ביום חמישי שעבר (13.9.18) נפגשה קבוצה של פוליטיקאים גרמנים בכירים במסעדה איטלקית יוקרתית בברלין, לשיחה שאמורה הייתה להישאר חשאית. בין המשתתפים היה שגריר ארה"ב בגרמניה, ריצ'רד גרנל, אשר העלה שאלה מרכזית: כיצד יגיב המערב אם בשאר אסד ישתמש בנשק כימי בקרב על העיר אידליב, המעוז האחרון של המורדים?

"כבר יש קואליציה חזקה והיא תהיה חזקה יותר מהקודמת", מצטט דר-שפיגל את גרנל. באפריל אשתקד, לאחר השימוש הקודם בנשק כימי בידי אסד, הצטרפו רק בריטניה וצרפת לארה"ב בפעולת התגמול. כעת מקווה וושינגטון לצרף עוד מדינות: קנדה, כמה מחברות נאטו, מספר מדינות במזרח התיכון. וגם גרמניה. לדברי גרנל, גרמניה חייבת לאותת לאסד בצורה ברורה שאסור לו להשתמש בנשק כימי, ולצרף איום.

לפני השבוע שעבר לא נראה היה שיש סיכוי שגרמניה תיטול חלק בפעולת תגמול נגד אסד, אבל כבר התנהל דיון על מקומה במזרח התיכון – וכמו תמיד, זהו חלק מהדיון על מקומה בעולם. במשך שנים חזרו ואמרו מנהיגי הנוצרים-דמוקרטים (כיום בראשות אנגלה מרקל) והסוציאל-דמוקרטים, שגרמניה חייבת ליטול עצמה יותר אחריות. הקונצנזוס היה, שהשינוי חייב להיות לא רק מדיני וכלכלי אלא גם צבאי. לפחות בתיאוריה. אבל כאשר העניינים נעשו רציניים, גרמניה נשארה בחוץ.

הפעם גרמניה חייבת להחליט, כותב השבועון המוביל במדינה. הפנייה האמריקנית הגיעה מראש, בסודיות ובצורה רשמית. שבוע לפני אותה ארוחת בוקר התקיימו מגעים בדרג בכיר בין שתי הממשלות, והאמריקנים ביקשו לדעת האם הגרמנים ירצו ליטול חלק בהתקפה אפשרית נגד אסד תוך שהם מתארים את האפשרויות השונות לסיוע גרמני: תדלוק באוויר, ליווי של מטוסי קרב למפציצים. גרנל ועוזריו לא ציפו לתשובה מיידית.

הנושא היה כל כך רגיש, עד שהוא עבר מעל לראשיהם של פקידים בכירי בברלין. הממשלה הגרמנית החלה את התהליך הרגיל שלה של גיבוש עמדה משותפת, בניצוחו של משרד הקנצלר. מרקל התכוונה לתדרך לאחר מכן את בכירי הבונדסטאג ובעקבות כל אלו – לפרסם אזהרה פומבית לאסד. אבל השבועון בילד קלקל את התוכניות, כאשר חשף מספר ימים לאחר מכן את פנייתו של גרנל. הסוציאל-דמוקרטים – שנציגתם הייקו מאס היא שרת החוץ – מיהרו להודיע שלא יתמכו בכל מעורבות גרמנית בסוריה.

מרקל ושרת ההגנה, אורסולה פון-דר-ליין, החליטו לעבור מיד לשלב השני של התוכנית: איום. בקני המידה שלה, מרקל הייתה גלויה בצורה בלתי רגילה: "אנחנו לא יכולים להפנות את מבטנו כאשר נעשה שימוש בנשק כימי במקום כלשהי ואמנה בינלאומית מופרת" – אך לא אמרה האם גרמניה תיטול חלק בפעולת תגמול. פון-דר-ליין הייתה ישירה יותר, כאשר אמרה שהקהילה הבינלאומית "אינה יכולה למשוך בכתפיה" כאשר נעשה שימוש בנשק כימי, וכי לא מדובר במושג ערטילאי הכולל רק את ארה"ב. "הקהילה הבינלאומית היא כולנו, כולל גרמניה. יש עדיפות לדיפלומטיה, אבל היא זקוקה גם להרתעה אמינה", הוסיפה.

זהו טון חדש בבירור, מדגיש דר-שפיגל, אבל אין די בדיבורים. הלחץ מצד בעלות בריתה של ברלין, ובמיוחד ארה"ב, הולך ומתחזק. במקביל גדל חוסר הנכונות להשלים עם הפער שבין מעשיה לבין דבריה של גרמניה. מרקל ופון-דר-ליין מהמרות על כך שאסד לא יחצה את הקו ושיהיה די באיומי ארה"ב והמערב כדי לבלום אותו, וכך האיום הגרמני לא יעמוד במבחן המעשה. משום שאם הוא כן ישתמש בנשק כימי, ההערכה בברלין היא שגרמניה לא תעשה דבר ותנמק זאת בסיבות פוליטיות ומשפטיות.

מרקל ופון-דר-ליין התבוננו בעניין כיצד בריטניה וצרפת הפכו לבעלות בריתה הקרובות ביותר של וושינגטון; לפריז אין בעיה להשתתף בפעולות צבאיות. אבל מבחינת ברלין, מעורבות צבאית תהיה בעיה עצומה. אבל גרמניה יודעת שאפשר לשחק עם הילדים הגדולים רק אם קונים כרטיס, מדגיש דר-שפיגל. זו הסיבה שהיא שלחה מטוסי טורנדו להכות בדאעש. אבל בעתיד, מדינה בקנה המידה של גרמניה תצטרך לתרום הרבה יותר.

עם זאת, מרקל ופון-דר-ליין יודעות שגרמניה תתקשה מאוד ליטול חלק בפעולת תגמול נגד אסד, והבעיות המשפטיות גדולות עוד יותר מאשר הפוליטיות. הפעלת כוח צבאי שלא למטרות הגנה עצמית אפשרית רק במקרה שמועצת הביטחון של האו"ם אישרה את הפעולה. אבל רוסיה צפויה להטיל וטו על כל החלטה נגד אסד. שירותי המחקר בבונדסטאג גם דחו את העמדה הבריטית לפיה המתקפה בשנה שעברה הייתה משימה הומניטרית. בית המשפט העליון הגרמני קבע, שניתן להפעיל את הצבא המקומי במסגרת פעולות של נאטו או האיחוד האירופי – אבל לא במסגרת כל קואליציה אחרת, נרחבת ככל שתהיה.