שני צדדים למטבע אחת
אידלסון (המוכר יותר בשמו:
שלדון אדלסון) ומקבילו היהודי-השונא-יהודים ג׳ורג׳ סורוס מובילים את אותו מאבק משני צדדיו - זה מנסה למגן ולחזק את מדינת ישראל, וזה מנסה לבקע את חומותיה, לנפצן ולהביא למפלת הפרויקט הציוני המודרני. כך נלחמים הם דרך פרוקסים על גורל העם והמדינה, כמו גם על הקול היהודי בארה"ב ומעבר לה.
אידלסון הוא הר-הכספים שנראה באופק מאחורי הנשיא (המשוגע לדעת כה רבים וטובים) טראמפ, בעוד סורוס הוא הר-הכספים המתמר מנגד. זה האחרון היה הבסיס להקמת ארגון ג׳יי סטריט, בעוד הראשון אמר נואש מאייפק (השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון) והפך למממן העיקרי של ארגון ה-IAC.
ארגונו של סורוס מייצג את מרבית יהודי ארה"ב, רפורמים, קונסרבטיבים והדור החדש שאייפק לא מייצג אותם. עבורו המשך קיומה של מדינת ישראל אינו דבר חיוני או נחוץ, ועבורו בשל הכיבוש המתמשך וסבלו האיום של העם הפלשתיני, עדיף כנראה שמדינת ישראל תפסיק להתקיים. היהודים שסורוס מוביל אינם מרוצים ממדינת ישראל, ויהדותם עבורם היא דבר-של-תרבות, לאו דוקא אורח חיים ומסורת בת אלפי שנים שהיא חלק בלתי נפרד מעצם הוויתם.
הישראלים שהעתיקו מקום מגוריהם לארה"ב שאידלסון מוביל מרוצים עד מאד. עבורם ישראל היא מקום לביקור, בילוי ותזכורת, אך ישראל כבר אינה ביתם. ילדיהם כבר אינם יודעים קרוא וכתוב עברית, ולדבר, נו, הם מדברים עברית עילגת, כמו אמריקנים מלידה. היכן הם עצמם יקברו? בניכר כמובן. האם הילדים קשורים יותר לחגים היהודים או האמריקנים? המשקל זהה. ומי עובד ביום השני של ראש השנה, ביום האחרון של פסח וכיו"ב? כולם כמובן (לא כך בארץ, אך נראה ששכחנו).
את סורוס האוהב להפיל ממשלות, להשתלט כלכלית על מדינות וביחוד לפעול נגד המדינה היהודית אנחנו מכירים היטב. גולת הכותרת של חייו הייתה אהבתו את התקופה הנאצית עת היה ילד. בשבילו ההתנגחות המתמדת בישראל היא עיסוק מהנה, אתגר מיוחד - אגוז שצריך לנפץ לשבבים, לאבק דק, כך שלא ישאר ממנו דבר, אפילו הזיכרון ארור יהיה.
מנגד עומד אידלסון, ולו ולאשתו אכן אכפת מאוד מישראל. אידלסון נולד כאן בארה"ב, אך משפחתו הגיעה מליטא. הוא אינו מכיר וגם אינו רוצה להכיר את העולם הישן. הוא נולד לתוך העולם החדש, וכאן הפך לאחד מעשרים עשירי העולם. הוא מחלק כספים על ימין ועל שמאל - להציג את הנוער היהודי למדינת ישראל בפעם הראשונה בחייו, להלחם בתנועת החרם, לתמוך בנוצרים-אוהבי-ישראל, לקדם מועמדים רפובליקנים המאמינים בארה"ב, עם אחד תחת אלוהים.
יחי ההבדל בין שני צדי אותה המטבע: האחד שואף לטוב, לבסס ולבנות, בעוד האחר שוקד להרוס עד היסוד.
