|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

הלב החירש

טקסט ראשוני מסוגו, המגולל באמצעות שלושה מונולוגים של אימא, אבא ובתם פאניה, את סיפורן של שלוש דמויות - שתיים מהן חירשות, הנאבקות להשמיע קול ולהישמע, תוך התמודדות עם מחסומים וחסמים הנעוצים בקשיי תקשורת, המעיבים על חיי המשפחה
08/10/2018  |   יפעת שומרוני   |   ספרים   |   תגובות

הספר הלב החירש, מאת נגה גולדרינג, פרדס הוצאה לאור, הוא מסמך אנושי מרגש, המבוסס על עדות שמיעה, מפיה של פאניה - בת שומעת להורים חירשים. מחברת הספר פורשת בפני הקוראים, באמצעות שלושה קולות, שניים מהם של הורים חירשים, סיפור על זיכרון כאוב של אהבה מארץ רחוקה, מעברים, הגירה, קיבוץ גלויות מאתגר, פערי תרבות, אי-ידיעת קרוא וכתוב, פערים בין העיירה הנידחת לעיר הגדולה. חיים המתנהלים בצלם של קשיי תקשורת, חסך רגשי וכמיהה לקשר שנותרים עקרים. ומעל כל אלה, כשאוזניה פקוחות, מרחף סיפורה החרישי של פאניה - בת שומעת לשני הורים חירשים.

הספר הלב החירש, יוצא לאור סמוך ליום החירש הבינלאומי שצוין ב-4.10, ומאפשר לראשונה הצצה לעולמן של משפחות מעורבות - הורים חירשים לילדים שומעים, זאת בעקבות ניסיונה האישי של מחברת הספר.

גולדרינג, שהתחרשה באופן מפתיע באוזנה האחת, וכבדת שמיעה באוזנה האחרת ומרכיבה מכשיר שמיעה, מתמודדת יום יום עם האתגרים שמציבים החיים בדממה.

מפגש אקראי לכאורה, בינה ובין פאניה, הוביל אותה להחליט ולצלול אל תהומות של שקט רועם ולכתוב את ספרה. היא מצליחה להרים קול ולצעוק את צעקתה האישית מחד-גיסא, ולהטיל אור על ההתמודדות של ילדים שומעים להורים חירשים מאידך.

נגה גולדרינג, מחברת הספר: "הספר נכתב בסיומו של מסע שלי אל תוך עצמי, לאחר שהתחרשתי ואחרי שלמדתי לחיות לצד הטינטון באוזן שלא מרפה. קולן של שלוש הדמויות הן למעשה מקהלת קולות - זוויות מבט של אישה-אימא חירשת, גבר-אבא חירש אף הוא ובתם השומעת - שמספרת את הנרטיב הפנימי שלי בעשור האחרון. הספר משמש מסמך המתעד, באופן מובלע בין השורות, את ההתמודדות שאני חווה יום יום והמהפך שחל בחיי - מאישה שומעת לאישה כבדת שמיעה".

גולדרינג מוסיפה: "אני רואה בספר 'קול קורא', יחיד מסוגו בישראל וככל שאני יודעת גם בעולם של החירשים וכבדי השמיעה באשר הם בכלל, ובעיקר של משפחות מעורבות - המורכבות מבני משפחה שומעים וחירשים - שמתמודדות עם חיים על הרצף שבין שתיקה ומילים פשוטות של שפת סימנים מחד-גיסא, לבין העושר הלשוני של הקרובים להם ביותר מאידך. אני חושבת פעמים רבות על הפער התרבותי במשפחות כאלו ועל המחירים שנגזרים מהשוני המובנה בין השומעים לאלו שאינו שומעים. אני סבורה שזהו פער תקשורתי שאינו ניתן לגישור - אפילו לא באמצעות אהבה. זוהי ללא ספק טרגדיה ולכן חשוב לי שכמה שיותר אנשים יפתחו את סגור ליבם ויקשיבו. ויבינו. שלא יתעלמו מהזעקה האילמת הזו".

אמנון ז'קונט, עורך הספר: "הלב החירש הוא סיפור אותנטי, עדין ומרתק, בעוד האב והאם משלימים, בדרך כזאת או אחרת, עם הגבולות שהמציאות מציבה בפניהם - פאניה מסתערת על החיים אחוזת חרדה אך גם חדורת נחישות. הוריה החירשים אינם מסוגלים לתמוך בה וגם לא להבין את דרכה ואת בחירותיה".

