קים ג'ונג און הבטיח שוב ושוב לפרק את חצי-האי הקוריאני מנשק גרעיני, אבל הוא רק מדבר ולא עושה דבר – כותב ברוס בנט, חוקר בכיר במכון ראנד, במאמר בניוזוויק.
קוריאה הצפונית מעולם לא ויתרה על כלי נשק גרעיני כלשהו, והשנה בנתה עוד חמש-תשע פצצות. במצב הזה, לא מגיע לה שום פרס.
קשה להבין את הפער בין הצהרותיו של קים לבין מעשיו. מדוע לבזבז מאות מיליוני דולרים על נשק גרעיני שלפי דבריו הוא מתכוון לפרק בעוד שנתיים, במקום להשקיע אותם בכלכלה? אפילו אם קים אינו מרוצה מהערבויות האמריקניות שקיבל עד כה, עדיין יש לו 60-30 פצצות גרעין שיכולות לשמש כקלף מיקוח. מעשיו של קים מלמדים, שמטרתו האמיתית היא לעכב את הפעולה האמריקנית נגדו עד שיוכל לבנות כלי נשק גרעיניים שיאיימו במישרין על ארה"ב – סבור בנט.
ככל הנראה טען קים, שהוא אינו יכול להתחיל את הפירוז בשל התנגדותם של חסידי הקו הנוקשה בממשלו. זוהי הודאה מפתיעה, לפיה אין לו שליטה מוחלטת על המתרחש בארצו – ובכל מקרה, היא נראית מוגזמת. העיצומים הכלכליים פוגעים קשות ברבים מבכירי המשטר והם יודעים שפירוז ישפר משמעותית את מצבם הכלכלי האישי, כך שייתכן שיתמכו בצעד זה.
מאז חודש מארס – המועד הראשון בו דיבר קים על פירוז – ממשיכה ארה"ב את העיצומים על הצפון, לצד "סבלנות אסטרטגית" בה נקטה בעבר. בנט סבור, כי ניתן לנקוט במספר צעדים שיתחילו להכשיר את הקרקע לקראת פירוז – כולל דרישה להקפאה מיידית של תוכנית הגרעין הצפון-קוריאנית. אפשר לדרוש מהצפון למסור את כלי הנשק שבנה השנה לפירוק בידי מומחים מצרפת וארה"ב, בפיקוחה של הסוכנות לאנרגיה אטומית. לאחר מכן ניתן להוציא מהצפון את החומרים הגרעיניים העיקריים, ולהציב מערכות בקרה של הסוכנות במתקני הייצור כדי לוודא שלא יחזרו לפעול.
כדי לאפשר את הפיקוח הזה – ממשיך בנט – תידרש קוריאה הצפונית למסור רשימה של הכורים הגרעיניים שברשותה ושל המתקנים להעשרת אורניום, לעיבוד פלוטוניום ולהרכבת נשק גרעיני, כנראה עשרה אתרים בסך-הכל. הרשימה צריכה לכלול את שם האתר, ייעודו, מקומו ותכולתו. מידע מפורט יותר ניתן יהיה לדרוש בהמשך. הסוכנות לאנרגיה תופקד על בדיקת אמיתות הרשימה, דבר שיאפשר גם לפתח הליכים להתמודדות עם אתגרים בפיקוח בשטח.
העובדה שיש צורך בפעולות אלו רק כדי לוודא שקוריאה הצפונית מקפיאה את ייצור הנשק הגרעיני, מלמדת שהיא נמצאת במרחק רב מהתחלתו של פירוז. אמצעים דומים יש לנקוט לגבי תוכנית הטילים שלה, ובמיוחד לגבי הטילים הבין-יבשתיים. בנוסף לכך, לנוכח העובדה שארה"ב הקפיאה את התרגילים המשותפים עם
קוריאה הדרומית, יש מקום לדרוש מהצפון לנקוט צעד דומה.
קים עשוי לדרוש תמורה לוויתורים אלו. מאחר שהנשיא
דונלד טראמפ הבהיר שהעיצומים יימשכו עד להשלמת הפירוז, יש לשקול צעדים אחרים. למשל: ארה"ב יכולה לבקש מסין להשעות את התמרונים בגבול קוריאה הצפונית, ובכך להפגין שהיא ערה לצורכי הביטחון של האחרונה. ארה"ב יכולה להזמין 100 סטודנטים צפון-קוריאנים בתחומי החברה והעסקים ללמוד באוניברסיטאות המובילות – צעד שככל הידוע פיונגיאנג מעוניינת בו. וושינגטון גם יכולה להציע להקים משרדי אינטרסים הדדיים בשתי הבירות.
כל אלו, מסיים בנט, עשויים להיות צעדים ראשוניים בעלי ערך, כאשר ברור שרבים אחרים יצטרכו לבוא בדרך לפירוק הנשק הגרעיני הצפון-קוריאני. אם הם יינקטו לפני שהאיום הצבאי של הצפון יחריף, הם עשויים לחולל שינוי.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
