יום חמישי 17 בינואר 1957 היה יום יפה ובהיר "עם שמיים כחולים", לאחר כשבוע של מזג אוויר חורפי וגשום.
גדעון הולין בן 21 מגבעת רמב"ם בגבעתיים, תלמיד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וחברתו שפרה רבינוביץ' בת 20 מפתח תקוה, תלמידת בית ספר לאמנות "בצלאל", החליטו לנצל את היום היפה והבהיר לטייל יחדיו באזור ירושלים.
השניים התגוררו יחד עם עוד מספר סטודנטים בדירה באזור בניין "בית מעלות" סמוך לבניין הכנסת הישנה "בית פרומין" ברח' קינג ג'ורג' בירושלים. גדעון הולין ושפרה רבינוביץ' יצאו לטיולם מהדירה, בסביבות השעה 9:30 בבוקר. גדעון נטל עימו מצלמה. השניים לא חזרו מטיולם.
למחרת, יום שישי, ובשבת, כשהתברר לבני משפחתם שלא חזרו לדירת המגורים בירושלים שבו התגוררו ולא יצרו קשר עם מכריהם ועם המשפחה, החלה הדאגה לכרסם. הודעה על היעלמותם נמסרה למשטרה וביום ראשון 20 בינואר 1957 כמה ימים לאחר היעלמותם החלה המשטרה, בשיתוף כוחות צבא, בסריקות וחיפושים אחרי שני הנעדרים. אל הסורקים התלוו גששים וכלבי משטרה. במשטרה נתקבלה הודעה כי בני הזוג נראו לפני שבת ליד תלפיות במרחק מועט ליד קו הגבול ועל כן התמקדו הסריקות והחיפושים באזור עין כרם ותלפיות.
במקביל פנו שלטונות ישראל מספר פעמים אל שלטונות ירדן ושאלו אם הזוג, גדעון הולין בן 22, וחברתו שיפרה רבינוביץ' לא חצו בטעות את קווי הגבול ונכנסו לשטח ירדני. אולם הירדנים התמהמהו בתשובתם ורק כעבור חמישה ימים, ביום שלישי 22 בינואר 1957, הודיעו הירדנים באורח רשמי כי שני הצעירים נמצאים ברשותם וכי הם בריאים ושלמים, אולם לא מסרו מתי יוחזרו לישראל.
עם קבלת ההודעה הירדנית, הופסקו החיפושים והסריקות רבות ההיקף שנערכו אחר שני הנעדרים על-ידי המשטרה והצבא. הודעה על המצאם בירדן נמסרה לבני משפחתם. הוריה של שפרה רבינוביץ', דוב ובלה רבינוביץ', תושבי פתח תקוה, הגיעו ושהו בירושלים מאז נודע על העלמה של בתם. הוריה של שפרה היו הורים שכולים לאחר ששכלו במלחמת העצמאות את בנם איש הגדוד השביעי של הפלמ"ח אליהו ("איליה") רבינוביץ' שנפל בקרב ב-3.6.1948 ליד אשדוד במלחמת העצמאות. בן 18 היה בנפלו.
השבי בירדן
שוחחתי בימים אלה עם שפרה רבינוביץ'-לוויתן, צלמת ואמנית, כיום בת 82, על פרשת השבי בירדן. וכתבה זו מסתמכת על סיפורה ועל דיווחי העיתונות דאז על הפרשה. מספרת שיפרה: "היה זה יום חמישי 17 בינואר 1957. יום יפה ובהיר ומקסים. השמיים היו כחולים. בשבוע שקדם לו ירדו גשמים ואני וגדעון שהתגוררנו בדירת סטודנטים ליד בניין הכנסת הישנה באזור רחוב קינג גורג', החלטנו לנצל את היום היפה ולטייל באזור ירושלים. גדעון לקח מצלמה איתו. הלכנו דרך רחוב שנקרא עמק רפאים, אם אני לא טועה, והגענו לבית צפפה.
השעה היה בסביבות 11 בבוקר. לא ידענו בדיוק איפה אנחנו נמצאים, הגענו לגדר תיל פרוצה וראיתי מולנו גבעה עם שביל המוליך לבית גדול שעל הגבעה, ואני משום מה החלטתי שזהו בית ספר לעולים. התקרבנו לבית, מתוכו הגיחו לעברינו בתדהמה שלושה אנשים לבושי חאקי מזויינים בתת מקלעים. מסתבר שהבית שעל הגבעה היה מוצב עמדה של הלגיון הירדני. אני בטוחה שלו היו משקיפים עלינו מהעמדה ורואים אותנו מתקרבים לעברם היו יורים בנו ולא הייתי יכולה לדבר איתך היום.
