בימים אלה מלאו 75 שנה לפטירת המשורר שאול טשרניחובסקי. הוא נולד בשנת 1875 באוקראינה ונפטר בט"ו בתשרי תש"ד בירושלים בשנת 1943. המשורר שאול טשרניחובסקי כתב את השיר: "ואת שמֵךְ אני אשא" בהיותו בן 22 באודיסה (1897), גבר צעיר, תוסס, שנפעם מהטבע שנמצא סביבו ונשמתו כמהה לאהבת אישה.
מכיוון שהסוגה שלי היא כתיבת סיפורים קצרים (לעיתים בחריזה), גיליתי באמצעות שאול, שאני יכולה לכתוב גם שירים והייתי הֵד לשירו זה. כתבתי את השיר "וְאֶת שְׁמִי נָשָׂאתָ" כאהובה הנכספת לאהבה כזאת. כשאול, חשתי שגם העתיד שלי מלא בתעלומות ורציתי להיות כאותה אישה שאליה הוא משתוקק.
עברתי בחיי תהום רבה והעתיד עבורי הוא כחלום, שבו אני פורטת על מיתרי נבל שכולו תעלומות. את זיו מילותיו של שאול אני עונדת מדי יום על צווארי כמחרוזת פנינים, שכן, האהבה בשיריו היא אהבה של פעם, אהבה קלאסית. אני מאמינה, שאם שאול היה חי היום אף הוא, כמוני, היה בז לאהבה שנולדת ומתה על מסך המחשב בלחיצת כפתור.
געגועיי רבים ל"אהבת שאול" הדומה לשלי, החל מאהבה לטבע הפורח סביבי בשלל גווניו וייצוריו, וכלה באהבת אהוב לאהובתו הנחלמת. שירתנו נשזרת זו בזו בחלום - בממלכת הטוהר והאהבה.
אגב, עבורי, חלומות ל א שווא ידברו!
ואת שמי נשאת
מאת: שמחה סיאני
ניקוד: אסי דגני
(במלאת 75 שנה למותו של שאול טשרניחובסקי, שיר הֵד לשירו: "ואת שמֵך אני אשׂא")
מַבִּיטָה בִּדְיוֹקָנְךָ
וְחוֹלֶמֶת - שֶׁאֶת שְׁמִי נָשָׂאתָ
וּלְאִשָּׁה בִּדְמוּתִי שׁוֹרָרְתָּ שִׁיר זֶה
הַדּוֹאֶה עַל כַּנְפֵי חֲלוֹם -
וְלֹא יָדַעְתָּ.
מֵעֵבֶר גְּבוּל יוּבָלִים בִּי נָטַעְתָּ
מֵי אַהֲבָה זַכִּים
וּלְמֶרְחַק הֶעָתִיד -
לֹא הִגַּעְתָּ.
אֲנִי פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתְרֵי נֵבֶל
תַּעֲלוּמוֹת
בְּנֹעַם וּבְזִיו שֶׁל מִלִּים
עָטִיתִי חֵן אוֹתִיּוֹתֶיךָ
כְּמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים עַל צַוָּארִי.
אֵיךְ חָדַרְתָּ אֶל תְּהוֹם חֶלְדִּי
מְנַשֵּׁק עַפְעַפַּי
מַעְתִּיר עָלַי אַהֲבָה
וַאֲנִי, לְמִשְׁמֶרֶת עוֹלָמִים
כִּנְשׁוֹב רוּחֲךָ בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת
אֶנְצֹרְךָ.
פּוֹרֵחַ שִׁמְךָ בְּלִבִּי, שָׁאוּל,
וַאֲבִיבוֹ - עוֹלָמִים
עֲטָרָה אֶשְׁזֹר מִשִּׁירֶיךָ
כְּכַלָּה נָאוָה אֶהְיֶה
טוֹבֶלֶת בְּאוֹר מִלּוֹתֶיךָ.
כְּחָתָן לְכַלָּתוֹ יִדְבַּק בִּי לִבְּךָ
וְיָאִיר נְתִיבִי
בְּמַמְלֶכֶת הַטֹּהַר וְהָאַהֲבָה.
ההלכה היהודית החמירה בצום זה ואינה פוטרת ממנו אלא מי שנמצא בסכנת חיים 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
