן ושנת ה'תשע"ט תבוא עלינו לטובה, לחן, לחסד ולרחמים. כפי שכתבה שרה לוי-תנאי:
"תכלה שנה ואנחתה / תחל שנה ושִמחתה ... // שנה טובה הנה עולה / לקראת שלום וגאולה ...".