הדרך להפלת טראמפ עוברת דרך אידלסון
שני הגולייתים - סורוס ואידלסון - נלחמים זה בזה. לאחד עזרה מכל הכיוונים, כי מי לא ירצה לפגוע ביהודים (אפילו הם עצמם מזדרזים לעמוד בתור בכדי לעזור, לקחת חלק בפעילות כה ברוכה). לשני תחרות (מבית כמובן) המסיחה את דעתו. הנה סבן, מילארדר אחר (אמנם לא על כסא נכים, אך עם מבטא זר כה חזק), התומך של קלינטון והמפלגה הדמוקרטית. הוא מסיח את דעתו של אידלסון, שכן היהודים לא מסוגלים להסתדר ביחד, חייבים הם להלחם בינם לבין עצמם, כי אחרת משעמם להם יתר על המידה.
אין דבר שהשמאל ושונאי ישראל היו רוצים יותר מאשר לפגוע בנשיא טראמפ - הוא פשוט מעבירם על דעתם, והם מייחלים ליום בו יגיע סוף לסיוט המתמשך.
אידלסון קשור לטראמפ, אך מעבר לכך הוא זה המאפשר פעילות פרו-ישראלית כה נרחבת, דבר מאוס ותעוב ביותר בעיני השמאל ושונאי ישראל. לפיכך, דינו חייב להיות זהה לזה של טראמפ, וחייבים לנטרלו בכדי למזער את השפעתו השלילית בעיניהם.
טראמפ שנוא עד מאד, אך למרות שהוא אוהב-יהודים ואוהב-ישראל, הוא נוצרי (שקרוב לודאי נפל ברשת של היהודים מסביבו, מעורך הדין שהיום הוא השגריר בישראל, דרך חתנו היהודי ועוד ועוד יהודים המקיפים אותו ברשת זדונית). לעומתו, אידסון-על-כסא-הנכים ואשתו הישראלית הם היהודונים השנואים, הסטריאוטיפים המדויקים של היהודי השולט בכל ומנשל את הזולת אפילו מהכסות על עורם. האנטישמיות הנושנה חיה ונושמת ורק מצפה להזדמנות נאותה.
צריך יהיה למצוא דרך להפיל את אידלסון, שכן הוא יגרור אחריו את הנשיא. מה שלא הצליחו הדמוקרטים לבצע בעזרת ה-FBI והרוסים, אולי יצלח בידי שונאי היהודים בדרך אחרת. זוכר הקורא איך הממשלה הפדרלית בארה"ב הצליחה לפעול נגד המאפיה? על-ידי שימוש בחוקים על העלמת מיסים. אולי גם כאן ניתן יהיה למצוא משהו דומה.
אם זה נשמע הזוי, או נשכח מהזיכרון, הנשיא אובמה הפך גופים ממשלתיים לכלי נשק באמתחתו, כאלו שפגיעתם קשה וכואבת:
- ה-CIA ריגל בירושלים נגד ראש הממשלה ואישים בכירים אחרים, בנסיון להכשילם בבחירות האחרונות.
- רשות התעופה האמריקנית, ה-FAA, מדאגה כה כנה לטסים, הודיעה על איסור טיסות לארץ, כשטיל הגיע לקרבת שדה התעופה בן-גוריון. החלטה זו גררה אחריה ביטול טיסות מכל רחבי ארופה והעולם, וכך נוצר לחץ על מדינת ישראל עת היא הייתה תחת מתקפת טילים עזה.
- אולי מורגש יותר מכל, רשות המיסים בארה"ב, ה-IRS, התלבשה על גופים עם עמדות שנראו פרו-ישראליות לחקור את מעשיהם, כמו גם מנעה בקשות של גופים חדשים להיות מוכרים כגופים ללא מטרות רווח, וכך שיתקה למעשה את תזרים הכספים כמו גם את פעולת הגופים הקיימים.
- לא רק נגד ישראל, כי אם גם לבסס את השלטון ולהלחם במפלגה הרפובליקנית. עבור זה אפשר להעסיק את ה-FBI כמו גם רשויות אחרות, לצטט, לחבל, לכזב - הכל מותר, וכל שהפגיעה תהיה אנושה יותר, כך ייטב לכולם.