אמרנו להם "שלום" ואילו גדעון שאל אם הם ירדנים או ישראלים. הוכנסנו פנימה. היו שם עוד שלושה חיילים, על-פי דיבורם בערבית הבנו כי נפלנו בידי הירדנים. החיילים הירדנים החלו לחקור אותנו. הורידו ממני מאוד לא בעדינות את השעון לקחו את המצלמה של גדעון קשרו את עינינו במטפחת ופקדו עלינו ללכת עמם. המטפחת לא הייתה הדוקה והיינו יכולים לראות שהם מוליכים אותנו בשדה פתוח לכיוון קיר כלשהוא. הייתי בטוחה שהולכים להוציא אותנו להורג ורצו במוחי מחשבות של נידונים למוות. הפרידו בנינו וחקרו אותנו ולא בעדינות.
כעבור זמן מה הגיע טנדר/גיפ שלקח אותי ואת גדעון למפקדה כלשהי שלהם כנראה ב"קישלה" אשר בעיר העתיקה ומשם הוכנסנו לחדר גדול, התירו את המטפחות, הפרידו בינינו והחלו לחקור אותנו. במהלך חיפוש בבגדי מצאו אצלי צו תנועה צה"לי מתקופת שירותי בצה"ל במבצע סיני ועליו שמי ודרגת רב"ט אף כי אני סמלת. החוקר ביקש שאומר לו את מספר יחידתי והיכן היא חונה. סירבתי להשיב לו אולם הוא השיב לי כי אני טיפשה והוא יודע מה שם יחידתי והיכן היא חונה.
עוד באותו הערב הועברה שפרה רבינוביץ' לבית כלא בעמן ואילו גדעון הועבר לכלא זרקא. מספרת שפרה: "הוכנסתי לחדר גדול עם אסירות נוספות. היחס מצדן כלפי היה יחס טוב. חקר אותי קצין ירדני דובר אנגלית יפהפייה. אחד הדברים החזקים שאני זוכרת מבית הכלא הוא הקור הנורא ששרר בחדר בו שהיתי. שהיתי בכלא במשך כ-10 ימים. ביום שני 28.1.57 הודיעו לי בבוקר כי אני משתחררת. נפרדתי מהאסירות לשלום והן בכו בהתרגשות. באותו יום בצהריים הוחזרה שפרה רבינוביץ' לישראל דרך מעבר מנדלבאום בתיווך ועדת שביתת הנשק ישראלית ירדנית בנוכחות סגן אלוף י. נור סלע, הממונה על ועדות שביתת הנשק ונפגשה עם הוריה וחבריה. הפגישה הייתה מרגשת.
גדעון הולין הוחזר לישראל ביום רבעי 6 במרץ 1957 לאחר כ-47 ימי שבי בכלא זרקא. עם החזרתו לישראל, הוא נחקר במשטרה על נסיבות חציית הגבול בכפר בית צפפה ועל שביו בכלא הירדני ושוחרר עוד באותו יום ונסע לבית הוריו. לעיתונאים סיפר כי נחקר על מצבה הצבאי והמדיני והכלכלי של ישראל. לדבריו, התנהלו הקירותיו בלשון האנגלית ונשאו אופי של החלפת דעות בין חוקריו, קציני המודיעין הירדניים, לבינו, על מצבה הצבאי, המדיני והכלכלי ישראל. בתקופת שביו קיבל גדעון בכלא הירדני חבילת בגדים ושני מכתבים מהוריו בישראל, שהועברו אליו באמצעות ועדת שביתת הנשק הישראלית ירדנית. על החזרתו לישראל נודע לו ביום ג' בבוקר השכם, כאשר נאמר לו להתכונן לנסוע לירושלים כדי להיות מוחזר לישראל.
החיים אחרי השבי
שפרה רבינוביץ' נישאה בשנה בו שוחררה מהכלא לעמיקם לוויתן, עורך דין ידוע בתחום התעבורה. לשניים שני ילדים ונכדים. שפרה עוסקת כיום בצילום.
גדעון הולין סיים לימודי המשפטים באוניברסיטה וב-1962 הוסמך לעורך דין. לימים יהיה מעורכי הדין המובלים והבולטים בתחום דיני עבודה. גדעון הולין הלך לעולמו במרס 2015 בגיל 80 ונקבר בבית העלמין בכפר שמריהו. הותיר אחריו את רעייתו אורה ושני ילדים.
