בשנת 1823 הכריז נשיא ארה"ב דאז, ג'יימס מונרו, על הדוקטרינה הנושאת את שמו: מעצמות אירופה לא יתערבו בנעשה בחצי הכדור המערבי בכלל ובארה"ב בפרט, ואילו ארה"ב לא תתערב בנעשה באירופה. 195 שנים מאוחר יותר, השתמש דונלד טראמפ בנאומו בעצרת האו"ם (יום ב', 25.9.18) בדיוק באותו עיקרון ואף הזכיר במפורש את מונרו. אלא שיש בעיה קטנה: חלפו 195 שנה.

ב-195 השנים הללו נלחמה ארה"ב על אדמת אירופה במלחמת העולם הראשונה, נלחמה על אדמת אירופה במלחמת העולם השנייה, שיקמה את אירופה במסגרת תוכנית מרשל, הקימה את נאטו כדי להגן על אירופה מפני ברית המועצות, הציבה טילים גרעיניים מבריטניה ועד טורקיה ושלחה רבבות חיילים לגרמניה. מאז 1945, המדיניות הזאת לא רק שמרה על השלום באירופה ומנעה עימות בין מעצמות העל, אלא גם הביאה לקריסתם של ברית המועצות, הגוש הקומוניסטי ומסך הברזל. בפעם היחידה שארה"ב סירבה להתערב - כאשר הסנאט הכשיל את הצטרפותה לחבר הלאומים - התוצאה הייתה המלחמה האיומה ביותר בהיסטוריה.

זאת ועוד: העולם של 1823 התרכז באירופה ובאמריקה, אבל העולם של 2018 כולל את כל היבשות ובמיוחד את אסיה. ארה"ב נאלצה להילחם נגד יפן ולהשתמש בנשק גרעיני כדי להכניע אותה, היא נלחמה בקוריאה, היא נלחמה בווייטנאם, היא ניצבת מול קוריאה הצפונית, היא שחררה את כוויית, היא נאבקת בטרור באפגניסטן ובעירק ובסוריה. 8.4% מהייצוא האמריקני מופנים לסין ו-4.4% ליפן; 21.6% מהייבוא האמריקני מגיעים מסין ו-5.8% מיפן (ועוד 5% מגרמניה).

העולם של 1823 נעזר בסוסים כדי לקשר בין ערים ובספינות קיטור ומפרש כדי לקשר בין יבשות. הרכבת, המכונית, המטוס - כל אלו היו לכל היותר נושא לפנטזיות; הלווין והאינטרנט לא עלו אפילו על דמיונו של ז'ול וורן. בעולם של 2018 ניתן להעביר בני אדם ומשאות מקצהו לקצהו בתוך יממה, ידו של האדם מגיעה לקצווי מערכת השמש, ואילו מידע ורעיונות עוברים במהירות האור.

להרוס את כל המערכת

את כל זה טראמפ אינו מבין או אינו רוצה להבין. הוא ביטא אתמול את השקפת עולמו בצורה החדה ביותר אי-פעם: "אנחנו דוחים את הגלובליזציה ומאמצים את הפטריוטיזם". טראמפ גם פירט: נעדיף הסכמי סחר דו-צדדיים על פני הסכמי סחר גלובליים, לא נשתתף בהסכם הבינלאומי על ההגירה, לא נטול חלק בפעילות בית הדין הפלילי הבינלאומי, נעביר כספים לתוכניות וולונטריות במקום לאו"ם.

ברמה הנקודתית טראמפ צודק בחלק מהדברים; הבעיה היא, שרצונו להרוס את כל המערכת. בוב וודוורד מראה שוב ושוב בספרו "Fear" כיצד טראמפ מסתכל על הכל בצורה נקודתית ובמשקפיים של דולרים, ואינו מוכן להביט על המערכת העולמית המורכבת, בה חלקים רבים תלויים זה בזה.

למשל: טראמפ רצה לבטל את הסכם הסחר החופשי עם קוריאה הדרומית, והתעלם מכך שהמשמעות תהיה הרסנית מבחינה ביטחונית ואסטרטגית. אחר כך הוא דרש להוציא מהדרום את 28,000 החיילים האמריקנים ואת מערכות ההגנה מפני טילים, בטענה שאין סיבה לתת אותם בחינם לסיאול. בכירי הממשל התקשו להסביר לו, שהחיילים והמערכות הללו חיוניים גם להגנתה של ארה"ב עצמה מפני קוריאה הצפונית (כולל זמן התרעה של שבע שניות מפני התקפת טילים במקום 15 דקות).

עוד דוגמא: טראמפ טען שמדינות אירופה אינן בעלות ברית אמיתיות של ארה"ב, משום שאינן מוכנות לתמוך בעיצומים שלה על אירן. הוא לא הבין, שבריתות באות לידי ביטוי במגוון רחב של דרכים ותחומים, ושגם לבני ברית מותר לחלוק זה על זה. ודוגמה שלישית: טראמפ יצא למלחמת סחר נגד סין, למרות שהיא חיונית ביותר להצלחת העיצומים על קוריאה הצפונית, שבלעדיהם לא תחוסל היכולת הגרעינית של שושלת קים.

