ההתגייסות השלישית של העדר השמאלי, היא "בעניין" ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, אבל נתחיל בזו הראשונה.
היה זה כאשר התפרץ לחיינו "המזרח התיכון החדש", שטונות הזיה ממנו הוסנפו, כולל מנות יתר של "תנו לשמש לעלות", לתוך המוחות בטחינה יום יומית. פרסים חולקו, מפקפקים נשלחו לחינוך מחדש אצל מוגריני במוסדות
האיחוד האירופי, חסרי מזל נקברו כקורבנות שלום, פתאים יישרו קו, פתאום אש"ף חזר בתשובה, ושום דבר לא השבית את השבח וההלל, הברכה והעילוי, לקריאות הנחרצות שכבר לא יהיו עוד מלחמות.
זה מן 'בית ועד מבין עניין', שקשה להבקיע את חומת האחדות שבו. איש לא שאל שאלות, לא חיפש "חורים" שהיו בהסכם. הפלשתינים הבינו לאחר הפיגועים הגדולים כאשר ממשלת ישראל לא חזרה בה, שההסכם חשוב מאוד מבחינה ציבורית ופוליטית לדרג המדיני בישראל, עד כדי כך שהם יהיו מוכנים לבלוע כל "צפרדע" בדמות פעילות טרור, תוך כדי שהם מנסים להסתיר את אחריות ערפאת ומנגנוני הביטחון שלו למעורבותם בטרור.
עזר ויצמן נשיא המדינה אז, שהציע לממשלה להשהות את השיחות בגלל הטבח והרצח שהיו מדי יום, ספג קיתונות ביקורת מהתקשורת על התערבותו בנושא. התקשורת הייתה גורם משמעותי. שהביאה את אופוריית השלום לכול בית בישראל "כאילו אין טרור".
תופעה דומה חווה הציבור בישראל עשור מאוחר יותר, עת נולדה תוכנית ההינתקות של שרון. מאחר שלא הופקו שום לקחים מפרשת הסכמי אוסלו, חזר הסיפור. ברגע שהמטרה סומנה ככזו שכוללת פינוי ישובים של
מתנחלים ומסירת שטחים לפלשתינים, התמסרה התקשורת לסדר היום הזה, והעדר התארגן למרוץ התמיכה. כל מכשול אתי או מוסרי בדרך הוסט, כולל "נוהל אתרוג" כלפי ראש הממשלה שרון. כל מי שהתנגד לעקירה ולא רק מסיבות אידיאולוגיות, אלא ביטחוניות מעיקרן, הוצג בתקשורת כגורם סהרורי ובכול התבטאות חיפשו מניעים אישיים.
צרכני התקשורת היו שוב שבויים בידיה, וסופקו להם בדיות, ספינים ומידע מוטעה, העיקר להסיט את הדעת מהעיקר והחשוב. האירוע לא לווה בפרשנויות ובשאלות חשובות, האם המהלך יהיה טוב לישראל, האם הביטחון ישתפר, מה יצא מכל העקירה... כולם התגייסו עם התקשורת כולל הצבא ובית המשפט העליון, והתקשורת עשתה את מה שהיא הכי מיטיבה לעשות, להוביל ולשרת את האידיאולוגיה שלה והשקפת עולמה, ללא שמץ של איזון פוליטי אפילו לא למראית עין.
מילה אחת טובה
כידוע
אהוד ברק לאחר שנבחר אמר: 'התקשורת העלתה אותי לשלטון'! גם סקר שערך ערוץ 2 בעת מלחמת לבנון השנייה, תחת הכותרת "הצופים דורשים תקשורת פטריוטית", העלה שרוב גורף בציבור סבר שעל התקשורת לגלות פטריוטיות. 85% אמרו שהתקשורת צריכה לדווח באופן פטריוטי ואוהד לישראל. שליש מהמשיבים ראו בתקשורת את הגורם העיקרי בכישלון המלחמה.
השמאל והתקשורת חד הם. וכאן מגיעה ההתגייסות השלישית של התקשורת. הבנו שהם רוצים שהשמאל יעלה לשלטון ונתניהו מפריע להם! אנו יודעים שכול ה"קונצים" לסלקו לא הניבו פרי בינתיים. ואנו עדים לכך שהם לא יודעים את נפשם, עד כדי כך שדלקו בסופר אחרי היועץ המשפטי שערך קניות לשבת, כדי להפחידו, ולהאיץ בו להפוך את ראש הממשלה לאשם. והתקשורת משתפת כרגיל פעולה.
השמאל הזה מעולם לא אמר ולו מילה אחת טובה על הממשלה של נתניהו. בעצם האופוזיציה יחד עם התקשורת קראו תיגר באופן הכי לא דמוקרטי, על הבחירה של הציבור, כשהם מנסים להוציא מגבולות הלגיטימיות לא רק את ראש הממשלה, אלא גם את אלה ששמו ליכוד בקלפי. הם החליטו על דה-לגיטימציה לכול מה שעשתה ופעלה הממשלה הנבחרת: חוק הלאום, חוק הפונדקאות, מתווה הגז, המסתננים... התקשורת נמצאת רובה ככולה עם המפגינים האלדד יניבים, והיא מרכיב חשוב ועיקרי במסע הדה-לגיטימציה לממשלה, לעומד בראשה, ולהחלטות המתקבלות בה.
פה מלוכלך לרובם. הם מנבלים את הפה נגד ראש הממשלה, נגד שרת המשפטים, נגד שרת התרבות, אם זה שחקן מהברנג'ה שמתראיין, או זמר, עיתונאי, סופר, מרצה באקדמיה, ראש ממשלה לשעבר, כל זב חוטם מרשה לעצמו להתיר דם, לגדף, להשוות לנאצים לקרוא עליהם "סכנה לדמוקרטיה"!
ונתניהו אינו עונה. אתם רוצים לרענן את הזיכרון שלכם? אולי נתחיל ברבין שכינה את המתיישבים "סרטן" וסיפר בקול גדול שסרטנים כאלה נמצאים ב"אריאל, בעימנואל ובשלומיאל", שקרא עליהם "פרופלורים", שהסביר לכולם שההתנחלויות הן כל כך מסכנות וחסרות חשיבות, "שאפילו סאדאם חוסיין לא יבזבז עליהן סקאד", ועוד ועוד,
שמעון פרס שרץ לרב המרצחים ערפאת, היה "איש שלום משכמו ומעלה", נתניהו שנפגש עם נשיא הפיליפינים, נשיא הונגריה", מקיים יחסים מדיניים עם ראשי מדינות שנויים במחלוקת, לא חשובים, ולא ממש, איך לומר נורמלים"...
אדון אהוד ברק מצייץ, מתראיין, ומכריז שכולנו על-פי תהום. אז נו אדון ברק עוד צעד אחד קטן, וזהו. אמרת שהכול מתחיל בצעד קטן 'בעיקר לקראת השלום' שצעדת לכבוד ערפאת, כאשר רצית לתת לו את הכול, כולל הכותל.
מחר יום הכיפורים, ונדמה שכה רבים בעדר ה'לא משתנים' צריכים לבקש סליחה ומחילה.
