בעורקי המחבלים מ-יטא זורם דם יהודי

יש ראיות שהכפר יטא היה כפר יהודי מתקופת ההתנחלות ולאורך תקופת הבית הראשון. בשלב מסוים בימי הבית השני התחדש היישוב היהודי ביטא וכנראה שהיישוב היהודי שרד עד הכיבוש הערבי-מוסלמי ב-640, כאשר שבטים ערבים השתלטו על האזור והתיישבו בו. לא ידוע מה היה גורל היהודים. השלב השני בהיסטוריה היהודית של הכפר יטא היה בתקופה העות'מאנית כאשר במחצית השנייה של המאה ה-18 התיישבו ביטא יהודים מחיימר שבחצי האי ערב. אבל, היהודים לא שמרו על יהדותם והתבוללו.

הכפר הפלשתיני יטא שוכן בדרום הר חברון, 9 ק"מ דרומית לחברון. מספר תושביו מגיע לכ-45,000.

א. העבר היהודי של הכפר יטא

תקופת ההתנחלות (המאה ה-13 לפנה"ס)

בספר יהושע מסופר על חלוקת הארץ לשבטי ישראל. שבט יהודה קיבל את אזור הר חברון, אך יוטה (שמה המקראי של יטא) ניתנה לשבט לוי, כאחת מערי הלווים. בספר יהושע כ"א, 9 - 13 נכתב: "ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון את הערים האלהאשר יקרא אתהן בשם. ויהי לבני אהרון ממשפחת הקהתי מבינ לוי... ויתנו להם... ואת יוטה ואת מגרשיה".

תקופת הבית הראשון (1000-587 לפנה"ס)

בתקופת הברזל היה יישוב יהודי באזור. דוד מצא באזור זה מקלט כאשר ברח משאול המלך. היישובים בדרום הר חברון, כולל יטה, כרמל, זיף ועוד... התקיימו לאורך תקופת הבית הראשון. האזור נכבש ונהרס על-ידי נבוכדנצר מלך בבל ותושביו הוגלו בבלה (587 לפנה"ס). לאחר שהאזור נינטש השתלטו עליו האדומים, כפי שמתברר מאוסטרקונים שנתגלו בתל ערד וגם מספר עובדיה.

התקופה הפרסית (538-333 לפנה"ס)

סביר להניח שהאדומים המשיכו להתגורר באזור. אך אין כל מידע.

התקופה ההלניסטית (333-63 לפנה"ס)

לא ידוע מתי התחדשה ההתישבות היהודית באזור, אבל, האזור חזר להיות יהודי בימי הבית השני.

התקופה הרומית: תקופת המשנה (63 לפנה"ס - 324 לס')

בתקופה הרומית היו באזור יישובים יהודיים: יטא (יוטה), סמוע (אשתמוע), סוסיא, כרמל, ועוד... תושבי האזור היו פעילים במרד הגדול (70-66 לס'). האזור נכבש בעת המרד הגדול על-ידי הצבא הרומי ונהרס, אבל, היישובים שבו ונושבו והתאוששו.

תושביהם היהודים של כפרי הר חברון שבו ומרדו בשלטון הרומי ולקחו חלק במרד בר-כוכבא (135-132 לס'). הצבא הרומי שב וכבש את האזור והרס את יישוביו. גם לאחר מרד זה, לקראת סוף המאה ה-2 לס', חזרה ההתיישבות היהודית להר חברון, אם כי לא ברור אם המתיישבים הם צאצאי המורדים. באתר נתגלו מטבעות מהתקופה הרומית. היישובים באזור התאוששו ושגשגו במאה ה-4. יוטה הייתה אחת מהיישובים הללו. ביטא נחשפה מערת קבורה מהתקופה הרומית המאוחרת ובתוכה 6 גלוסקמאות, והארכיאולוג נ. אביגד קבע שהן היו שייכות ליהודים ותאריכן המאה ה-2 לס'. בצפון העיירה יטא, ברג'ם א- דיר, גילה משה כוכבי מצד מהתקופה הרומית בראש גבעה מוקפת חומה. מהפינה הדרומית-מערבית של המצד נחשף קיר טרסת אבן ונתגלה בו פתח, ממנו יורדות מדרגות למקווה טוהרה חצוב בסלע. המקווה הוא מהתקופה הרומית המאוחרת (324-135 לס') או הביזאנטית (640-234).

התקופה הביזאנטית (640-324 לס')

יישובי דרום הר חברון שגשגו בין המאה ה-4 למאה ה-6. ההיסטוריון אוסביוס, אב כנסייה מקיסריה שחי במאה ה-4 לס', מנה בספרו "האונומסטיקון", 7 יישובים שנכללו בתחום חבל הארץ הנקרא "דרומא". דרומא הוא האזור הכולל את ההרים והגבעות מדרום לחברון. השם היה בשימוש מהמאה ה-2 לס' עד המאה ה-9 לס'. אלה היו כפרים יהודיים וביניהם יוטה. אוסביוס כתב על יוטה שהוא היה "כפר גדול של יהודים".

