האם אתה יכול להצביע על מידע שמהווה נזק ממשי וארוך טווח לברית המועצות? זו הייתה אחת משאלות המפתח של ג'ק מקרידי, גיבור ספרו של פרדריק פורסיית "הרמאי", כאשר הוכיח לעמיתיו האמריקניים שקולונל משירות הביון הסובייטי שלכאורה ערק אליהם, אינו אלא סוכן נאמן שמטרתו להרוס מבפנים את ה-CIA.

את אותה שאלה בדיוק ניתן לשאול לגבי יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן: האם ניתן להצביע על פעולה אחת ויחידה שלו שבאמת משנה את פניה של סעודיה? וכמו במקרה של הקולונל הסובייטי, גם כאן התשובה היא שלילית. אז נכון, מוחמד מאפשר לנשים לנהוג במכוניות ולצפות במשחקי כדורגל והוא פתח מחדש את בתי הקולנוע בממלכה. אבל סעודיה עודנה דיקטטורה מוסלמית קיצונית, משפחת המלוכה הענקית ממשיכה לשלוט בה ללא מיצרים, וכפי שמלמד רצח העיתונאי ג'מאל חשוגי – היא רחוקה מאוד מלהיות סובלנית לביקורת.

מי שיוצא פה טמבל זה לא מוחמד, אלא השוטים במערב שחשבו שהוא באמת מחולל שינוי. הרי די היה בחשיבה הכי הגיונית ופשוטה כדי להבין שזה לא קורה ולא יקרה: מי שעולה לשלטון בתוך מערכת, הוא האחרון שירצה לשנות אותה. תראו מה קרה למיכאיל גורבצ'וב: הוא חשב שיוכל להוביל ליותר פתיחות וחופש בברית המועצות, והפיל את כל המדינה על עצמו. בנו של השליט שמקווה לרשת אותו, לא יאפשר לאיש לאיים על מעמדו. תראו מה קרה בסוריה: חאפז אסד היה רוצח המונים; בשאר אסד הוא פושע מלחמה.

מוחמד בהחלט מבין שסעודיה צריכה לשנות בצורה משמעותית את הבסיס הכלכלי שלה, ולעבור מהסתמכות כמעט בלעדית על הנפט לגיוון רחב ככל האפשר של המשק, מקומות העבודה ומקורות ההכנסה. בשביל זה הוא צריך להביא לממלכה משקיעים ומומחים זרים. אבל אלו יבואו בין אם הסעודיות יילכו לכדורגל ובין אם לא; בין אם הסעודים יילכו לקולנוע ובין אם לא. עובדה: חברות הענק המערביות עושות עסקים באירן, שהיא לא פחות גרועה מסעודיה. כאשר הכסף מדבר, המוסר שותק.

אבל האם המוסר בכלל צריך למלא תפקיד? התשובה איננה פשוטה. אחד הלקחים הבולטים של מעללי גרמניה הנאצית הוא, שפשעים נגד האנושות אינם עניין פנימי. לעולם לא רק מותר להתערב בהם; הוא חייב לעשות זאת. כאשר משטר מדכא את מתנגדיו, זה עניינו של העולם. כאשר בני מיעוטים נרדפים על-רקע דתי וגזעי, זה עניינו של העולם.

מצד שני, זכותו של משטר לקבוע סולם ערכים משלו, גם אם הוא אינו תואם את זה של המערב הליברלי. מדינה יכולה לאמץ חוקה מוסלמית קיצונית, לכסות נשים ברעלה ולקטוע ידי גנבים. מדינה אחרת רשאית לבטל את מוסד הנישואין ולבטל את הקניין הפרטי. אלו עניינים פנימיים מובהקים. מי שלא מוצא חן בעיניו – שלא יעשה עסקים עם מדינות כאלו ושלא יבקר בהן.

השאלה היא היכן עובר הקו המבדיל בין עניין פנימי לבין פשע בינלאומי. האם זה עניין של כמות? האם רצח של מתנגד משטר אחד הוא מעשה פלילי, ורצח של אלף הוא פשע נגד האנושות? או שמא זה עניין של מהות: האם מין חופשי בין בוגרים הוא לגיטימי, אבל העולם חייב למנוע פדופיליה? או שמא זה עניין של עיקרון: האם מוסר הוא תוצר של מקום וזמן, או שיש עקרונות מוסריים גלובליים המחייבים את הכל? ואם כן – מי קובע אותם והאם יש לו זכות לכפות אותם בחוק על אחרים?

זו הסיבה לכך שההתקפות על סעודיה בנושא חשוגי לוקות בלא-מעט צביעות. אפשר לחשוב שארה"ב ובריטניה וצרפת מעולם לא פעלו בחשאי (וגם בגלוי) לחסל אנשים שלדעתן איימו על בטחונן. נכון, הן מחסלות מחבלים ולא מתנגדי משטר – אבל בעיני סעודיה, למתנגדי משטר יש דין של מחבלים. נכון, המוסר המערבי אינו מקבל (ובצדק אינו מקבל) השוואה זו – אבל חזרה קושיה למקומה: מי אמר שהמוסר של המערב מחייב את סעודיה?

