אורגני לכל כיס
הביקורים בחוות החקלאיות האורגניות, המוצעים בחול המועד לקהל הרחב, יכולים בהחלט להיות אטרקציה מעניינת. עם זאת, הביקורים החופשיים, חינם אין כסף, אינם נובעים ממניעים פילנתרופיים כמובן. הם חלק בלתי נפרד מאסטרטגיה שיווקית, שנועדה למשוך קונים לתוצרת האורגנית ולהרחיב את תפוצתה.
נותר רק לקוות, כי הגדלת היקף המכירות של המוצרים האורגניים תביא להוזלתם המשמעותית, כך שמחיריהם יהיו שווים לכל כיס. ואולי הביקורים חינם, שנועדו להעלות את המודעות הציבורית למזון האורגני, בשילוב הוזלתו, יביאו להפיכתו למוצר עממי בשוק, שנמכר לכל דורש? כדאי שהבעלים יחשבו על כך לתועלתם ולתועלת הציבור.
מיעוט
העובדה שרק 3 ח"כים תמכו לא מכבר בשדולה החילונית אינה מפתיעה. עם כל הכבוד, כפי שסקרים מוכיחים (ועם עוּבדות אי-אפשר להתווכח), החילונים הרעשנים הם מיעוט בלבד. רוב העם היהודי הוא מסורתי, דתי וחרדי. מה הפלא שאפילו סיעות חילוניות כמו כולנו,
ישראל ביתנו ויש עתיד לא תמכו בחוק. זאת לא רק משום שגם במפלגות הללו יש חכ"ים דתיים או מסורתיים - כחלון, יו"ר כולנו, וליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, הם מסורתיים, ו
עליזה לביא מ'יש עתיד' היא דתית.
לא פחות הסיבה היא אלקטורלית מובהקת. ראשי המפלגות, וביניהם
יאיר לפיד, מודעים לכך היטב שתמיכה בשדולה החילונית ובמדיתים למיניהם תבריח מהם את כל המצביעים המסורתיים, המסורת שהם מתפארים בתמיכה בה ברמה ההצהרתית בכלי התקשורת.
רייטינגנט
דומה שזו שאלת הביצה והתרנגולת. האם דור האינסטנט (והמַסְחָרָה) הוליד את המִרשתת והרשתות החברתיות, וקיבל אותן על מגש הכסף, או להפך: המִרשתת הולידה את דור האינסטנט, שבו המיידיוּת היא הקובעת. מה שברור שהשניים מזינים זה את זה וההשפעה ביניהם היא הדדית.
אז נכון, רייטינג הוא שם המשחק בעידן הדיגיטלי, וּבעקבותיו הפופוליזם והירידה למכנה המשותף הרחב והנמוך ביותר. כשכל אוחז במקלדת הפך לעיתונאי (וּבעצם לגרפומן), בפייסבוק, בטוויטר, ואיך לא התְּגוּבִית, שהיא הפכה לנותנת הטון באינטרנט ולה זכות הבכורה בהשלטת הטון הוולגרי, הזול על האינטרנט כולו.
בצד האינטוש והסלפי - כשהסיסמה המניעה אותם היא "אם לא צילמת - לא עשית", ואיך לא הווטסאפ, כמה סמלית היא שפת המִסרונים הלקונית, שֶׁבָּהּ לא אחת מדברים במִספרים, במקום במילים (YOU 4\2 מכירים?), שאף היא מכתיבה את הסגנון האינטרנטי בנוסח "וכל המקַצר - הרי זה משובח". מיידיות, קצרנוּת, וולגריות, שטחיוּת, הרבה צהוב ודם (בהשפעת העיתונות הצהובה, וּלהפך) - והרי לכם הקוקטייל האינטרנטי על אצבע אחת.
נראֶה שהשפעת הרשתות החברתיות על שפת האינטרנט עוד תילמד ותיחקר רבות בחוגי תקשורת וסוציולוגיה. ורק אז המוּדעות האקדמית והציבורית לתופעה תעלה, דבר שאולי יוביל לשינוי המיוחל.
