הנשיא דונלד טראמפ ורוב האמריקנים אינם מבינים כיצד האנטישמיות עובדת – טוען (יום א', 28.10.18) פרופ' ג'פרי הרף, היסטוריון יהודי מאוניברסיטת מרילנד, במאמר בוושינגטון פוסט, למחרת הטבח בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג.

תגובתו הראשונה של טראמפ לטבח כלל לא התייחסה למניע האנטישמי של הרוצח, רוברט באוורס. רק אחרי מספר שעות אמר את המובן מאליו: "זה בהחלט נראה כפשע אנטישמי". ואז הוסיף את מה שלא היה אומר נשיא שיש לו מושג כלשהו: "זה משהו שלא הייתם מאמינים שעדיין קורה". הייתם מאמינים אם הייתם יודעים משהו על העבר ועל ההווה של שנאת היהודים, סבור הרף. אך מוזר שהדברים באים ממי שמגדיר את עצמו כידיד הגדול ביותר של ישראל וכמי שיש לו שלושה נכדים יהודים.

גם אחרי שהניאו-נאצים בשרלוטסוויל צרחו "יהודים לא יחליפו אותנו", טראמפ לא גינה את האנטישמיות שלהם. אבל טראמפ אינו היחיד בארה"ב המתקשה לדון באנטישמיות. הטענה האבסורדית לפיה המיעוט היהודי הקטן, רוצה או מסוגל להחליף מישהו, כמעט ולא זכתה למענה אחרי אירועי שרלוטסוויל. דיון על סמלי הקונפדרציה או על הגזענות כלפי האפרו-אמריקנים משתלבים טוב יותר בסדר היום הציבורי.

לדעת הרף, האנטישמיות חומקת מדיון משום שהיא אינה עוסקת בצבע העור ומשום שהמחשבה המקובלת הייתה שהיא מתה יחד עם גרמניה הנאצית. אולי בשל כך לא סגרה טוויטר את החשבון של באוורס גם כאשר הכריז שלא יאפשר לאגודה היהודית לסיוע למהגרים "להכניס פולשים" לארה"ב. וכאשר נכנס לבית הכנסת, צרח בווארס: "כל היהודים חייבים למות".

המילה "כל" חיונית להבנת המחשבה הקונספירטיבית שבבסיס האנטישמיות, מסביר הרף. באוורס וקודמיו משוכנעים שליהודים הם חזקים ומרושעים במידה יוצאת דופן. התפיסות הללו עומדות ביסוד סיפור מותו של ישו; רק ב-1965 קבע הוותיקן שיהודי התקופה וצאצאיהם אינם נושאים באחריות למותו. דם יהודי רב נשפך עד שהכנסייה הגיעה לתובנה הזאת. ליבת האנטישמיות הנאצית הייתה המודרניזציה של הפחד הדתי הנושן: בעיני הנאצים הפכו היהודים לכוח פוליטי, "היהדות הבינלאומית". אדולף היטלר הכריז שהוא יגן על גרמניה מפניהם באמצעות הריגתם עד האחרון שבהם, בכל העולם. הרוח של הנאצים נכחה אתמול בפיטסבורג – אומר הרף.

מותו של היטלר לא הביא לקיצה את האנטישמיות. היא נותרה חיה וקיימת בהתקפות הקומוניסטיות על המזימות של הציונים והאמריקנים; בגינוי של ישראל בידי השמאל החדש, שלדעתו היא מכשיר בידי ארה"ב; בשקרים של אש"ף כאילו ישראל היא מדינת אפרטהייד ורוצחת המונים. היא חיה וקיימת בקרב המוסלמים הקיצונים בטהרן, בקרב מנסחי אמנת חמאס, בקרב אנשי אל-קאעידה שתקפו ב-9/11 את "הברית של הצלבנים והיהודים". לכל הצורות הללו של האנטישמיות, למרות שהן מנוגדות מבחינה פוליטית, יש מכנה משותף: מחשבה קונספירטיבית המוליכה לאלימות כלפי "היהודים רבי העוצמה".

תרומתו של טראמפ לתחיית האנטישמיות בפוליטיקה האמריקנית מונחת בחיבתו לתיאוריות קונספירציה. היא באה לידי ביטוי, למשל, בפרסומת המגעילה איתה סיים את הקמפיין שלו. היא כללה רמיזה לכוחות גלובליים אפלים, בדמות תמונותיהם של שלושה יהודים מובילים: ג'ורג' סורוס, לויד בלנקפיין וג'נט ילן. הפרסומת הזאת הייתה קריצה ברורה לכיוון האנטישמים, מאשים הרף. התועמלנים הנאצים היו רואים אותה כעידכון של הכרזות שלהם. טראמפ העניק לגיטימיות להלך מחשבה פרנואידי ומסוכן.

היהודים יודעים שהם מיעוט ונחשבים ל"אחר". לא משנה כמה מתוחכמים וסובלנים שכניהם הנוצרים; כל עוד הם קוראים את הברית החדשה, יימצא מי שיקח את מילותיה כפשוטן ויתבונן על היהדות והיהודים בתערובת של חוסר אמון, שנאה ופחד. הרף סבור שעל כל האמריקנים – כולל הפוליטיקאים – ללמוד מחדש מהיכן באה האנטישמיות וכיצד להביס אותה. הפעם יידרש מאמץ רב כדי להתגבר על הבורות האמריקנית ביחס להיסטוריה של האנטישמיות, אופיה וסכנותיה העכשוויות.