האם יש משמעות למילותיהם של פוליטיקאים? – שואל הפסיכיאטר פרופ' ריצ'רד פרידמן בניו-יורק טיימס. דונלד טראמפ מצייר ללא הרף תמונה שטנית של מתנגדיו, מתאר אותם כטיפשים, מכנה מהגרים "חיות". הרטוריקה שלו תרמה רבות לאווירת השנאה, אותה מלבים התקשורת הימנית ותרבות האלימות ברשת, טוען פרידמן.

מובן שקשה להוכיח קשר ישיר בין אמירה זו או אחרת לבין מעשה אלימות ספציפי. אבל בני האדם הם יצורים חברתיים, המושפעים בקלות מאווירת הזעם האופפת אותם. לא צריך להיות פסיכיאטר כדי להבין, שהשנאה וזריעת הפחד של טראמפ ותומכיו עלולה להוביל אנשים למעשים. אבל פסיכיאטריה ומדעי המוח יכולים לספק תובנות על כוחן של המילים היוצאות מפיותיהם של אנשים חזקים.

מחקרים הוכיחו שחשיפה חוזרת ונשנית לשנאה גורמת להגברת הדעות הקדומות. היא יכולה להוביל לאלימות מילולית, משום שהיא הופכת למקובל את מה שנחשב להתנהגות שיש להוקיע מבחינה חברתית. דברי שנאה והפחדה של פוליטיקאים גורמים להפרשת הורמונים המפעילים את האזור במוח המטפל בפחדים. הדבר מקשה על האדם לתעל את רגשותיו ולחשוב לפני שהוא פועל.

האם רוברט באוורס, הרוצח מפיסבורג, וסיזר קאיוק, שולח מעטפות הנפץ, הקשיבו לדברי השטנה של הנשיא? באוורס טען שיהודים מסייעים למהגרים בלתי חוקיים להגיע מדרום אמריקה, וכנראה חשב שטראמפ אינו עושה מספיק ולכן עליו לפעול בעצמו. ואילו סאיוק חזר בציוציו על כמה מן המילים האהובות על טראמפ, לפני ששיגר שתי מעטפות לרשת CNN: "עוד שקרים ותעמולה, ביי CNN הכושלת הכושלת, זבל".

פסיכיאטרים מאוניברסיטאות פרינסון והרוורד הראו, שחוסר אמון קבוצתי קשור לכעס ולאלימות אימפולסיבית. הדבר נכון במיוחד בעת קשיים כלכליים, כאשר אנשים נוטים להאשים זרים בגזל משרותיהם. כאשר קבוצה נכנסת למגננה ובטוחה שהיא נתונה למתקפה, חבריה מתחילים לחשוב שהכל מוצדק – כולל אלימות, קבעו החוקרים.

לדברי פרידמן, יש עוד משהו שטראמפ עושה ומעודד את האלימות: הוא הופך את מתנגדיו ללא-אנושיים. מחקר העלה, כי כאשר חברי קבוצה מרגישים מאוימים, יותר קל להם לחשוב על חברי קבוצות אחרות כפחות אנושיים ולחוש רק מעט אמפטיה כלפיהם – שתי מצבים נפשיים המובילים לאלימות. מחקר אחר מצא, כי קיימת פחות אמפטיה כלפי מכורים לסמים וחסרי בית.

בדיקות MRI הראו, כי תמונות של מי שסבלו מדה-הומניזציה לא הצליחו לגרות את חלקי המוח האחראים על המוסר החברתי, אלא את אלו המעוררים תחושת גועל. לכן, כאשר מישהו כמו טראמפ מייצר דה-הומניזציה של יריביו, הוא נוטל מהם את ההגנה המוסרית והופך את הפגיעה בהם לקלה יותר.

אם למישהו יש עדיין ספק לגבי יכולתו של דיבור פוליטי להביא לאלימות, ממשיך פרידמן, כדאי שיראה את מחקרו הקלאסי של סנטלי מילגרם, פסיכיאטר מאוניברסיטת ייל, שנערך בשנות ה-60. המחקר בחן את נכונותם של בני אדם לציית לדמות בעלת סמכות. הנבדקים התבקשו להנחית מכות חשמל על משתתפים אחרים, בלא שידעו שהן מזויפות. 65% מהם עשו בדיוק את מה שנצטוו והנחיתו מכות בעוצמה המירבית, שאם היו אמיתיות – עלולות היו לגרום למוות.

המסקנה הייתה ועודנה, שניתן לשכנע אותנו בקלות לעשות משהו נורא לאדם אחר – פשוט באמצעות מתן פקודה. כעת תארו לעצמכם מה יקרה אם טראמפ יקרא בגלוי לתומכיו לאחוז בנשק. מפחדים? בצדק, קובע פרידמן.