איני יודעת אם גם במדינות אחרות, כאשר מבקשים להטיל דופי או לקעקע מינוי כלשהו, נהוג לפתוח ב"בדיקות" או ב"חקירות" כפי שנהוג במקומותינו.
הקורבן האחרון
גל הירש (הירש - צבי) שהיה מינוי של השר
גלעד ארדן למפכ"ל המשטרה, סולק מהדרך. כעת כפי שרבים האמינו, התברר שלא היה ממש בהאשמות, אבל כשהלשונות הרעות 'סיפרו' סיפורים, הוא נאלץ לוותר. במקומו הגיע אלשיך. כעת אני פונה לשר ארדן בשאלה, מדוע שלא תעשה צדק ותמנה היום את גל הירש? הרי אם היה מתאים לפני שלוש שנים, אין סיבה שהיום הוא לא יהיה ראוי לתפקיד. היה בדעתך לבצע פאירה (ליקוט פירות על -די חביטה חזקה של ענפים) במשטרה, או כפי שהתבטאת 'ניקוי אורוות', אז למען ההגינות, והצדק, ותיקון העוול, עלייך לפנות לגל הירש ולהציע לו מחדש את התפקיד.
כאשר הודיע השר גלעד ארדן באוגוסט 2015 על הכוונה למנות את הירש למפכ"ל, 'קפצו' בכירים במשטרה, ליכדו כוחות, חמישה מפכ"לים וניצבים בדימוס, כשהם מביעים 'חלחלה' ו'התנגדות' למינוי. מאחר שיש תיקים פתוחים על כל אחד, מיד 'נחשף' כי יש חשדות בגין פעילות של הירש בגאורגיה, שם עשה עסקים. החקירה ה'מעמיקה' נחשפה ברעש ובצלצולים, והיועמ"ש הקודם וינשטיין הודיע ש"לא יוכל להגן על המינוי בבג"ץ". חד וחלק. ב'
דה מרקר' פורסם כי מי שעמד מאחורי ההוראה לפתוח בחקירה הוא ניצב
מני יצחקי, כדי לטרפד את המינוי.
טוב ש"התיק הפתוח" לא נותר פתוח עשרים שנה. רבים מהמקרים הותירו את ה"נחקרים" בחשד תלוי ועומד נגדם, ועצם קיומם מנע מאותו אדם לכהן במשרות מסוימות. תיק פתוח מעצים את הפגיעה, כשנשוא החקירה חסר אונים. הוא ירא לבקש מאלה שגורלו נתון בידם לזרז את ההחלטה, מחשש שעצם הדרישה יגרום לכך שיחמירו איתו, וכך הוא נותר, בחשש כבד, כאשר דרכו חסומה.
לאחר שאהרן ברק התמנה לבית המשפט העליון, רבו החקירות נגד אישיים בהנהגה הפוליטית, או כאלה שרצו להתמנות לתפקיד כלשהו, ולא היו מהברנג'ה. כוח רב הוענק לבתי המשפט, ובעיקר לעליון, ליועץ המשפטי ולפרקליטות. במקרה של הירש, זה החל במשטרה, אבל זה הפך לתופעה במקומותינו, להניח לפתחו של בג"ץ עתירה בתהליך המינויים בשירות הציבורי. כידוע לפני מינויו של
דן חלוץ לסגן הרמטכ"ל עתרו מספר עותרים לבג"ץ בדרישה להשעותו מהתפקיד בגלל "עמדתו המוסרית" כפי שהשתקף לדעתם בראיון ב
הארץ.
בהירות ושקיפות
בית המשפט נענה בלהיטות וכך כתב בתגובה לעתירה: "אנו מצפים ...לעמדתו של המשיב לגבי האמירות". התעניינות בהשקפת עולמם ובערכיהם של אנשים, תושבים, בריות, אינה חדשה. הכנסייה הקתולית התעניינה מאוד בעמדות המאמינים, ודאגה לברר אם הם אינם כופרים בדוקטרינה של הכנסייה. בג"ץ 'שלנו' נושא את דגל ה'ליברליזם,
חופש הביטוי והמחשבה', אלא שהדמיון בין התיאולוגיה הדורסנית לליברליזם הקיצוני, הוא חופף ביותר.
היום כאשר השר לביטחון פנים מציב בפנינו שלושה מועמדים לתפקיד, כולם אנשי משטרה, מה שאינו מתיישב עם ההחלטה הקודמת, להביא מישהו מבחוץ, אחד כזה שלא יכסה על חברים, שיעשה עד כמה שאפשר את עבודתו בבהירות ובשקיפות, שלא יטייח דברים, שלא יעלים עין מאשמים. אומנם אין לכך תעודת ביטוח וכבר נוכחנו בהתנהלותו הלקויה של
רוני אלשיך שבא מחוץ למשטרה ועשה הכל כדי לחבל באמת, והראייה את מי שחשף טענות לשחיתויות כמו תנ"צ גיא ניר הוציא לחופשה כפויה ואילו את תנ"צ
רוני ריטמן החזיר לתפקיד ראש להב, למרות המלצה להגיש נגדו כתב אישום פלילי על הטרדה מינית.
כול ההתנהלות הקשה במשטרה הותירה טעם רע. במשנה נאמר: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", ואין סיבה מדוע לא תהיה אתה גלעד ארדן אותו האיש. השבוע ראיתי בפעם השנייה את הסרט 12 המושבעים. הסיפור הוא על צעיר הנאשם ברצח אביו. לרצח אין עדים, אבל קיימות עדויות נסיבתיות. במשפט יושבים מושבעים שאין ביניהם כל קשר או הכרות מוקדמת והם צריכים לקבל הכרעה מוחלטת, כלומר פה אחד. 11 מהמושבעים משוכנעים כי הצעיר אכן אשם, פרט למושבע אחד. הוא מעלה ספקות לגבי הראיות שהובאו, חושף מניעים זרים של חלק מהמושבעים, שחלקם רוצים לסיים במהירות וללכת, ופחות חשובה התוצאה. לאחר מספר הצבעות, מצליח אותו אחד, מספר שמונה בחבר המושבעים, לשנות את דעת עמיתיו ולזכות את הנאשם מחמת הספק. מזלו של הנאשם שהיה בחבר המושבעים אדם אחד שלא מיהר לחרוץ דעה, לסגור עסקה, להרשיע, אלא לקח את התפקיד בכובד ראש ובאחריות.
אין ספק שאותם ה"תופרים" לא ישבעו נחת, אבל די להכרעות שמתקבלות 'פה אחד', כאשר רוצים להעיף מישהו שלא נמצא בלשונו דברי שבח לערבים, שלאחר פשפוש בכול אמירה שלו, לא נמצאה המילה כיבוש ואוי לו אם לא חירף וגידף את חוק הלאום.