פעם אהבתי נשים, היום אני פוחד מהן

בצעירותי אהבתי נשים. אהבתי את שערן השופע שמאחוריו נחבאים סודות הבריאה. אהבתי את קולן הרך, המנחם כשצריך, המתנופף בגאווה ברוח, אהבתי את מגען המלטף והיודע להבטיח ולקיים, אהבתי ועודני אוהב.

אבל כיום אני פוחד מהן. אני פוחד כשאני רואה אותן מניפות למרומי הרקיע את ידן המאוגרפת, כמבקשת להוכיח שהכוח בידיהן. והן צודקות. בהבל פה הן יכולות לומר, מבלי שיהיה להן צורך להוכיח דבר, כי לפני חמישים שנה או משהו כזה, כפית את עצמך עליהן, בניגוד לרצונן. נכון שבתחילה היחסים היו בהסכמה אבל תוך זמן קצר, כך היא טוענת, החדירה הייתה מכאיבה מאוד והיא התחננה שתפסיק. אבל אתה המשכת ואפילו כשהיא התחילה לבכות לא חדלת.

ברור שהתוצאה של הסיפור הזה, בעיני הציבור, הייתה שאתה אשם באונס. ומה עם חזקת החפות? ומה עם הצורך להוכיח שעשית מעשה שלא ייעשה לפני שייצא לך שם של אנס? אין צורך. אתה אשם בכל מקרה. וכל מה שבנית לעצמך בימי חייך מתמוטט בהרף עין. אין צורך בהוכחות.

אני פוחד כאשר אני רואה אלפי נשים צועדות בסך כשהן זועקות לשמים שהכוח בידיהן והן נושאות בגאווה שלטים ששמך מודפס עליהן באותיות של קידוש לבנה כשטיפות דם נוטפות מהן ומודיעות לכל העולם שאתה אנס. ואין סליחה ואין חמלה ואין מחילה. אתה האיש הרע ושמך יצא לשמצה.

ושוב אינך יכול ללטף בעדנה אישה כלשהי, ושוב אינך יכול ללחוש על אוזניה מלים של רוך. אישה היא גוף אסור. שעריה נעולים והיא שמורה מכל משמר. ועוד פחד אופף אותך גם במגעיך עם אשת חיקך. גם היא אולי יכולה לטעון כי אנסת אותה בניגוד לרצונה. כי באותו רגע ש"בא לך עליה" היא לא רצתה. ואפילו אם כל מה שרצית לא היה לקיים יחסי מין אלא רק לחפון את שדיה בידיך האוהבות וללטף רכות, גם זה אסור באיסור חמור וטוב לך להיזהר. וגם על זה אתה עלול להיות מורשע שלא בטובתך.

בקיצור עולמך הישן התהפך עליך. מה שהיה כבר לא יהיה עוד. ואולי בעתיד, כאשר תרצה שאשתך תהרה מזרעך תצטרך לבקש את רשותה כתובה בכתב ידה ובחתימתה בנוכחות עדים.