אנחנו משתמשים בכל מיני מלים בלי להקדיש רגע מחשבה למשמעותן ואיננו שמים לב מאין צמחו. לדוגמה "התשקורת". הלכתי לאתר מילוג ומצאתי שזה "כינוי גנאי לתקשורת". ויקיפדיה הוסיפה: ההטיה מעבירה את העיתונאי מתפקיד של הצגת החדשות לעמדה של תועמלן, המנסה להשפיע על הלך הרוח בציבור. זה מותר בפובליציסטיקה ובמדורי דעות של העיתונים. אבל מישהו מסנן לציבור את הדיעה ש"הכל תשקורת". כלומר, שמאלנית רחמא ליצלן שמתנגדת לממשלה ומדיניותה.
אז החלטתי להציץ אל מאחורי הקלעים של התקשורת בישראל. למשל, כמה עתונים יומיים, ערוצי טלוויזיה, רדיו, כמה עתונאים יש... המלה תשקורת זה קל, זה מתגלגל על הלשון, קל לזכור את זה. הכינוי מבטא את הכעס, את הביקורת, את אי-ההסכמה. בשביל למה לבדוק את הנתונים? העיקר שיש לנו סיסמה קליטה. באנגלית קוראים לזה פייק ניוז. בעברית - חדשות מזויפות. רציתי לבדוק את העובדות. האם יש באמת גוף כזה "תקשורת", שמאחד את כולם? האם אפשר בכלל להגיד שכולם הם חבורה אחת עם מדיניות אחת?
אז הסתכלתי ומצאתי שיש הרבה עיתונים. למשל, הנפוץ ביותר בארץ הוא
ישראל היום, ויש
ידיעות אחרונות וגם מעריב ויש המודיע ויתד נאמן שלא לדבר על הארץ שהוא באמת באמת ביקורתי. ולא לשכוח את גלובס. באנגלית, מזה הרבה שנים מוּכר הג'רוזלם פוסט וכמובן מופיעים עיתונים ברוסית ועיתונים בערבית, שהם לא נחשבים, ועוד ועוד. אם הקדשתי מקום לעיתונות הכתובה, הרי יש גם ערוצי רדיו - כאן 11 (שהיה
קול ישראל) ו
גלי צה"ל וערוץ 7 ורדיו קול חי וקול ברמה ועוד. אסור לשכוח את החדשות בטלוויזיה שמשפיעות יותר, כמו
ערוץ 10 וערוצי 12 ו-13 וכמובן כאן 11. אז כדי שלא נישאר בתחומי השמאלנים, נזכיר את ערוץ 20. ויש גם אינטרנט ובו ערוצי חדשות, כמו וואלה שנחקר על-ידי המשטרה. בקיצור, מי שאומר "תקשורת" מתכוון לכל השמאלנים האלה?
גם צריך לזכור, שלכל הגורמים הללו יש בעלים ומנהלים בעלי דעות שונות ובכל אחד מאלה יש עיתונאים, מעטים ומרובים, ויש גם להם דיעות. שווה להזכיר שני גופים שאיחדו פעם את כל התקשורת - הייתה ועדת העורכים, שבה כולם שיתפו פעולה, כולל בהסתרת מידע. אבל הגוף הזה אינו קיים עוד. עדיין קיימת
מועצת העיתונות, שאין לה שיניים, או השפעה. באיגוד העיתונאים יש למעלה מחמשת אלפים חברים. חלק קטן מהם עוסק בפוליטיקה וכותב/משדר על מדיניות הממשלה. אז מי שמדבר על "תשקורת" כולל בחבילה אחת את כל הדיעות - של אלה שאוהבים את הממשלה ומדיניותה ושל אלה שמבקרים אותה.
זהירות, מלחמה בדרום
אני שומע רוחות מלחמה מנשבות מרצועת עזה. לא, אין לי מקורות כמו לבנט וליברמן, אבל אני שם לב שדוברי צה"ל בתקשורת משמיעים את החששות, שמלחמה עלולה לפרוץ. בלי להביע דעה על החמאס וכוונותיו, ראיתי לפני זמן קצר את ספרו של העתונאי משה רונן, "משפט ריגול". ספר שבו כותב המחבר על משפט, שאילו ניתן היה לכתוב את הפרטים, אי-אפשר היה לפרסמו... בעמוד 8 מספר הכותב על פגישתו של עיתונאי, אבי, עם אלוף
רחבעם זאבי. באותה פגישה אמר האלוף גנדי, במשרדו: "כל 9-7 שנים צה"ל צריך מלחמה. אחרת הוא מתנוון". אני יודע שפגישה כזאת התקיימה בזמנו.
הבחירות בפתח
איש לא יודע לקבוע את מועד הבחירות. אבל אני נזכרתי בדבריו של הפילוסוף הצרפתי וולטר (1778-1694) והם טובים גם לקראת הבחירות אצלנו: הפוליטיקה היא האמצעי של אנשי חסרי עקרונות לשלוט באנשים חסרי זיכרון. בחיים קיימים שני טיפוסי גנבים: 1. הגנב הפשוט: זה שגונב לך את כספך, את שעונך, את ארנקך וכו'. 2. הגנב הפוליטי: זה שגונב לך את עתידך, את חלומותיך, את ידיעותיך, את משכורתך, את בריאותך, את כוחותיך, את החינוך שלך, את החיוך שלך וכו'. ההבדל הגדול בין שני סוגי הגנבים הללו הוא, שהגנב הפשוט הוא שבוחר אותך כדי לגנוב את רכושך, בעוד שהגנב הפוליטי, אתה הוא שבוחר אותו, כדי שישדוד אותך. הבדל נוסף וחשוב מאד, הוא בכך שהגנב הפשוט נרדף על-ידי המשטרה, בעוד שהגנב הפוליטי מוגן ברוב המקרים על-ידי ליווי משטרתי. חשוב, אפוא, היטב לפני שאתה בוחר בגנב שלך.
