איטליה עלולה להיות המקום ממנו יתחיל המשבר הפיננסי הבינלאומי הבא – מזהיר ניו-יורק טיימס. רבים מבין הרכיבים כבר נמצאים שם: חובות מסופקים בהיקף עצום, בנקים חלשים, ממשלה חסרת יציבות ומשק שזעזוע בו יתפשט אל מעבר לגבולותיו.

משקיעי האג"ח – שהם תמיד קנה מידה טוב לבחינת יכולת הפרעון של מדינה – כבר מדליקים נורה אדומה. ההוצאות המתוכננות של הממשלה הפופוליסטיות, שרבים מזהירים שהן חסרות אחריות, גרמו לשווקים להעלות את הריבית על האג"ח האיטלקיות מ-1.7% במאי ל-3.7% בשבוע שעבר – ובכך הכבידו עוד יותר על כלכלתה המקרטעת. הצעת התקציב גרמה לקרע בין הממשלה לבין המגזר הפיננסי, החושש שההוצאות הכבדות יפגעו בכלכלה ובאמינותה כלפי חוץ.

בניגוד למשבר של 2008, ייתכן שהבנקים המרכזיים לא יוכלו לסייע אם המשבר הבא יתחיל באיטליה. גוש האירו עדיין מלקק את פצעי המשבר ביוון ב-2010, ואיטליה גדולה בהרבה: היא הכלכלה השלישית בגודלה בגוש ותורמת 11% מהתוצר של האיחוד האירופי – פי עשרה מיוון. איטליה טרם התאוששה לחלוטין ממשבר 2008, ועל הקשיים הקבועים שלה – בעיקר חובות מסופקים ניכרים וצמיחה איטית – נוספת כעת המדיניות של הממשלה החדשה, שאחד מיסודותיה הוא סירוב עיקש להישמע למדיניות הנקבעת בבריסל.

ממשלת איטליה אמורה להגיש היום (יום ב', 15.10.18) לנציבות האירופית את הצעת התקציב שלה. התקציב מדבר על גרעון של 2.4% מהתוצר – נתון גבוה מדי למדינה שהחוב הממשלתי שלה כבר עומד על 131% מהתוצר, למעלה מכפליים מהתקרה שקבע גוש האירו. הממשלה הקודמת הכינה תקציב עם גרעון של 0.8% בלבד, כחלק מתוכנית לקיצוץ החוב הכולל – אבל הממשלה החדשה מתכננת להגדיל בצורה ניכרת את תקציבי הרווחה, כפי שהתחייבה מפלגת חמשת הכוכבים הפופוליסטית השותפה בה. היא אומנם מקצצת בהוצאות – אבל בתחומים שרק ירגיזו עוד יותר את בריסל, כמו למשל ברכישת מערכת טילים חדשה.

סוכנות הדירוג פיץ' הזהירה בשבוע שעבר, כי היא עלולה להוריד את דירוג האשראי של איטליה – צעד שיביא לעלייה נוספת בריבית שהמדינה משלמת על חובותיה ויעמיק את בעיותיה. פיץ' ציינה שהיא עוקבת בדאגה אחרי המו"מ על התקציב, שתכנונו נעשה בצורה בלתי מסודרת ושאין בו פרטים על מדיניות המס המתוכננת. עוד הצביעה פיץ' על כך שממשלת איטליה רואה הזדמנות פוליטית באפשרות להתנגש עם הכללים הפיסקליים של האיחוד האירופי, במיוחד לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי במאי הקרוב.

הטיימס אומר, כי גם האיחוד האירופי ניצב בפני בעיה. הוא יאבד מאמינותו אם לא יוכל לאכוף משמעת על אחת מחברותיו, אבל צעדים תקיפים מדי ייראו כהתערבות בענייניה הפנימיים של איטליה ורק יחזקו את הממשלה. לכן ההערכה היא, שהאיחוד יתחיל בתהליך העשוי להוביל לעיצומים על איטליה – כגון הפסקת הקצבותיו למדינה – אך יעשה זאת בזהירות.

נכון לעכשיו ממשלת איטליה נהנית מאהדה ציבורית, אך תמיכת הציבור עלולה לרדת אם המשקיעים ימשיכו לאבד אמון ביכולתה של איטליה לפרוע את חובותיה – מה שיגרום תוצאות קשות לכלכלתה. בנקים מקומיים דוגמת יוני-קרדיט מחזיקים בחלק ניכר מהחוב הממשלתי, וכאשר הריבית עליו עולה – ערכו של החוב יורד, בסיס ההון שלהם נפגע ויציבותם מוטלת בספק. מניותיו של יוני-קרדיט איבד שלוש מערכן בתוך חצי שנה וירדו ל-12 אירו.

במאמץ לשמר את הונם, הבנקים מחמירים את תנאי ההלוואות ומעלים את הריבית, ואף מסרבים לעיתים להעניק אשראי – וכל זה פוגע במישרין בעסקים ובמשקי הבית. אם הצמיחה תואט והאבטלה תגבר, פחות אנשים ישלמו מיסים והמצב הפיננסי של הממשלה יורע עוד יותר – מסביר הטיימס. במצב כזה, המשקיעים ידרשו ריבית גבוהה יותר תמורת רכישת חוב איטלקי, וחוזר חלילה במעגל שוטה.