"פעם, כשהייתי קטנה, היה נדמה לי שראיתי בשפתיים של אימא שלי, וגם הבנתי מתנועות הידיים הרגילות, לא של שפת הסימנים, שהיא מספרת לאחותי הגדולה והשומעת שהייתה להם עוד ילדה. היא נפטרה בגיל ממש צעיר מהתקף לב. קשה לי להאמין שהלב של ילדה קטנה, שלא עשתה עוד כלום רע לאף אחד, פתאום נעצר. אימא אמרה שרק בגלל זה הם ילדו גם אותי, כדי שיוכלו לקרוא לי על שמה. הבנתי שאותי לא ממש רצו, או תכננו, או עשו מאהבה. אותי עשו בכוונה במקום הבת שנפטרה רק כדי שיוכלו לתת לי את השם שהיה לה, לזכור אותה. השם בכלל לא חשוב לי. ממילא אין לי מושג מה הצליל שלו, ולא אכפת לי אם יש לו משמעות. אחרי שנולדתי ההורים שלי כבר לא רצו יותר ילדים, הספיק להם. בלי שהם בכלל ידעו, גם לי נהייתה צרה בלב. הוא נסגר". (מתוך המונולוג של האימא, הלב החירש, עמוד 13).

על מחברת הספר:

נגה גולדרינג, ילידת 1963, תושבת ראש פינה, דרמה תרפיסטית, מורה ליוגה ומדיטציה, מרצה מזה 26 שנה במסלול לתואר שני בדרמה תרפיה ובחינוך במכללת תל-חי. בעלת תואר שני ומטפלת בדרמה תרפיה ותואר ראשון בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. שימשה כדרמה-תרפיסטית הראשונה בשב"ס, בדרגת כלאי, כמנחת קבוצות של אסירים אלימים, נרקומנים ועברייני-מין, בבית הכלא השיקומי חרמון, עד להתחרשותה אז נאלצה לפרוש מהשירות.

בתום שירותה בשב"ס למדה גולדרינג את שפת הסימנים מתוך חשש לאבד כליל את שמיעתה באוזן השנייה. גולדרינג הכשירה קבוצות נשים מובילות בקהילה, כולן חירשות, ב'מכון לקידום החירש'. היכרותה עם עולם החירשים הביאה אותה ליזום הוצאתו לאור של שיחון-כיס, 'שפת סימנים לשעת משבר', בשיתוף עם עמותת 'משאבים', הקואליציה הישראלית לטראומה והמכון לקידום החירש. השיחון, היחיד מסוגו האוגד בתוכו ערכים ומונחים בעברית, ערבית ורוסית, הפך לימים לאפליקציה, רב לשונית, המשרתת את כוחות ההצלה, הביטחון והמגיבים הראשונים בסיטואציות של משבר וטראומה.

ספרה הראשון של גולדרינג, 'כלואה', יצא לאור בשנת 2014, בהוצאת פרדס.

מתוך הפרק הראשון - מונולוג של האם


האֵם

מעולם לא יכולתי לשמוע את מה שאמרו לי או מסביבי. נולדתי חירשת. מעולם לא יכולתי לדבר, להביע את רצונותיי או את מחשבותיי בקולי. בגלל שאני חירשת הקול שלי יוצא מוזר ואין בו מילים. מעולם לא חשפתי את רגשותיי. השארתי אותם עמוק בפנים, מוחבאים בתוך החדרים של הלב שלי.

ידעתי אהבה אחת גדולה, ענקית, עוטפת, והכי נכונה בשבילי, אבל היא הייתה קצרה. מעולם לא שכחתי אותו. המשכתי לתת לו ולאהבה שלו, שלנו, את כל המקום בלב ובנשמה שלי. אחרי כל מה שקרה, הלב שלי נסגר. האהבה נשארה כלואה בתוכו, נתונה רק לו. אפילו את עצמי כבר הפסקתי לאהוב.

לא קל לי. אני מפחדת עד היום להגיד שקשה, שאלוהים לא ינסה להראות לי מה זה קשה באמת, כמו שאימא שלי הייתה מזהירה אותי. העולם הזה מורכב כל כך. אנשים שומעים, עם מילים וצלילים ודיבור מהיר שבו שפתיים זזות כל הזמן בכל מיני תנועות לא ברורות ומהירות. העיניים שלי מתעייפות רק מלהסתכל בהן. אף פעם אני לא מבינה באמת את כל מה שאומרים לי או מסביבי. אני אוספת חלקי משפטים דרך תזוזות השפתיים, או מילים בודדות שמסמנים עבורי פה ושם בשפת הסימנים, ואז אני מרכיבה לעצמי את ההבנה. אף פעם לא למדתי לקרוא או לכתוב – לא במרוקו, לא בארץ. חיים שלמים בלי להבין לעומק את החיים, את האנשים, את הבעל שלי והילדים שלי.

