בתוך שתי יממות בספטמבר 2008 הגיע המשבר הפיננסי לנקודות השיא שלו: בנק ההשקעות ליהמן בראדרס קרס והממשל נאלץ למנוע קריסה דומה של חברת הביטוח AIG. 15 ו-16 בספטמבר – השבוע לפני עשר שנים – הבהירו לכל, שאפוקליפסה פיננסית ניצבת בשער.
המשבר הזה עלה 70,000 דולר לכל אמריקני, ואחד הגורמים לו היה העדר התייחסות לסיכונים מערכתיים. במילים אחרות, מסביר פט גארופאלו בפורצ'ן: הבנה של האופן בו עסקים פיננסיים מתנהלים בסמטאות חשוכות, מחוץ למערכת הבנקאית והרחק מעיניהם של כלבי השמירה – ושל האופן בו הם מסכנים את המערכת כולה. לרגולטורים לא היה מספיק מידע, ואת המעט שהיה הם לא חלקו ביניהם. כאשר שוק המשכנתאות התמוטט, התברר לממשל כמה מעט היה ידוע לו על הרגליים הרעועות עליהן ניצבת המערכת הפיננסית.
אחד מההיבטים של הרפורמה שבוצעה בשנת 2010 במסגרת חוק דוד-פרנק נועד לפתור בעיה זו: הקמת המשרד למחקר פיננסי. למרבה הצער, כותב גארופאלו, הפרופיל הנמוך של הגוף המאוד-חשוב הזה, גורם לו ליפול קורבן לנשיא
דונלד טראמפ ולרפובליקנים בקונגרס. אם המשרד הזה לא יוכל לבצע כראוי את מלאכתו – המשבר הבא כמעט ודאי, מזהיר גארופאלו.
תפקידו של המשרד למחקר פיננסי הוא לקבץ את המידע שאוספים גורמים ממשלתיים שונים (אם בכלל), ולוודא לא רק שהם חולקים אותו ביניהם, אלא גם שהוא משמש ליצירת תמונה כוללת של המערכת. הוא ביצע עבודה טובה, כולל סטנדרטיזציה של המידע הגלובלי כך שיהיה קל יותר לזהות סימני משבר. אבל הוא חטף מהלומה אחרי מהלומה מצד הרפובליקנים, וכך יעילותו הוגבלה.
עוד לפני ממשל טראמפ טענו הרפובליקנים, כי מדובר בסתם שכבה ביורוקרטית נוספת ומיותרת. ממשל טראמפ קיצץ ב-25% את תקציבו של המשרד ופיטר 40 מעובדיו. טראמפ מינה את דינו פלאצ'טי לעמוד בראשו; בעבר היה פלאצ'טי איש סגל של יו"ר ועדת השירותים הפיננסיים בבית הנבחרים, ג'ב הנסרלינג, שרצה לבטל לחלוטין את המשרד.
אין לטעות, מדגיש גארופאלו: המשרד לא ימנע לבדו את המשבר הבא. כמו רוב סעיפי חוק דוד-פרנק, זהו כלי שאינו יכול להיות טוב יותר מכפי שמאפשרים לו להיות, ושיכול להיות שימושי רק אם קובעי המדיניות מנצלים אותו. אבל הוא מיועד לתקן בעיה אמיתית. בספטמבר 2008 היו המאסדרים עיוורים למידת השבירות של המערכת הפיננסית. בלימת עבודתו של המשרד למחקר פיננסי מבטיחה שהעיוורון הזה יימשך.
