לפני שנה בלבד נהנה העולם מצמיחה רוחבית. בשנת 2017 עלתה הצמיחה בכל הכלכלות הגדולות, למעט בריטניה, וכמעט בכל הכלכלות המתעוררות. הסחר הבינלאומי התרחב, ארה"ב זינקה, גלישתה של סין לדפלציה נבלמה, אפילו גוש האירו שגשג. בשנת 2018 – מציין אקונומיסט – התמונה שונה מאוד. בשבוע שעבר פסגו שוקי המניות ברחבי העולם מירידות חדות, כאשר המשקיעים מודאגים מההאטה בצמיחה ומהאפשרות של עליית ריבית בארה"ב. החששות הללו בהחלט מבוססים, קובע השבועון.

הבעיה של כלכלת העולם כיום היא תנופה בלתי מאוזנת. קיצוצי המיסים של הנשיא דונלד טראמפ סייעו לשמר את הצמיחה בארה"ב מעל 4% והאבטלה נמצאת ברמתה הנמוכה ביותר מאז 1969 – אך קרן המטבע סבורה שהצמיחה תואט כמעט בכל יתר הכלכלות המובילות. והשווקים המתעוררים מצויים בצרות. המשמעות היא גם מדיניות מוניטרית שונה: הפדרל ריזרב העלה את הריבית שמונה פעמים מאז 2015, בעוד הבנק המרכזי האירופי מחכה להעלאה הראשונה. סין הקלה את מדיניותה המוניטרית בשבוע שעבר, בתגובה לכלכלה הנחלשת יחסית.

כאשר הריבית בארה"ב עולה, הדולר מתחזק והשווקים המתעוררים מתקשים לפרוע הלוואות במטבע האמריקני. שווקים אלו אחראים ל-59% מהתוצר העולמי, לעומת 43% לפני שני עשורים – והמשבר בהם עלול להגיע בקרוב לחופי ארה"ב, בדיוק כאשר הצמיחה שם צפויה להאט. גם שאר העולם עלול להיות בצרות באותו זמן, למשל בשל הקשיים התקציביים של איטליה או האטה משמעותית בסין.

החדשות הטובות הן שמערכת הבנקאות יציבה יותר מאשר לפני עשור וקטן הסיכון שייפגעו בצורה קשה מההאטה הצפויה. מצד שני, מלחמת הסחר עלולה לגרום נזק משמעותי, אפילו לסין. אם הזינוק בארה"ב יפנה את מקומו להאטה בעוד התמריצים הפיסקליים מסתיימים והריבית עולה, יהיה זה יוצא דופן במיוחד.

כאן נכנסות לתמונה החדשות הרעות, אומר אקונומיסט. המדינות העשירות לא התכוננו כראוי אפילו להתמודדות עם מיתון קל, בין היתר משום שהארסנל שלהן עדיין כולל כלי נשק שנועדו להתמודד עם המיתון של 2008. מובן שיש אמצעים אחרים, למשל: רכישת ניירות ערך תוך שימוש ברזרבות של הבנקים המרכזיים ואפילו הזרמת כסף ישירה לנזקקים לו, לצד הגדלת הוצאות הממשלות. השאלה היא האם הציבור יהיה מוכן לקבל שימוש באמצעים כאלו, שיגדילו את כוחם של הבנקים המרכזיים והממשלות.

לדברי אקונומיסט, הפוליטיקה היא מכשול גדול עוד יותר כאשר מדובר בפעילות בינלאומית להתמודדות עם מיתון. ב-2008 היה צורך בשיתוף פעולה חוצה גבולות חסר תקדים. המערכת של היום לא בנויה לשיתוף פעולה כזה. רק בשבוע שעבר הזהיר שר האוצר האמריקני, סטיב מנוחין, את סין מפני "פיחות תחרותי" של שער היואן. דונלד טראמפ שוגה כאשר הוא טוען שגרעונות סחר הם מזיקים, אך כאשר הצמיחה נחלשת והביקושים יורדים – פרוטקציוניזם נתפס כדרך מפתה להאיץ את הכלכלה המקומית.

פעולות שיינקטו מבעוד מועד יכולות להתמודד עם חלק מהסכנות הללו. בנקים מרכזיים יכולות להציב יעדים שיקשו על נקיטת צעדים בזמן מיתון ואחריו. אם הם יתחייבו מראש לפצות על הנזקים הנגרמים בשל עלייה באינפלציה או ירידה בצמיחה, הציפיות לזינוק עתידי יספקו תמרוץ אוטומטי בעת הירידה. לחלופין, העלאת יעדי האינפלציה כיום יכולה לשמש כסיבה להעלאת הריבית, וכך ליצור מקום להורדתה בעתיד. תמרוצים עתידיים יכולים לקבל גיבוי כבר כעת, בהגברת האפשרות להפעלת "מייצבים אוטומטיים", כמו למשל השקעה בביטוח אבטלה. גוש האירו יכול להקל את חוקיו כדי לאפשר הענקת יותר תמריצים.

אקונומיסט מסכם: פעולה מקדימה דורשת יוזמה מצד פוליטיקאים, שכרגע נמצאת במחסור קשה. התנודות בשוק המניות בשבוע שעבר מלמדות שייתכן שהזמן קצר. העולם חייב להתחיל להתכונן למיתון הבא.