רק בלב שלי אני מבינה, בגוף עמוק בפְנים, בנשמה שלי, פִּי רוּחי. אבל בארץ הזאת אפילו הלב שלי כבר נהיה חירש.

המראה מספרת לי על הקמטים העמוקים ששורטים לי את הפנים, כמו רוצים לספר על התוך שלי. דווקא בגוף, אחרי כל השנים והלידות, נשארתי רזה וקטנה. פעם הייתי גם יפה. מתוך הקמטים בפנים בולטות העיניים שלי, בצבע חום די בהיר, כמו דבש, לְהַסיל, גם העור שלי בהיר יחסית. אם אני אפתח קמט קמט, אולי אגיע עד ללב, אבל זה מפחיד אותי וכואב.

נולדתי במוגדור שבמרוקו, עיר עם נמל שנראה כמו זרוע ששלוחה לים. אני אוהבת את השם בערבית לעיר שלנו – אסויירה – בגלל המשמעות שלו, שהסבירו לי אותה עוד כשהייתי ילדה: "המצוירת יפה" כמו תמונה. עד היום לעיניים שלי זהו הנוף הכי יפה בעולם. מילים לא באמת חשובות לי. אני מבינה קצת רק את התיאור שלהן, ואז התמונה נכנסת לי למוח. אהבתי במיוחד את הרוחות החזקות בעיר שלנו ואת הריח שהן הביאו איתן מהים, מין ריח מלוח ועוקץ, אבל גם פותח ורענן. הן היו מלטפות את הפנים היפות והחלקות שהיו לי וגם מספרות סודות עמוק בתוכי. רוח של אהבה. המים לא היו עמוקים ולא פחדתי להיכנס פנימה ולהניח להם לעטוף וללטף אותי ולזרום פנימה בתוך הגוף, כמו ידיים אוהבות ומרגישות, ולשחק בעדינות עם הלב שלי כאילו הוא כדור קטן במשחק משעשע. הייתי יוצאת מהמים ומרגישה נקייה ושלמה בכל האיברים. טהורה.

העיר היפה שלנו הייתה בנויה מרבעים שונים, כמו שמיכת טלאים בכל מיני גדלים, צורות וצבעים. לא הכרתי את כולם, בטח לא את הרובע של המוסלמים. אנחנו כמו כל שאר היהודים גרנו ב'מלאח', הרובע של היהודים בעיר. הרבה משפחות עמוסות בהמון ילדים. אנחנו היינו במעמד אמצע. הורים שעובדים מהבוקר עד הלילה. אבא היה צובע בתים. תמיד הוא אהב דברים יפים ומעוצבים, וגם היה מכוון פסנתרים. באותם ימים זה היה מקצוע מיוחד מאוד שבדרך כלל לא עבדו בו יהודים, אבל הייתה לו לאבא שלי שמיעה מיוחדת מאוד.

הוא הסביר לנו שכיוון פסנתרים זו אומנות וכל מכוון עובד לפי האוזן הפנימית שלו. האנשים העשירים שהזמינו אותו לבתיהם הגדולים עם הפסנתר, אשר לי נראה היה כמו כנף ענקית, לא האמינו שהוא יהודי. לא תמיד הוא היה אומר להם, רק אם הם נתנו לו לאכול מרק חרירה – המרק הכי מפורסם של המרוקאים, שיש בו הרבה קטניות וירקות ועצמות של כבש – אפילו שכבר נגמר להם רמדאן.

אבא אהב מרק חרירה אבל הם ערבבו בו גם חלב עיזים, יחד עם הקמח והתבלינים, שיהיה לו מרקם כמו בד קטיפה. אז אבא היה אומר שהוא לא רעב, אבל אסור היה להעליב את האנשים המכובדים אצלם הוא עבד ולהגיד דבר כזה, כי לא אומרים לא לאוכל במרוקו, אוכל זה גם הכבוד של המארח. אם לא הייתה לו ברירה – הכבוד שלו זה גם הדת שלנו היהודים שאסור בה לערבב את הבשר עם החלב – הוא היה אומר להם 'סליחה שאני מסרב לאוכל הנפלא שלכם אבל זה רק בגלל שאני יהודי.'

