הירידה בירידה מהארץ: תמונת מצב

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת נתונים לגבי מספר הישראלים היוצאים מהארץ ולא חוזרים במשך שנה, ומספר החוזרים לאחר ששהו במשך יותר משנה בחו"ל. מבלי שתצהיר על כך במפורש, ברור שנתונים אלה נועדו להציג אומדן לגבי מספר היורדים מהארץ, ואלה מביניהם השבים אליה.

ההפרש בין שני מספרים אלה מייצג אפוא את הירידה נטו מהארץ, ונתונים אלה זמינים החל משנת 1971. להלן מוצגים מספרי סך כל היורדים במהלך שש השנים הראשונות של כל עשור, ומספר היורדים לאלף תושבים במהלך שש שנים אלה:

1976-1971: 65,400 יורדים, 19.45 מתוך אלף.

1986-1981: 66,900 יורדים, 16.08 מתוך אלף.

1996-1991: 80,200 יורדים, 14.84 מתוך אלף.

2006-2001: 92,700 יורדים, 13.61 מתוך אלף.

2016-2011: 42,400 יורדים, 5.16 מתוך אלף.

מנתונים אלה מסתבר שבשנים האחרונות חל ממש מהפך מדהים במגמה. בעוד שבעשורים הקודמים הייתה מגמת עליה במספר היורדים, ומגמת ירידה במספרם לכל אלף תושבים, בשנים האחרונות חלה ירידה ממשית לא רק במספר היורדים לאלף תושבים, אלא גם במספרם הכולל, שהוא פחות מחצי ממספרם בעשור הקודם.

יהיה זה מטופש לטעון שקיים הסבר ברור לנתונים מדהימים אלה, אבל חלק מההסבר ניתן לגלות באמצעות השוואת התוצר לנפש בישראל לזה של ארה"ב לאורך השנים, כמוצג להלן:

1973: התוצר לנפש בישראל היה 51% מזה שבארה"ב.

1983: התוצר לנפש בישראל היה 49% מזה שבארה"ב.

1993: התוצר לנפש בישראל היה 55% מזה שבארה"ב.

2003: התוצר לנפש בישראל היה 48% מזה שבארה"ב.

2013: התוצר לנפש בישראל היה 69% מזה שבארה"ב.

מבלי לנסות להסביר את הסיבות לקפיצה הזו ביחס שבין התוצר לנפש בישראל ובארה"ב, ברור שכוח המשיכה של אמריקה לישראלי שרואה שהוא יכול להרוויח שם פי שניים מאשר בישראל, גדול יותר מכוח המשיכה שלה לישראלי שרואה שהוא יכול להרוויח שם 45% יותר מאשר בישראל.

אבל הכסף זה לא הכול, ויש בוודאי סיבות נוספות לירידה המדהימה בזאת בירידה מהארץ. העיקר הוא להבין שהירידה מהארץ כבר איננה בעיה אמתית, כי יורדים תמיד יהיו.