ב. המחקר הארכיאולוגי

הסקרים הארכיאולוגיים המוקדמים ביותר נעשו במאה ה-19 על-ידי ויקטור גרן והסקר הבריטי. ב-1895 נתגלתה במקום כתובת והופיע בה הפסוק: "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". הפסוק נלקח מספר תהילים קי"ח, ולדברי התושבים הכתובת נלקחה מחורבת אל-ברמיל-כרמל המקראית. ליד הכתובת נמצא צלב מלטה ומשערים שהכתובת הועברה מהאתר של כרמל ושובצה בכנסייה. החוקר דורון שר אבי הביא סברה בשמם של החוקרים מאדר ודינור שבשלב מסוים בתקופה הביזאנטית חיו ביוטה גם נוצרים.

הארכיאולוג צבי אילן ערך ב-1968 סקר בכפר וגילה בחלק הדרומי-מזרחי של הכפר שרידי מבנה ציבורי שזוהה על ידו כבית כנסת. בין שרידי המבנה נמצאה אבן בצורת קונכיה שהייתה כנראה משובצת במשקוף הכניסה לבית הכנסת.

הארכיאולוג דוד עמית הצטרף לסקר והפעילות הארכיאולוגית באתר נמשכה ב-1988 ובין שרידי בית הכנסת נתגלה משקוף ועליו חרוטה מנורת שבעת הקנים. מנורת שבעת הקנים נחרטה על אבן גיר. באחד המבנים בכפר נתגלו אבני גזית שנלקחו מבניין בית הכנסת. בכפר נתגלו שרידים ארכיאולוגים נוספים מבנין בית הכנסת: עמודים, חלקי כרכוב ומשקוף. כמו-כן, נתגלו מטבעות מהתקופה הביזאנטית.

ב-1994 ערך הארכיאולוג יובל ברוך חפירת הצלה בכפר וחשף מבנה מאבני גזית שהשתמר לגובה 6 מטרים. כמו-כן, הוא מצא במיבנים ובמערות של הכפר אבנים מימבנים עתיקים שהיו משולבים בקירות הבתים. מקווה הטוהרה שנחשף על-ידי מ.כוכבי בצפון העיירה יטא הוא אולי מהתקופה הביזאנטית.

מ.כוכבי סבור שמקווה הטוהרה שהתגלה בצפון העיירה יטא היה עדיין בשימוש בתקופה הערבית-מוסלמית, 1099-640). הוא הגיע למסקנה זו משום שגילה קטעי תיקון של שכבות הטיח של המקווה. אם השערתו של מ.כוכבי נכונה, היה עדיין יישוב יהודי ביוטה בתקופה הערבית- מוסלמית. בתקופה הערבית-מוסלמית הייתה בעיר חברון שכונה יהודית שתושביה עסקו בתעשיית הזכוכית.

בעקבות הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7 לס' החלו שבטים ערביים נוודים לחדור לאזור עם עדריהם. קיימת הערכה שבמאה ה-9 לס' נעלמו הכפרים היהודיים בדרום הר חברון וביניהם יוטה. במקום התיישבו מוסלמים ואת מקום בתי הכנסת תפשו מסגדים. כנראה, שיהודי הכפרים ברחו.

ג.יהודים מתיישבים ביטא

ממחקר שערך יצחק בן צבי, נשיאה השני של ישראל, הוא מצא ששרידי 10 השבטים היהודיים שברחו מחצי האי ערב, התיישבו ביריחו, במאה ה-7 לס'. כלומר, בתקופה הערבית-מוסלמית. באותם הימים עדיין הייתה קהילה יהודית ביריחו. היא התקיימה עד המאה ה-10 לס'. לדעת יוסף ברסלבסקי, מיריחו נדדו חלקים מצאצאי השבטים לאזור הר חברון, אזור כרמל, מעון, זיף ויטא.

ההיסטוריון בנימין זאב קדר קבע במחקרו "הישוב היהודי בארץ בתקופה הערבית", שבשנת 624 לס' גירש הנביא מוחמד את השבטים היהודיים מאזור יתריב (מדינה). בני שבט קינוקע ברחו לעבה"י המזרחי והתיישבו באדרעי.

כעבור שנתיים גורשו גם בני השבט נדיר והם התיישבו חלקם באדרעי וחלקם ביריחו. ב-630 גירש מוחמד את יהודי חיבר שבצפון-מערב חצי האי ערב. חלק מיהודי חיבר התיישבו ביריחו. קדר העריך שמספר המגורשים הגיע לאלפים. על-פי מקור ערבי מגורשי קינוקע מנו 750 גברים וכן נשים וילדים.

