איך זה קרה לנו שכנופיות רחוב, הנושאות לשווא את דגל המלחמה בשחיתות, השתלטו על המרחב הציבורי שלנו תוך שהן מחפשות חשודים בפלילים, לכאורה, כדי להובילם לכיכר העיר על-מנת להעלותם על מוקד ללא-משפט; ממש כשם שעשו פעם "למכשפות", כשכל מטרתם, בפועל, של שוחרי הצדק המתחזים הללו, לטעמי, היא להשיג הישגים פוליטיים שאותם הם לא יכולים להשיג בדרכים לגיטימיות.
עקבתי אחר הדברים בימים האחרונים, ובעיקר אחר התבטאויות של מוליכי שולל ידועים, להתרשמותי בלבד, כמובן, כמו
אלדד יניב ו
אליעד שרגא, ומצאתי את עצמי תוהה: כלום באמת אפי נווה, יו"ר לשכת עורכי הדין, שאליו מופנים כרגע כל חיצי השנאה, הוא האיש שצריך לגרור אל המוקד תוך שבשרו נסרק במגרפות משוננות? האם זה הוא ההליך הראוי שהציבור מייחל לו?
אינני מכיר את פרטי המקרה, שכן חומרי החקירה המודלפים מגמתיים מדי, אבל ככל שהצלחתי להתרשם, האישה שאפי נווה סייע לה, כביכול, לצאת מן הארץ איננה מנועת יציאה מכוח צו משפטי כלשהו; היא גם לא חזרה ארצה, לאחר כמה ימים, כשהיא נושאת בגופה סמים. ובכל זאת, כשקראתי את התגובות המתלהמות, שרובן ככולן פגעו בצנעת הפרט, גם של אפי נווה וגם של כל המעורבים האחרים, ראיתי שהמגמה היא אחת: להלך אימים על שרת המשפטים ועל נשיאת בית המשפט העליון מסיבות זרות גרידא; לא מתוך חרדה לטוהר המידות.
אין להתייחסות הקונקרטית דבר עם שלטון החוק. נהפוך הוא; יש בה בפירוש התנערות מנורמות בסיסיות; מה שקרה בהליכי האישור של מועמדו של נשא ארה"ב לבית המשפט העליון. כל מי שהתנגד למינוי לא עשה זאת מטעמים טהורים. שלטון החוק לא היה לנגד עיניו, כשם שהדרישה לסלק את אפי נווה מהוועדה לבחירת שופטים איננה קשורה לחלוטין לטוהר הליך הבחירה של שופטים. היא קשורה בראש ובראשונה ברצון לפגוע ביכולתה של
איילת שקד לקיים את האג'נדה הפוליטית שלה, מה שמותר לה לעשות, כמי שמייצגת שלטון נבחר; אבל לא רק בזה העניין.
יסודות הקיום
כנופיות הרחוב גם מנסות ליצור דה-לגיטימציה מסביב לכל מי שה
ממשלה בוחרת כדי לשמש בתפקיד ציבורי. וגם תופעה זאת מועתקת, כמובן, מארצות הברית, ממש כמו ההפגנות האלימות שהתקיימו בשדרות רוטשילד שלא נועדו לתקן סדרי מינהל. כשאליעד שרגא קרא מעל הבמה שבנה עבורו אלדד יניב ש"יד נעלמה בגדה במולדת", לקול מצהלות הנוכחים, זה לא היה כדי לחזק את שלטון החוק; כשם שההפגנות ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה לא נועדו אלא כדי ליצור אנרכיה משפטית.
אפי נווה זכאי לחקירה הוגנת ולקרבתו האידיאולוגית למחנה הימין לא צריכה להיות כל השפעה על אופיה. הזכות להליך הוגן היא מיסודות הקיום שלנו. גם חזקת החפות חשובה מאין כמותה. היא נרמסה, כידוע, בסנאט האמריקני, אבל אצלנו היא, עדיין, קיימת, חיה ובועטת, ואין לתת לאיש לקפד את ראשה.
ואני אומר את הדברים גם נוכח מקרים אחרים שהתרחשו במחוזותינו.
גל הירש, הוא ללא ספק דוגמה טובה, אבל אני מתכוון בעיקר ל
בנימין נתניהו. מסעות הציד הנמשכים כבר כמה שנים מעוררים פלצות, ומי שדוחף אותן ללא ליאות הם בדיוק אלה שדורשים כעת לערוף את ראשו של אפי נווה, ללא משפט, בתקווה שזה גם מה שיקרה לראש הממשלה.
לא זה יקרה ולא זה יקרה.