תראו את ברק אובמה. הוא הלך עם עקרונות מוסריים נעלים של דמוקרטיה וחופש, והוביל את המזרח התיכון לתוהו ובוהו, בו מצרים כמעט ונפלה לידי האחים המוסלמים, סוריה שקעה במלחמת אזרחים עקובה מדם, לבנון נשלטת במידה רבה בידי חיזבאללה, מה עשה דאעש כולנו יודעים, וישראל מאוימת בידי אירן בצורה חסרת תקדים. אובמה רצה שעמי המזרח התיכון יקבעו בעצמם את גורלם, תוך התעלמות מכך שמה שקורה כאן משפיע על כל העולם (כולל על ארה"ב), ותוך שהוא מסכים שהגורל הזה יהיה גם בחירה ברודנים רצחניים. במילים אחרות: הליברליזם של אובמה – שהתלווה לבורות מוחלטת בענייני האזור – הוביל לתוצאה הפוכה ב-180 מעלות.

שיהיה ברור: במקרה של חשוגי מדובר ברצח מתועב וברברי במיוחד, והשקרים הסעודיים סביבו מוכיחים שגם בריאד קלטו – רק בדיעבד, למרבה הצער – שיש דברים שהעולם לא מוכן לבלוע. זה לא הופך את ההתנהלות המערבית לזכה וטהורה, במיוחד לנוכח העובדה שיש בה לא מעט אינטרסים.

הבה ונדבר על קצת מאותם אינטרסים. סעודיה היא אולי המדינה החשובה ביותר מול אירן – משום שהיא שכנתה, משום שהיא עשירה ומשום שהיא יכולה למלא בקלות את חסרונו של הנפט האירני. מי שרוצה להחליש את אירן, רוצה בהכרח לחזק את סעודיה. מי שרוצה לשמר את הסכם הגרעין עם טהרן, רוצה בהכרח שריאד לא תפריע לו.

המשוואה הפשוטה הזאת עוזרת להבין את ההבדל הניכר בתגובותיהן של ארה"ב ואירופה לרצח חשוגי. ממשל טראמפ היסס וגמגם – ותכף נאמר על זה עוד משהו – בעוד אירופה דחתה בצורה נחרצת את ההסברים הסעודיים. וכידוע, ממשל טראמפ הוא שביטל את ההסכם – ובעוד שבועיים ייכנסו לתוקף העיצומים המשמעותיים באמת, על הנפט האירני – ואילו אירופה רוצה לעשות הכל כדי לשמר אותו. אז ממש לא הכל מוסר.

כאמור, כמה מילים על דונלד טראמפ. לנשיא ארה"ב יש כישרון מדהים לסבך את עצמו בכך שהוא מדבר כאשר רצוי לשתוק, ושותק כאשר צריך לדבר. ברגע בו היה מדובר ברצח של עיתונאי שהתגורר בארה"ב וכתב עבור וושינגטון פוסט – אחד היריבים התקשורתיים הגדולים ביותר של טראמפ – היה צריך להיות לו ברור, שהוא יתקשה מאוד לצאת טוב מהסיפור. יתייצב נגד סעודיה – יסכן את הברית החיונית איתה. יתייצב לצידה – יחטוף ביקורת נוקבת מהתקשורת ומחלקים ניכרים של הציבור והפוליטיקאים.

טראמפ היה צריך לדבר כמה שפחות, לומר שצריך לחכות לעובדות מוצקות ולנסות להגיע להבנות שקטות עם הסעודים. במקום זה, נדרשו לו כמה ימים עד שהגיב בכלל, ואז אמר שאין ראיות, ואחר כך אמר שהוא סבור שיש ממש בהסבר הסעודי בדבר הריגה בשוגג, ואז שיגר את מייק פומפאו לריאד ואנקרה, ואז ביטל את השתתפותו של סטיב מנוחין בכנס בראשותו של מוחמד, ואז אמר שממצאי החקירה הסעודית מתקבלים על הדעת, ואז אמר שהסעודים שיקרו, ואז אמר שמדובר בבעלת ברית חשובה – וזה נכון לשעת כתיבת הדברים.

פרשת חאשוקג'י היא דוגמה למקרה בו יש לאזן בין שתי החלופות הקיצוניות: התעלמות מוחלטת או גיבוי מוחלט. שניהם בלתי אפשריים הפעם, משום שלמוסר אכן יש תפקיד ומשום שגם האינטרסים חשובים. חוץ מזה, לסעודיה אין הרבה ברירות מלבד לשמר את היחסים עם ארה"ב. רוסיה וסין אינן חלופות – לא מבחינה מדינית, לא מבחינה צבאית ולא מבחינה כלכלית. השתיים תומכות בהסכם הגרעין עם אירן, רוסיה משתפת איתה פעולה בסוריה, סין תומכת בקוריאה הצפונית שתומכת באירן, רוסיה אינה יכולה להעניק סיוע כלכלי, סין אינה יכולה למכור מערכות צבאיות מתקדמות.

טראמפ יכול וצריך להיות יותר קשוח עם ריאד, כדי להבהיר שרצח של מתנגדים פוליטיים הוא מעשה בל יסולח; שליט מערבי לא יכול להסכים עם מעשה שכזה, גם כאשר מדובר במדינה בעלת עקרונות מוסר אחרים. במקביל, טראמפ חייב להבהיר לארצו ולעולם כולו: אירן יותר חשובה מאשר חאשוקג'י. כמובן, לא במילים הללו – אבל זה צריך להיות הקו. סעודיה צריכה לשלם על הרצח – אך לא במחיר של ערעור המשטר וערעור שותפותו במאבק מול המשטר הרצחני ביותר, הזדוני ביותר והמסוכן ביותר במזרח התיכון. המשטר הזה לא נמצא בריאד; הוא נמצא בטהרן.