תוקף ואז רוצה עזרה

אותה גישה צרה באה לידי ביטוי גם בנאום אתמול. טראמפ שיבח את סין על עזרתה מול פיונגיאנג וביקש ממנה להמשיך לעזור - ואז תקף אותה בחריפות רבה בתחום הסחר. טראמפ שיבח את סעודיה על הסיוע שהיא מעניקה למלחמה בדאעש - ואז דיבר בלשון בוטה על אופ"ק, שסעודיה אחראית ליותר מרבע מתפוקת הנפט שלו. טראמפ הצהיר שסיוע חוץ יינתן רק לידידותיה של ארה"ב; בעבר הוא איים לשלול אותו ממי שלא יתמכו בהצעתה לארח את המונדיאל.

הנה עוד סתירות: טראמפ קרא לכל העולם לדחות את הסוציאליזם והקומוניזם, באומרו בצדק שבכל מקום הם זרעו רק עוני ודיכוי. הוא גם הבטיח שארה"ב לא תכפה את ערכיה - שוב בצדק. אבל טראמפ גם דיבר על הפצת ערכי החרות וחופש הפרט - ואיך בדיוק ארה"ב תעשה זאת, אם תבודד את עצמה מן העולם? הוא רוצה שאזרחי אירן יפילו את האייתולות המושחתים (הלוואי) - אבל האם זאת אינה התערבות בענייניה של מדינה אחרת?

לא בכדי מדברים ב-30-20 השנים האחרונות על "הכפר הגלובלי". כל העולם תלוי בכל העולם. טראמפ עצמו ייבא חומרי בניין מסין לרבים מן הפרויקטים הנושאים את שמו. ארה"ב אינה יכולה להבטיח את אספקת הנפט בלא נוכחות במפרץ הפרסי. היא חייבת להילחם בטרור במקומות בהם הוא צומח. אי-אפשר לייצר מטוסים בסיאטל בלי אלומיניום מאירופה. לחקלאי ארה"ב אין מה לעשות עם כל הסויה בלי השוק הסיני. פיתוח ה"חץ" הישראלי במימון אמריקני מעניק לארה"ב טכנולוגיה מתקדמת. 5 מיליון בריטים מבקרים מדי שנה בארה"ב, ו-3.5 מיליון אמריקנים עושים את הדרך ההפוכה. וכמובן יש עוד אין-ספור הוכחות לאופיו של העולם המודרני.

זה בסדר גמור לקרוא תיגר על החשיבה המקובלת, על המדיניות הנהוגה, על המוסדות הקיימים. אם מתברר שהם מוצדקים ויעילים - טוב לדעת זאת שוב. אם מתברר שיש צורך לתקנם או לשנותם - ודאי שחיוני לדעת זאת. הבעיה עם טראמפ היא בטחונו העצמי מרקיע השחקים, ולפיו הוא לבטח יודע הרבה יותר טוב מכל קודמיו בארה"ב ומחוצה לה, שהוא לבטח צודק במקום בו טעו מאות מנהיגים במשך שבעה עשורים, שהוא נכנס לדיונים עם דעה מקובעת ("אני חושב כך 30 שנה", אמר לאחד מיועציו) ואינו מוכן להשתכנע משום דעה הפוכה. טראמפ החליט לקעקע את הסדר העולמי הקיים, והכל משיקולים כלכליים וכספיים גרידא: זה עולה לנו יותר מדי.

החשיבה הזאת מוטעית, וטראמפ מצא כלכלן אחד ויחיד - פיטר נבארו - שחושב כמותו והביא אותו לבית הלבן. כמעט כל יתר הסובבים אותו - שרים, יועצים בכירים, כלכלנים מבריקים, אנשי עסקים מצליחים - אמרו לו שוב ושוב: גרעון מסחרי זה דבר טוב, כי האמריקנים קונים בזול תוצרת זרה, וכך יש להם יותר כסף לקנות תוצרת מקומית וגם לחסוך. הם ניסו שוב ושוב להסביר לו: הבריתות הבינלאומיות חיוניות לביטחון הלאומי של ארה"ב, וצריך לכל היותר לתקן אותן אך לא לפרק אותן.

נכון לעכשיו, טראמפ הפך בצורה חלקית את הצהרותיו למעשים. הוא הוציא את ארה"ב מהשיחות על הסכם הסחר הטרנס-פסיפי ומהסכם פריז בנוגע לשינוי האקלים ופתח במלחמת מכסים נגד סין. הוא לא פגע בנאטו, בהסכם נאפט"א ובהסכמי הסחר החשובים האחרים. זה אומר, שלפעמים יועציו השקולים מצליחים לכל הפחות לעכב את מהלכיו הפזיזים ואולי אפילו לשכנע אותו לרדת מהם. הבעיה היא, שהמערכת העולמית חשובה ועדינה מכדי שתהיה נתונה לגחמות של נשיא הטוויטר. אולי כדאי שלפחות בזה יחזור ל-1823.