|
12 אולמות דחוסים [צילום: אלטף קדרי, AP]
|
|
|
|
|
מי שעוקב אחרי הכותרות בהודו יכול להגיע למסקנה, שבית המשפט העליון של המדינה נמצא בכל מקום – וזה לא ממש רחוק מהמציאות, מדווח ניו-יורק טיימס. בשבוע שעבר הוא ביטל את החוק מהתקופה הבריטית שהפך ניאוף לעבירה פלילית; יום לפני כן הוא הורה לממשלה לבחון מחדש תוכנית להנפקת תעודות זהות בשל חששות לפגיעה בפרטיות; ובתחילת החודש הקודם ביטל איסור בן 150 שנה על נישואין חד-מיניים.
בית המשפט העליון הוא אחד המוסדות החשובים ביותר בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, בת 1.3 מיליארד תושבים, והוא אינו מהסס לנגוע בתפוחי אדמה לוהטים מהם מתרחקים הפוליטיקאים ההודים. השופטים אוהבים ויכוחים חברתיים עסיסיים, מתייצבים לעיתים קרובות לצד הקורבנות ומפרסמים פסקי דין המנוסחים בדרמטיות במטרה לקבל את מירב תשומת הלב. כמו בישראל, כל אחד יכול לפנות אליו ויש ימים בהם נפתחים בו 700 הליכים. כיום מכהנים בו 25 שופטים, היושבים לרוב בהרכב של שניים או שלושה בתריסר אולמות דחוסים ומיוזעים במתחם השוכן במרכז ניו-דלהי. המהומה והתנועה בו מזכירים תחנת רכבת, עם אלפי אנשים הנכנסים בשעריו מדי יום.
הטיימס מסביר, כי המשילות בהודו סובלת מהגודל העצום של המדינה ומהביזור הרב של הכוח בין השלטון המרכזי לבין 29 המדינות ושבעת המחוזות. הפרלמנט כה מפולג בקווים מפלגתיים, כיתתיים, דתיים ואיזוריים, עד שהדרג המקצועי כמעט ואינו מסוגל לתפקד ובדרך נגנבים מיליארדים מכספי הציבור. מתוסכלים מהשיתוק של הממשלה ומחוסר יכולתה לטפל בבתי החולים, במי השתייה ובזבל, ההודים פונים לבתי המשפט.
בתי המשפט ההודיים שמרו בקנאות על אי-תלותם מאז קבלת העצמאות ב-1947, אבל זו מאותגרת כעת בידי ממשלתו של נרדרה מודי. עם זאת, בית המשפט הוכיח בכמה מקרים בולטים שהוא מוכן להתעמת עם הממשלה. למשל: הוא פסק לטובת ממשלת מחוז דלהי, כאשר זו טענה שממשלת מודי פוגעת בסמכויותיה. אבל זה לא תמיד כך. למשל: השופט בריג'קופל לויה פיקח על חקירת שחיתות נגד בעל בריתו הקרוב ביותר של מודי, אמית שאה. לאחר מותו בנסיבות מסתוריות ב-2014, סירב בית המשפט העליון להורות על חקירה.
ככלל, בית המשפט העליון ההודי מנסה לדבוק בעקרונות השאפתניים שהנחו את הארץ במאבק נגד בריטניה. למשל: החוקה ההודית קוראת לשוויון בין גברים לנשים ויוצאת נגד ריכוז העושר בידי מעטים. בית המשפט העליון פסק שיש לקיים עקרונות אלו, תוך שהוא מנהל דו-שיח מורכב עם הדרג הפוליטי. השופטים ההודים מנצלים את סמכויותיהם הרחבות ולפעמים לא רק פוסקים בתיק הבודד, אלא מורים להקים ועדות בדיקה והרכבים מיוחדים לפקח על מקרים ספציפיים שלדעתם מוזנחים או מטופלים שלא כהלכה. כך למשל הוא הורה להתניע את כלי הרכב בבירה בגז טבעי במטרה להפחית את זיהום האוויר האיום בעיר.
שופטי בית המשפט העליון ההודי נבחרים בידי עמיתיהם, ומאחר שגיל הפרישה הוא 65 – כהונה ממוצעת נמשכת פחות מעשור. נשיא בית המשפט, דיפאק מיסרה, פורש בחודש הקרוב; הוא ספג ביקורת פומבית נדירה מעמיתיו, שכמה מהם טענו שהוא קובע את ההרכבים בהתאם לתוצאה הרצויה בעיניו. בית המשפט אינו מייצג את האוכלוסייה, משום שברובו הגדול הוא הינדי, גברי ומשתייך לשכבות הגבוהות. מבין 25 השופטים, שני שלישים הם גברים, ויש רק שני נוצרים ומוסלמי אחד.
הבעיה הגדולה ביותר של בית המשפט, מדגיש הטיימס, היא שלעיתים קרובות השלטונות מתעלמים מפסקי הדין שלו. דוגמה בולטת היא משבר הפסולת בדלהי. הבירה מוצפת ב-40 מיליון טון של אשפה. לאחר שכמה מן השופטים קראו דיווח על ילד שמת ממחלה המועברת בעקיצות יתושים, המתרבים בשל כמויות האשפה העצומות, בית המשפט התערב משום שהממשלה לא ביצעה את תפקידה. בית המשפט ערך שימועים, קבע קווי פעולה ודרש מהממשלה הפדרלית ומהממשלה המחוזית להציג במהירות פתרונות – אך דבר לא השתנה. "מה התועלת במתן הוראות שאיש אינו טורח ליישם? הודו תטבע יום אחד תחת האשפה", כתבו בתגובה השופטים המתוסכלים.