עוד לפני אותו הטקס על מדשאות הבית הלבן ובטרם לחץ רבין את יד הרוצח ערפאת יימח שמו, פעלו שליחיו של
שמעון פרס לבשל את העיסה הרצחנית המכונה "
הסכם אוסלו". כוונותיהם היו מן הסתם טובות אלא שהדרך הייתה גיהנום. אלפי יהודים נרצחו ונפצעו והדמים המרובים אותם אנו משלמים מזה שנות דור כואבים, כואבים מאד.
יש המכנים את המפגשים במחתרת עם רוצחי אש"ף כבגידה, יש הרואים בהם פגיעה בשלטון תקין. לית מאן דפליג שהמפגשים התנהלו בניגוד לחוק שהיה קיים אז בישראל - חוק שאסר ליצור מגע עם ארגון טרור, שלא לדבר על ניהול מתן ומתן לשם מסירת חבלי מולדת נחלת אבות.
חלפו שנים ארוכות, עקובות מדם. והנה אנו נוכחים שהשמאל הקיצוני לא למד דבר ולא הפנים את הלקח. אלא שעזות המצח של השמאל המרושע עלתה מדרגה - היום נפגשים נציגיו עם הרוצחים בפרהסיה, בניגוד לדעת הממשלה הנבחרת, קבל עם ועולם, בלי למצמץ, בלי להניד עפעף.
בדברי אני מכוון לשני מפגשים מתוקשרים שהתקיימו לאחרונה בין שני אישים ישראלים לבין מנהיג הרוצחים - הארכי מחבל ומכחיש השואה מחמוד עבאס. הורגלנו כבר בחתרנים יהודים, בכלל זה פוליטיקאים, שהלכו לכלות פני הרוצחים במוקטעה. לאסוננו, פוליטיקאים לא מעטים, אנשי "רוח" בעיני עצמם ושאר פתיים (או רשעים) נגשו בעבר למפגשים כאלה עם מנהיגי הרוצחים. הקו המאפיין את כל היהודים שהוזכרו היה התבטלות מפני האויב, התרפסות בפניו וגרימת נזק לעמדות הישראליות המוצהרות על-ידי חיזוק ידי הרוצחים וטיפוח אשליות בקרבם.
איש בתורו
ראינו לאחרונה כיצד שתי דמויות, דהויות וחיוורות, במידה רבה לא רלוונטיות, חוזרות על משגי העבר ונפגשות עם מנהיג הרוצחים ובעשותם כן משמיעים לו ומשטחים לפניו את מאווייהם ושאיפותיהם הפוליטיות העומדים בסתירה למדיניות הממשלה הנבחרת. הנזק אותו הם גורמים הוא גדול ואין לזלזל בו.
שהרי ממה נפשך - ראש הממשלה פועל לייצר דה-לגיטימציה למעשי אבו מאזן, כל שירות החוץ פועל על-מנת שהאיש הזה יוקע כסרבן, כמי שמעודד טרור, כמי שמסית לרצח ומפאר מאדיר ואף מממן את הרוצחים ומשפחותיהם. הנשיא טרמפ פועל נמרצות ובצעדים נחושים על-מנת להעמיד את הערבים על מקומם, לנפץ כל אשליה ולבער כל זיקה לטרור. ובעוד כובד המשקל של המאמצים מופנה לבידוד הרוצחים ולהוקעתם, נפגשים השניים, איש בתורו, זורעים אשליות ונוטעים תקוות, וכתמיד אגב חנופה, התרפסות והתבטלות.
כך נועדה הזיקית הפוליטית
ציפי לבני עם הארכי מחבל, הפצירה בו שינהל משא-ומתן, חיזקה את רעיון העוועים של שתי מדינות וחזרה בפעם המי יודע כמה על דברי הכזב והרמייה לפיהם רוב הציבור בישראל מעוניין ש"שתי מדינות". נו באמת! רוב הציבור? האם בכוונתה ליהודים הדתיים, למיליון התושבים בדרום האוכלים את פירות הבאושים של הגירוש מגוש-קטיף, או שמא ללאומיים, או אולי למסורתיים או סתם ל
מתנחלים, חבריהם ומשפחותיהם הנרחבות - בוודאי רוב העם היהודי היושב בציון. אלא שהאמת לחוד והזיקית ודבריה לחוד ולעולם לא ייפגשו, ולו לפגישת היכרות...
המפגע הפוליטי השני הוא העבריין המורשע
אהוד אולמרט שהגדיל לעשות, אף יותר מהזיקית. אפתח בציטוט מפיו של אולמרט: "אבו מאזן חבר שלי והוא הוכיח בעבר שהוא מחויב לפתרון. אם רק הייתי מסיים את כהונתי השלום היה מתממש לפני שנים". האמנם? הרי מחמוד עבאס מוכיח מדי יום ומדי שעה שמטרתו היא השמדת הישות היהודית, זריעת הרג ושפיכת דם יהודי. כל מעשיו, כל דיבוריו, כל התנהלותו מעידים כאלף עדים על כך שלעולם לא נוכל להגיע עמו להבנות, קל וחומר לשלום.
חנופש והתבטלות
ה"דוקטור" מכחיש השואה, הארכי מחבל הזה שתכנן את הטבח במעלות, שארגן את המימון לטבח במינכן, שהיה יד ימינו של הרוצח ערפאת ומי שקורא ככרות על שם רוצחים ערבים ומממן את פעילותם ומשפחותיהם ביד רחבה - הוא "החבר" של העבריין אולמרט והוא זה אותו אולמרט "מכבד מאד"? תצלינה אזני השומע.
וכרגיל, התנהלה הפגישה הזו בחנופה והתבטלות. העובדה שברקע הצילום המשותף התנוסס הדגל של "הארגון לשחרור פלשתין" ללא זכר לדגל שלנו היא מעבר לסמלית. אולמרט מחמיא למחבל, אולמרט מחבק את המחבל, אולמרט אומר שרק המחבל מסוגל... ועוד כהנה וכהנה.
כבר אמרו חז"ל "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו" (ביטוי המלמד על קיום קשרים לא רצויים). לא לבני ולא אולמרט חפצים בהרג יהודים - פשיטא, אלא שמגיע זמן בו סובלנותנו כלפי אלה המכלים פני אויב מר צריכה להעלם. הניסיון עם האיש הזה כמו גם עם קודמיו וממשיכו מלמד זאת באופן כואב, כך גם אלפי הנכים וההרוגים תוצאת מחטף פוליטי עברייני שהמיט עלינו אסון.
