הקרב על תיק הביטחון

אביגדור ליברמן, או נפתלי בנט - מי משניהם יכהן בתפקיד הנחשק של שר הביטחון בממשלה הבאה - היא ללא צל של ספק השאלה המסקרנת ביותר לקראת הבחירות העתידיות לכנסת, אלא אם כן איש משניהם לא יכהן בסופו של דבר בתפקיד הרה הגורל.

הכל, כמובן, על-פי הקונסטלציה של הממשלה הבאה, בהנחה שהשניים אכן ימלאו בה תפקידים כשרים. אין זה עוד סוד שבחירתו של ליברמן כשר ביטחון היא משאת-חייו, והוא יעשה את כל שניתן כדי להפוך את החלום הזה למציאות.

נפתלי בנט, לעומתו, רואה בכהונת שר הביטחון קידום אישי משמעותי, העשוי לאפשר לו לנווט מהלכים צבאיים, בלא שיהיה מי שיפריע לו בכך. כל זה, כמובן, בהנחה שראש הממשלה העתידי יהיה מוכן לאמץ את מהלכיו הצבאיים.

הוררת פרופיל

אלא שהמציאות היא זו שמכתיבה את המהלכים, ושר הביטחון העתידי אמור לכפוף את עצמו על-פיהם. כך, במפורש, נהג אביגדור ליברמן בכהונתו הנוכחית, כאשר נאלץ, בכורח המציאות למתן את מהלכיו, על חשבון האידיאולוגיה הימנית שלו.

וזה בדיוק לב העניין. בעוד אביגדור ליברמן שואף להיכנס לעזה, כדי להשתלט על הרצועה - רואה בכך 'נפתלי בנט משימה הכרוכה בכאב ראש גדול מדי לצה"ל.' "נער הגבעות של הקבינט" - כך מכונה נפתלי בנט על-ידי אביגדור ליברמן, בעוד בנט, מצידו, לא נותר חייב ותיאר את שר הביטחון כמי שמוביל מדיניות ביטחונית חלשה, שאין הבדל בינה לבין מדיניות השמאל, ושהתנהגותו הנרפית מעודדת את חמאס לפגוע בישראל וגורמת לאסקלציה בלתי נמנעת.

כך או אחרת, ליברמן כמו בנט נלחמים עכשיו על עצם קיומה של מפלגתם, ורק העתיד יוכיח מי משניהם באמת ישרוד כדי להבטיח את מימוש חזונו.