רוב הסיכויים הם שלא יהיה שינוי של ממש ביחסי המערב עם סעודיה – צופה ג'ולייט סמואל בדיילי טלגרף. ארה"ב צריכה בעלות ברית במזרח התיכון, ריאד רוכשת כמויות ענק של נשק מערבי והיא עדיין ספקית הנפט הגדולה ביותר בעולם. אבל שערוריית חאשוקג'י מגלה דבר אחד: לאט אך בטוח מתחיל מרכז הכוח הגיאו-פוליטי לנוע אל מחוץ לחצי-האי ערב.
הסימן המובהק ביותר, מסבירה סמואל, הוא הודעתו של שר האנרגיה הסעודי, חאלד אל-פאלח, לפיה לארצו אין כל כוונה להטיל אמברגו נפט כדי להגן על האינטרסים שלה. זהו מרחק עצום ממה שעשו יצואניות הנפט ובראשן סעודיה אחרי מלחמת יום הכיפורים בחורף 1973/74. כעת היא מבהירה שחלפו הימים של השימוש בנשק הנפט. וזה לא בגלל שסעודיה נעשתה יותר מתונה, אלא משום שכעת היא צריכה את לקוחותיה לא פחות מכפי שהם צריכים אותה.
רק לפני שנים אחדות העתיד נראה זוהר למפיקת הנפט הגדולה בעולם. היא נטלה הימור ענק על יכולתה לפגוע קשות במשק האמריקני בכך שהזניקה את מחירי הנפט. אבל האמריקנים הסתגלו והמשיכו לקנות. בינתיים עברו הסעודים מעודף תקציבי של 7% בשנת 2013 לגרעון של 15% בשנת 2015, תוך שעולים חששות מפני פיחות או חדלות פרעון. היא נאלצה לבצע תוכנית צנע ושקעה אשתקד למיתון. וכאשר ארה"ב מתקרבת לעצמאות אנרגטית, נאלץ אופ"ק להתחיל לקצץ את התפוקה כדי לשמור על מחיר של 70 דולר לחבית.
השנה הצליחה סעודיה להאט את הקיצוצים בהוצאותיה ולהתחיל לפנות לתחומים אחרים מעבר לנפט. אולם הוצאות הממשלה עודן 60% מהתמ"ג ושיעור האבטלה עומד על 13%. במילים אחרות: הנסיך מוחמד בן סלמאן ביצע רפורמות לא משום שהוא בחור מודרניסט אלא מחוסר ברירה. מוחמד רואה את הכתובת על הקיר: אם לא יוכל לשנות את המודל הסעודי, שבמרכזו קניית פופולריות, ימיו של המשטר ספורים.
סמואל מסבירה, שזו הסיבה מדוע מוחמד כל כך להוט למשוך משקיעים זרים. בלב הרפורמה שלו עומדת הפרטה נרחבת שמטרתה להכניס לקופת המדינה 200 מיליארד דולר, בנוסף ל-100 מיליארד שכבר גויסו ממכירת 5% ממניות חברת הנפט הממשלתית ארמקו. מימוש התוכנית לא היה קל מלכתחילה; הכוונה העדכנית הייתה לגייס השנה 10 מיליארד דולר, אבל חלק ניכר מהנכסים המיועדים להפרטה אפילו לא מאורגנים בחברות שניתן למכור. הסיכון הפוליטי, מצידו, יחייב מתן הנחה משמעותית מהשווי האמיתי של הנכסים. ועידת "דבוס במדבר" נועדה לקדם את ההשקעות הזרות – אבל חלק ניכר מהמשתתפים המערביים ביטלו את בואם בשל פרשת חאשקוג'י.
אין לטעות: לריאד יש עדיין כוח עצום. סעודיה מספקת 8% מתצרוכת הנפט של
האיחוד האירופי והיא יכולה לשלוח את המחירים מעלה או מטה. ארה"ב עדיין זקוקה גם היא לנפט מיובא למרות הגידול הניכר בתפוקה המקומית, משום שהנפט האמריקני קל, והמזרח-תיכוני – כבד. זוהי אחת הסיבות לכך שהתגובה הבינלאומית, הן לאירועים בתימן והן למותו של חאשוקג'י, הייתה מתונה יחסית – מסבירה סמואל.
עם זאת, כאמור, כיום לא יכולה סעודיה להשתמש בנשק הנפט. הפעלתו תגרום לה נזקים כבדים, הן כלכליים והן פוליטיים. היא גם אינה יכולה לצאת מתוך הנחה ששוק הנפט יישאר במצבו הנוכחי; מבחינתה של ממשלה החושבת במונחים של שושלת רב-דורית, האפשרות של ירידה בביקוש לנפט היא מפחידה. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה שהגידול בביקוש יתמתן בעוד חמש שנים למיליון חביות ביום, ופרשנים בכירים צופים שבתוך 20 שנה יהיה מעבר משמעותי למקורות אנרגיה חילופיים.
נכון לעכשיו, מסכמת לואיס, כלואים סעודיה והמערב במעגל מכוער של אינטרסים הדדיים. אבל הדינמיקה של היחסים הללו השתנתה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת. סעודיה אינה יכולה להרשות לעצמה להיות ספק קפריזי; היא חייבת להיות זהירה יותר.