חסר מידע על מציאותם של יהודים באזור הר חברון בתקופה הצלבנית. יצחק בן צבי, נשיאה השני של ישראל הירבה לשוטט באזור ולחקור את תושביו. ידוע שהוא ביקר באזור ב-1928, שנה לפני טבח היהודים בחברון ב-1929. הוא גילה שבעת הכיבוש הצלבני של העיר חברון, ברחו יהודי העיר והתפזרו בכפרי הסביבה. מאז אבד כל קשר עמם.

התקופה העות'מאנית (1918-1516)

היהודי מחימר, אבי שבט המחאמרה ביטא הגיע ליטא בערך במחצית השנייה של המאה ה-18. ב-1928 ביקר יצחק בן צבי חברון ונפגש, באמצעות החכם י. מאני, תושב חברון, עם סופר הכפר יטא, שהיה אחראי מטעם ממשלת המנדט על רשימות תושבי הכפר. הוא צייד את בן צבי במכתב למוכתר של המחאמרה, השיח' אבן אערם, אך הפגישה התקיימה עם השומר ג'ברין בן עבד אל רחמן, מאנשי המחארמה.

ואלה הדברים שסיפר ג'ברין לבן צבי: ג'ברין סיפר שאל הכפר יטא הגיע (על-פי חישוב שערך בן צבי בעקבות סיפורו של ג'ברין) בערך במחצית השנייה של המאה ה-18 יהודי בשם מחיבר. מוצאו היה מחיבר אשר בחצי האי ערב. הוא כבש את הכפר והתיישב בו. שבט המחמר, שבטו של היהודי מחימר, נמנה על אחד מ-10 השבטים היהודים ששרידיהם גורשו/ברחו מאזור חיבר בחצי האי ערב, בשל מעשי הטבח שערך בהם הנביא מוחמד. ונקראו על שמו. מכאן השם מחאמרה. היהודי לקח לו אישה מהמקומיים ונולדו לו 2 בנים: עואד וסלאם.

אנשי החמולות של עואד וסלאם התגוררו בשתי שכונות: עואד וצאציו התיישבו בשכונת הכפר העליונה. סלאם וצאצאיו התיישבו בשכונת הכפר התחתונה. בני בריתם של אנשי המחאמרה, בני חושייה, מהמקומיים, התגוררו בשכונה נפרדת.

תקופת המנדט הבריטי (1948-1918)

במיפקד האוכלוסין שערכה ממשלת המנדט ב-1922 נמנו בכפר 3,179 תושבים, כולם מוסלמים. באותו מיפקד הוזכר שבט אנציראת שנדד בערבות יריחו. הם היו רועים ובן צבי מצא שהם היו משבט בני נצ'יר, אחד מ-10 השבטים היהודיים שברחו מחצי האי ערב. הסופר עמו שוחח יצחק בן צבי, אמר לו שחלק מבני יטא הם ממשפחות מחאמרה, והם מונים 1,200 נפש.

בכפר היו בתקופת המנדט 6 חמולות, ש-2 מהן נחשבו לנימנות על שבט המחאמרה, אחת נחשבה לבת בריתם של אנשי המחאמרה, בני חושייה, ו-3 היו מצאצאי המקומיים ונקראו: חריזאת, שעבין ודעג'נה.

לסיכום:

רק 2 חמולות מתוך 6 נימנות על שבט המחאמרה. כבר 2 בניו של היהודי מחימר היו בנים לאם לא יהודיה. צאצאי שבט המחאמרה לא שמרו על יהדותם ובשלב מסוים התאסלמו, מרצון או מאונס. לא ידוע מתי בדיוק אירעה ההתאסלמות, אבל ברור שהיא אירעה בתקופה העות'מאנית. סביר להניח, שכשם שהם לא שמרו על יהדותם, הם גם לא נמנעו מנשואים עם תושבי המקום. גם אם אבות אבותיהם העבירו לדור הבא מנהגים יהודיים, רובם נשכחו במשך הדורות, אך נשתמרו מספר מנהגים כמו מנהג המילה על-פי המינהג היהודי. כמו-כן, נשתמרו באחת המשפחות תפילין. השתמר גם מנהג הדלקת נרות קרוב למועד חג החנוכה. אבל, אם כי ל-2 חמולות יש שורשים יהודיים, לאחר כ-10 דורות של נשואים מעורבים והתאסלמות אין כל אפשרות לקבוע שהם יהודים. הם התבוללו בתושבים המקומיים.

פניתי לד"ר דוד עמית העוסק בחקר יישובי הר חברון ושאלתיו אם יש מחקרים חדשים השופכים אור על שבט המחאמרה. תשובתו הייתה: "איני מכיר מחקרים בנושא ועד כמה שידוע לי אין מקורות היסטוריים והשאלה נותרה ללא מענה של ממש. ההצעות השונות הן בגדר השערות ללא בסיס מוצק. התייחסות קצרה מופיעה בעבודת הדוקטור שלי, אך היא אינה תורמת לפיזור הערפל".

הערה שלי: בזה הנושא עדיין לא מוצה.