דמותה של המלכה ויקטוריה מוכרת כאישה מבוגרת וחמורת סבר, הלבושה תמיד בשחור לאחר מותו של בעלה האהוב, הנסיך אלברט. קשה לדמיין אותה כאישה צעירה ומלאת חיים, ורק מעטים יודעים מה היה המחיר הנפשי ששילמה לאורך חייה – במיוחד על תשע לידות. לוסי וורסלי, שהייתה האוצרת של ארמון קנסינגטון בו התגוררה ויקטוריה לפני המלכתה ושכתבה ביוגרפיה עליה, חשפה את הפן הבלתי-מוכר הזה.

וורסלי מצאה בארכיון הקולג' הרפואי המלכותי את יומניו של ד"ר ג'יימס פרגוסון, אשר יחד עם ד"ר צ'רלס לוקוק טיפל בוויקטוריה בעת הריונותיה ולידותיה. פרגוסון בעל הנשמה הרגישה היה יותר ויותר מודאג ממצבה הנפשי של המלכה, אשר ילדה שבעה ילדים בתוך עשור – כותבת וורסלי בדיילי טלגרף.

ויקטוריה הייתה תחת לחץ להעמיד יורש, ותיארה את עצמה כמי שלידות מפילות עליה אימה עצומה. היה זה בין השאר משום שגדלה על סיפורי מותה הנורא של בת-דודתה הנסיכה שרלוט, אשר מיתה בלידה בגיל 21 יחד עם התינוק; הרופא שטיפל בה התאבד. לידה ומוות היו קשורים בצורה נוראה בתודעתה של ויקטוריה, מסבירה וורסלי. זו הייתה אחת הסיבות לכך שהתחתנה עם אלברט ארבע שנים אחרי שמשפחותיהם שידכו ביניהם; היא החליטה שלא להתחתן לפני יום הולדתה ב-20.

ויקטוריה עלתה על כס המלוכה בגיל 18, בתחילת 1840 התחתנה ועד מהרה הרתה – למרבה כעסה, כפי שסיפרה לימים. ההריון הראשון היה קל להפתיע מבחינה גופנית, אבל הלידה הייתה מלחיצה במיוחד מבחינה נפשית. מאחר שמדובר היה בלידתו של יורש העצר הטבעי, נכחו בחדר יועציה הקרובים. הם אומנם לא יכלו לראות את גופה של המלכה, אך ראו את ראשה ושמעו אותה. היא ילדה בת בריאה, הנסיכה ויקי, אך הייתה מאוכזבת קשות שלא היה זה בן. כעת ציפו ממנה להרות שוב ושוב עד שייוולד בן, שבאותה עת קדם לבנות בסדר הירושה גם אם היה צעיר מהן.

הנסיך אדוארד (ברטי) נולד 11 חודשים בלבד אחרי ויקי, ואז החלו הבעיות – כותבת וורסלי. ויקטוריה דיברה על בדידות ונטייה לבכות; הרשימות של פרגוסון מרמזות שהיה זה מה שכיום מאובחן כדיכאון לאחר לידה. במקרה של ויקטוריה, המצב הוחמר מתוך חשש שמא ירשה את מה שנתפס כ"שיגעון" שעבר במשפחתה.

ביומנו תיאר פרגוסון מקרה בולט, בו הוזעק לארמון בקינגהאם ואלברט עדכן אותו: "המלכה מפחדת שהיא עומדת לצאת מדעתה. היא רואה על פניהם של אנשים נקודות שהופכות לתולעים וארונות מתים מתעופפים מול עיניה". כאשר נכנס אל ויקטוריה, ראה אותה פרגוסון שוכבת במיטה. "דמעות זרמו על לחייה כאשר דיברה איתי, מבוישת עד מאוד בשל הצורך להתוודות על חולשותיה, וכורעת תחת הנטל של הצער הכרוך בבקשת עזרה". פרגוסון הגיע למסקנה שהפתרון מצוי בידיו של אלברט: "ההשגחה הגנה עליה בכך שנתנה לה בעל. שום דבר אחר לא יציל אותה משיגעון במוקדם או במאוחר".

וורסלי קראה את רשימותיו של רופא אחר, ד"ר קלארק, בארכיון המלכותי בארמון וינדזור. הוא היה תומך נאמן של המלכה, אך סבר שלטובתה יש למנוע ממנה חשיבה עצמאית ולחץ נפשי. "לפעמים אני חש שלא בנוח לגבי מצבה הנפשי של המ' [המלכה]", הודה ביומנו.

וורסלי החלה לתהות: האם ויקטוריה באמת החלה לצאת מדעתה, או שזה מה שחשבה משום שזה מה שציפו ממנה? אין ספק שוויקטוריה הייתה נתונה תחת לחץ עצום בשל הצורך לאזן בין תפקידיה כאישה טובה וכנועה בת תקופתה לבין היותה ראש המדינה שהייתה המעצמה החזקה ביותר בעולם. לאחר שילדה שבעה ילדים בתוך עשר שנים, מתוכם ארבעה למעשה ברצף, אמרה ויקטוריה לקלארק שאינה יכולה לשאת זאת יותר: "אם יהיה לה עוד ילד, היא תקרוס", ציטט אותה ברשימותיו. אבל אלברט המשיך להכניס אותה להריון, בין היתר משום שכך יכול היה ליטול לעצמו מקצת מסמכויותיה.

גם התעמולה המלכותית ציפתה מוויקטוריה לעבור עשור זה של כאב. הדימוי של משפחה גדולה ומושלמת היה חיוני לתפקודה של המלוכה. נתיניה סברו שהפרס הגדול ביותר שמזמנים חייהם הוא משפחה מאושרת, ותפקידה של המלכה היה להציב דוגמא. אין ספק שוויקטוריה הייתה אם אוהבת, ולעיתים קרובות גם מאושרת וגאה; אבל במחיר עצום.