בספרי ההיסטוריה של העולם ייזכר בשאר אל אסד הסוני כמנהיג שרצח מיליונים מבני עמו השיעים כדי שלא ייאלץ לפנות את כסאו ולהישאר נשיא בסופה של מלחמה שנמשכה שנים ובה הוקז באכזריות דמם של חפים מפשע. נכון שהוא לא עשה את מלאכת ההרג לבדו. עזרו לו במלחמת השמד הזו חיל-האוויר הרוסי, לוחמי הקומנדו של משמרות המהפכה האירנים וקצת אחרים.
איש כיום אינו יכול לדעת בכמה הרוגים תסתכם המלחמה הזו וכמה זמן תימשך, אבל המספרים ברורים: במחוז אידליב הנצור שוהים עתה כשלושה מיליון פליטים שנמלטו מהרצחנות של אסד - רובם נשים וילדים. הם מתגוררים במחנות אוהלים שיש בהם אספקת מי שתיה וסידורים עלובים של ניקוז שפכים. בינתיים תנאי המחיה במחנות אלה אינם נוראים, אך החורף עומד בפתח וחיים תקינים באוהלים הינם ממש בלתי אפשריים ועלולים לייצר מחלות ומגיפות שאין מי שיטפל בהן. בנוסף נאחזים בנקודות מפתח במחוז כשבעים אלף מורדים, המחזיקים בידיהם כלי נשק של ממש, כמו טנקים, תותחים ומקלעים כבדים והרבה תחמושת, שיאפשרו להם מלחמה ממושכת. בסך הכל אפשר לומר כי המדובר בכ-3.5 מיליון קורבנות פוטנציאליים.
המלחמה על המחוז שנמצא בשליטת המורדים השיעים עדיין לא התחילה אבל הרוגים כבר יש. "מרכז המעקב הסורי אחר זכויות אדם" דיווח, כי מטוסי קרב של משטר הנשיא אסד וחיל-האוויר הרוסי החלו להפציץ עיירות במחוז שנותר בידי המורדים. לפי הדיווח הם ביצעו לפחות 90 תקיפות אוויריות כנגד המורדים ומסוקי קרב של אסד הטילו 19 חביות נפץ על בתי מגורים באידליב ובחמה. במתקפות אלה נהרגו לפחות שלושה בני אדם. כך מדווח "המרכז" בשעה שלא ניתן לוודא ממקור אחר את התוצאות הממשיות. המספר של 3 הרוגים אינו מתקבל על הדעת.
נוכח המלחמה רחבת ההיקף העומדת בשער הזהירו במרכז או"ם בניו-יורק כי במחוז אידליב צפוי אסון
הומניטרי כבד. בממשל טראמפ מעריכים כי מספר הקורבנות במלחמה הצפויה, עלול להגיע למאות אלפים.
לפני פרוץ המלחמה הממשית התכנסו לפסגה שלושה מנהיגים שמדינותיהם מעורבות במלחמה בסוריה: חסן רוחאני מאירן,
ולדימיר פוטין מרוסיה ורג'יפ טאיפ
ארדואן הטורקי. לכאורה זומן המפגש כדי לדון על "ההסדרה הפוליטית" שתידרש לאחר מלחמת האזרחים, אך בפועל דנו השלושה על המתקפה במחוז אידליב שסיומה עתיד לסמן את סוף המלחמה. ארדואן הציע לחתום על הפסקת אש במהלך הפסגה - אך פוטין התעקש שאין טעם להפסיק להילחם כשארגוני המורדים אינם נכללים בהסכם. אירן ורוסיה המשיכו לעמוד לצד הנשיא הסורי ואמרו שכוחותיהם ימשיכו לסייע בחיסול המורדים. מצד שני, טורקיה התנגדה להמשך התקיפות של אסד ואילו ארדואן הזהיר מפני טבח המוני.
עם התקרבות מלחמת האזרחים בסוריה אל קצה - בקרב המכריע על אידליב - הבינו האירנים בלחץ הרוסים ובלחץ משטרו של אסד שהמיליציות השיעיות שהם הביאו לסוריה מעירק, מאפגניסטן ומפקיסטן שוב אינן רצויות בסוריה. שלטונו של אסד אינו מעוניין ב"גורמים זרים" שפעילותם עלולה לגרום לכך שישראל תתקוף מטרות בתוך סוריה. ולכן ייתכן מאוד שהאירנים יבצעו שינוי אסטרטגי בנוכחות שלהם בסוריה. אחת ההערכות המודיעיניות אומרת שמהות השינוי הוא שבמקום נוכחות צבאית מלאה - התמקדות בהבאתן לסוריה של אמצעי מודיעין מתוחכמים ומשגרי טילים שיאפשרו עימות עם ישראל אך לא בהתנגשויות קרקעיות ישירה.
מה כל כך מושך את הרוסים והאירנים לבחוש בקלחת הסורית. נושא זה כמעט אינו מוצף בתקשורת אך בפועל יש לו משמעות כלכלית מהותית. לשתי המדינות האלה יש עניין לזכות, אחרי המלחמה, בזיכיונות לשיקום ופיתוח של שדות הנפט שבסוריה, של מרבצי הפוספטים ואוצרות טבע אחרים שסוריה התברכה בהם, כמו גם שיקום היישובים והתעשיה שנפגעו קשות בעת המלחמה שנמשכה שנים.
סוף דבר: מבחינת ישראל הקרב מצפון לא תם הוא רק מתחיל. גורמי מודיעין מעריכים כי לאחר סיום המלחמה נגד המורדים יפנה אסד את הכוח ההתקפי של צבאו לעבר ישראל ולבנון כדי לשמר את יכולתו לשלוט במעבר היבשתי אל הים התיכון עבור רוסיה ואירן וכדי להיות ערוך ומוכן לכל מלחמה שישראל עלולה ליזום.