אימא שלי הייתה מנקה בתים אצל העשירים וגם עוזרת להם בתיקונים של תפירה וסריגה. לאימא היו נותנים רק תה חזק רותח עם הרבה נענע או שיבא וריפעת, שזה עוגיות עם שוּמר שטחון בפנים עם הרבה טעם חזק, כי היא רק העוזרת. ככה לא היו לה בעיות של שמירה על חוקי הדת שלנו.

אצלנו בבית נולדו שישה ילדים, שהם כמו קלידים של פסנתר: אחד לבן שומע, אחד שחור חירש, וככה זה ממשיך: אחד כן, אחד לא – חצי שומעים, חצי חירשים. ממש לא כמו השמיעה המיוחדת של אבא. אף פעם לא הבנתי איך בדיוק אבא שלי מצליח לשמוע את הצלילים הכי דקים האלה של המיתרים שנמצאים בתוך הפסנתרים. אני זוכרת שפעם אחת, כשהייתי קטנה, ביקשתי מאבא שלי בסימנים שייקח אותי לראות במה הוא עובד בבתים של אחרים. הוא הסכים וראיתי בתנועות השפתיים שהוא אומר לאימא, 'היא ממילא לא מדברת, היא לא תפריע.'

הגענו לבית גדול מקושט עם הרבה רהיטים, ולא רק שטיחים, מזרנים וכריות כמו אצלנו. האישה של הבית הייתה עבה ומאוד נחמדה. היא הגישה גם לי, לא רק לאבא, כוס שתייה עם נוזל בצבע ירוק עם בועות כמו בלונים קטנים. זה היה מתוק ואהבתי את זה ושתיתי עד הסוף, אפילו שהמים הירוקים האלו קפצו לי קצת בפה. אחרי ששתינו, כי ככה תמיד מתחיל ביקור, אבא הראה לי איך הוא פותח את הפסנתר. קודם כל את המכסה הגדול מעץ. מתחתיו יש כמו פטישים קטנים שמחוברים לקלידים ועליהם האנשים מנגנים.

ניתן לרכוש את הספר הלב החירש בחנויות המובחרות במחיר של 79 שקלים
תאריך:  08/10/2018   |   עודכן:  08/10/2018
יפעת שומרוני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יעקב וקשקשנים אחרים הוא לכאורה קובץ סיפורים על קורותיו של קיבוץ אחד, בן מאה שנה וקצת אבל הוא לא בדיוק קובץ סיפורים, אלא סיפור מתגלגל על כמה דורות של נשים וגברים
12/09/2018  |  ציפי לוין  |   ספרים

29/08/2018  |  ציפי לוין  |   ספרים
השאלות הגדולות של החיים נראות קשות להבנה בספר הזה נעשה ניסיון להסביר ולהנגיש אותן לכל קורא בדיאלוגים קולחים ומשעשעים בשפה המובנת לכול הקורא יזכה בהיכרות ראשונית עם תולדות המחשבה וייפתח בפניו שער לעולם מופלא
22/08/2018  |  ציפי לוין  |   ספרים
ה"סטרס", המתח, הוא מושג מוכר ונפוץ בחברה ההישגית של ימינו. המתחים היומיומיים הנדרשים מהאדם, הינם גבוהים ביותר, והאפשרות להימצאות במצבי מתח או לחץ, נפוצה בעבודה, בכבישים, בבית ובעצם כמעט בכל מקום
20/08/2018  |  ציפי לוין  |   ספרים
מרקו פולו, הנוסע הוונציאני הנודע, קרא למצודות ההרים האלה 'גג העולם'. הרי פאמיר ושלוחותיהם התחרו בהרי ההימָלָיה. אפגניסטן היא מצודת הרים, חצובה בהרים גבוהים הנושקים לעננים. רכס ההִינְדוּ-קוּשׁ במזרח נראה בערפילי האופק כאוֹרְחת גמלים על דרך המשי. הרכס שיגר שלוחות אל בַּאנְדִ-י בָּאבָּא — ההר הלבן, ההר השחור ופסגת התרנגול. מזה שבועות יורד שלג ומתעופף ברוח כפלומות של פרגיות לצליליהם של חלילי חורף שניגנו מנגינות מעולם הרוחות. רוח עזה חיללה בטַאוּלַא, בנֵיְי ובסוּרְנַאי — חלילי קסם של הטבע, שהתחרו בצליליהם זה בזה וגררו את העננים אל מעבר לאופק. השלג הלך ונערם. השמים והארץ חיוורים כפני מת. מזמן לזמן הערפל נמוג והתגלו פיסות שמים תכולים ועמוקים ששילחו גלי קור. השמים והארץ התאחדו בקו האופק. הלבן שלט בכול.
15/08/2018  |  ציפי לוין  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il