היהודים הדמוקרטים התרגלו משך שמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה שלפי דברם ישק דבר. העיקר היה לחץ בלתי פוסק על ישראל. כל האמצעים היו כשרים ומותרים - התערבות בוטה בבחירות בארץ, השפעה על מדיניות, כניעה לאירן ותשלום מזומנים אדיר שהועבר לטרור, פעילות נחרצת נגד הצד מנגד. מאז תחילת כהונתו של הנשיא טרמפ, הם מנסים לטרפד כל מהלך שלו, קטן כגדול, והם מרגישים מרומים, שדודים, אנוסים, מוכי גורל בשל הנשיא המשוגע, שבין השאר הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר את השגרירות אליה.
מחפשים הם כל דרך שהיא, כל שביב תקווה, כל הזדמנות שתקרה בדרכם, כל ריצוד של נקודת אור כחבל הצלה להפיל את הנשיא ולתקוף את הימני-קיצוני העומד שם מאחור, היושב על כסא הגלגלים שלו כשאשתו לצידו בשורה הראשונה בהשבעת הנשיא, בטקס חנוכת השגרירות בירושלים ובכל אירוע מתוקשר אחר.
נסיון כאמור יש להם למכביר - שמונה שנים אינטנסיביות במיוחד. והם אינם נמים ואינם ישנים, מחבלים הם תחבולות, זוממים הם מזימות, מייחלים הם ליום הנכסף.
האנטישמיות מתפרצת
רבים הדברים שעוד יכולים ועלולים לקרות. המעצמות הגדולות מותחות את שריריהן בסוריה, ו
ארדואן השואף להיות הסולטן העותומני כמו גם ראשי אירן הרוצים לראותה משתרעת מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה, מתערבים ללא הרף. ישראל, אותה מדינה קטנטנה שלנו היא בית ומדינה ליהודים ומקלט ומחסה, תמצא עצמה בעומק התבשיל, כשכל אחד מהטבחים חובט, מתיז, בוחש ומערבב בכיוון שונה, בכוח-יתר.
בזמן הרה גורל זה, עת אירן ממשיכה להתעצם ולהתקרב לגבולות ישראל, עת מצבה של ישראל בדעת הקהל בעולם הולך ומדרדר, עד כדי כך שישראל נהייתה שוות ערך לדבר בזוי ביותר (ובשל כך דם יהודי הפקר - מה שיקרה ליהודים ולישראל מגיע להם ועוד יותר מכך), עת אנחנו חוגגים בטענת-שוא שידינו על העליונה ושמנצחים אנחנו את תנועת החרם היא ה-BDS, פגיעה באידלסון יכולה לערער את מוסד הנשיאות כולו, ומשם כל שעלה בידי הנשיא והשגרירה-לאו"ם ניקי היילי להשיג יקרוס, כמו ברעידת אדמה עזה במיוחד.
אנחנו היהודים, כולנו כאחד, מימין ומשמאל ללא הבדלי השקפה, שנואים ביותר. זו אנטישמיות עתיקת ימים במתכונתה המודרנית. וברגע שיוכח שהיהודי אשם, הרי שישכח מיד אם אותו יהודי היה "רפובליקני" או "לא-מספיק-דמוקרטי." אחד דינו - למוות.
נזכור שכך היה עם עלית הקומוניסטים לשלטון. בגרסה קצת שונה כך היה עם עלית הנאצים לשלטון, הם מאסו מהר מאוד לא רק ביהודים המהגרים העניים שהגיעו ממזרח ארופה, גם אותה אליטה של יהודים-גרמנים (כמו ישראלים-אמריקנים) לא הייתה רצויה, ואת הדרך להפטר מהם הם יזמו ויצרו בצורות מאוד יצירתיות.
האם דבר כזה - בלתי אפשרי בעליל - ייתכן בארה"ב במאה ה-21? ודאי וודאי. כך היה בונצואלה. כך גם בצרפת. כולנו חיים על זמן שאול, בכל מקום בעולם בו אנו נמצאים.
