חברת ההזנק ההודית פוליסיבזאר תפרה את הפרסומת שלה לקהל של בוליווד: "ביטוח ב-10 מיליון רופי תמורת 680 רופי לחודש" (130,000 דולר ותשעה דולרים). החברה מציעה השוואה של תעריפי ביטוח – חידוש במדינה בה מבוטחים רק 3.7% מבין 1.3 מיליארד התושבים – תמורת עמלה של 20%. בקיץ שעבר הגיעה פוליסיבזאר לשווי של מיליארד דולר ("יוניקורן"), אחרי שקבוצת סופטבנק הובילה סבב גיוס של 200 מיליון דולר.

פוליסיבזאר היא דוגמה לדור החדש של חברות הזנק הודיות ששוויין מרקיע שחקים – כותב ביזנסוויק. הן אימצו מודלים עסקיים מחו"ל: אולה היא אובר ההודית, סנאפדיל ופליקראט הן הגירסה המקומית לאמזון, פייטם היא ארנק אלקטרוני דמוי אליפיי הסינית. כולן פונות בעיקר ללקוחות שאינם גרים בערים הגדולות ואינם דוברי אנגלית. ארבע מבין חמש החברות שהפכו אשתקד ל"יוניקורנים" עוסקות בשירותים בסיסיים בתחומי החינוך, הלוגיסטיקה והאירוח.

קחו למשל את חברת ביז'ו. לחלק מבתי הספר הציבוריים בהודו אין די כסף לשכור מורים או לוודא שאלו שנשכרו יתמידו בעבודתם. כאן נכנסת ביז'ו לתמונה: הסרטונים באפליקציה שלה מלמדים בין היתר שברים וחוקי פיזיקה, ויש לה 17 מיליון מנויים המשלמים 135 דולר לשנה בחוזים לשלוש שנים. ההכנסה השנתית שלה עלתה אשתקד כמעט פי שלושה והגיעה ל-190 מיליון דולר, כאשר מדי חודש נוספים 130,000 תלמידים. בחודש מארס היא חצתה את רף מיליארד הדולר.

מערכת האספקה בהודו אינה יעילה ויותר מדי מתווכים חותכים קופונים בדרך שבין היצרן לצרכן. אודאן, חברת-בת שנתיים בלבד שגם היא שווה מיליארד דולר, משווקת אפליקציה המקשרת בין 150,000 קונים ומוכרים של מוצרי חשמל, בגדים ומוצרי יסוד, תוך שימוש בצ'אטים בלשונות רבות המצויות בשימוש בתת-היבשת.

חברת ההזנק התיירותית מלונות אויו – אשר הוערכה ב-5 מיליארד דולר בסבב גיוס של מיליארד דולר בחודש שעבר – מעודדת בעלי מלונות לשרדג אותם, ואז מעניקה להם את המותג שלה ומפרסמת אותם באתר שלה. כך יוצרת אויו רשת של בתי מלון שהמטיילים יכולים להיות בטוחים שהמצעים בהם נקיים ושיש בהם מים זורמים. ברשת יש 125,000 חדרים – 5% מכל מספרם בהודו – ומדי חודש נוספים 12,000.

ה"יוניקורנים" הללו מתנהלים בצורה יותר חלקה מאשר קודמיהם, כותב ביזנסוויק. הצמיחה המהירה שלהם מקשה על חברות אמריקניות וסיניות לחדור לשוק ההודי. הם עושים שימוש מצוין בהתפשטות הסמארטפונים ברחבי המדינה; כיום יש בהודו 450 מיליון משתמשים, לעומת 86 מיליון לפני חמש שנים בלבד.

עם זאת, יש להם ממה לחשוש. אויו מנסה כעת לחדור לסין, בריטניה ואיחוד האמירויות – ולא ברור האם מלונות התפורים במידות ההודיות יצליחו במדינות אחרות. רוב ה"יוניקורנים" עדיין אינם רווחיים, למרות שוויים העצום. אבל המשקיעים הבינלאומיים ממשיכים להזרים כסף, כולל לחברות הזנק בתחומים מסורתיים כמו שליחויות מזון. התחושה היא, שמי שאינו מהמר כעת על הודו – הוא המפסיד.