לא מזמן שודרה תוכנית לרגל המבצע המתוכנן של חיל-האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, בו תוארה מלאכת המחשבת בכל הקשור בהריסת שדות התעופה של מדינות ערב והשמדת המטוסים תוך טיסה נמוכה בגובה גלי הים ומתחת לרדאר.

ההיעלמות ההיא מזכירה במידה רבה את היעלמותו של פישמן מהתקשורת ומהסביבה העסקית בישראל. לאיש שהיה בעלים של מאות חברות (יש אומרים כ-300 במספר), בעל כוח אדיר במשק, זז הצידה עם חובות ענק ושלא כמו אלוביץ, ודנקנר - נראה שהוא נשכח בתודעת הציבור ולמעט ועדה של הכנסת ברשות כבל, אין עוסקים בעניינו, למרות שחובותיו גדולים לאין ערוך מהאחרונים.

מה בדיוק המסר שעובר ממקרה פישמן? מדוע הוא נשאר עדיין עם נכסים רבים, אותם העביר ליורשיו ומנגד חובות כה רבים לציבור החוסכים במדינה? מדוע הוא ממשיך לגור בביתו המפואר בסביון, בעוד שהבנקים בישראל ממשיכים להתעלל בציבור הלקוחות הפרטיים, אשר חרגו חריגה קטנה ואפילו בגובה של 160 שקלים מהמסגרת ומחזירים להם צ'קים ומתקשרים אליהם ללא הפסק על-מנת לסגור את הפער ולעמוד במסגרת המאושרת.

מדוע קיים בארץ ציבור לא קטן של משפחות אשר אמצעי התשלום שלהם הוא מזומן, מחשש הבושה שמא יחזירו להם צ'ק על סכום של 100 שקלים ומטה, בעוד שחובותיו של פישמן הם מיליארדים רבים ואיתו נוהגים אחרת?

המקרה של פישמן מחזק את הטענה האומרת, שכאשר יש לאדם חוב קטן לבנק - האדם הוא המודאג וכאשר יש לאדם חוב אדיר לבנק, מי שמודאג זה האחרון.

הגיע הזמן לממש את נכסי פישמן ומשפחתו ולהחזיר לציבור הישראלי הדומם את הכספים שנגזלו ממנו, בגין האשראי המופקע והבלתי אחראי שניתן לפישמן.