כאשר רצה פרנק ברוני, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס, לקבל תשובה לשאלה כיצד צריך להיראות מועמד דמוקרטי שיהיה לו סיכוי לנצח את
דונלד טראמפ ב-2020, הוא פנה למשיב בלתי צפוי: קורי לבנדובסקי, שניהל במשך שנה את הקמפיין של טראמפ ועדיין בעל מהלכים בבית הלבן. מי מדאיג אותו?
בראש הרשימה הציב לבנדובסקי את ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, המיליארדר מייקל בלומברג, שלא יצטרך לבזבז זמן על גיוס כספים, ואת סגן הנשיא לשעבר,
ג'ו ביידן, שהוכיח את עצמו כלוחמני לא פחות מטראמפ ("אם היינו בבית הספר יחד, הייתי מכסח לו את הצורה"). לבנדובסקי הזכיר גם את בטו או'רורק, מועמד לסנאט בטקסס, ואת אנדרו גילום, המתמודד על משרת מושל פלורידה. המועמד הדמוקרטי, אמר בצורה כוללנית יותר, יצטרך להיות בעל יכולת להקדיש תשומת לב ובעל רצון לתוקפנות.
ביום חמישי הקרוב (8.11.18), אומר ברוני, בחירות האמצע כבר יהיו היסטוריה ישנה וכל העיניים יהיו נשואות בדיוק שנתיים קדימה: לבחירות לנשיאות. אבל תהיה להן משמעות בשאלה איזה מועמד יצטרכו הדמוקרטים: מתון או ליברל? ותיק או צעיר? גבר או אישה? השאלות הללו נכונות תמיד, אבל עוד יותר כאשר ממול מתייצב טראמפ, שמקצין הכל – במיוחד את הסיכונים והסיכויים. ולאחר שהמועמד ייבחר, יהיה גם עליו להכריע: האם יצטרף אל טראמפ בבוץ ההכפשות? או שמא האמריקנים כמהים למישהו נקי יותר ורגוע יותר?
יש דמוקרטים הטוענים שקמפיין נקי ישרת אותם, אבל ברוני אומר שאינו מאמין בכך. ההתנהלות של טראמפ תחייב את המועמד הדמוקרטי להיות עוד יותר חזק מכרגיל, מבלי להיות קשוח, תוך איזון בין חבטות לאופטימיות, ולהימנע מהאשמות הנגד שלא עובדות על טראמפ. אבל לפני כל זה, צריך שלדמוקרטים בכלל יהיה מועמד, וזה לא יהיה פשוט לנוכח העובדה שנכון לעכשיו קרוב ל-40 איש משתעשעים ברעיון של התמודדות.
לדעת ברוני, למועמד הזה תצטרך להיות תכונה בלתי מתפשרת אחת: היכולת להעביר את המסר שלו אל מול השליטה של טראמפ בסיקור החדשותי. טראמפ מצייץ בלי הפסק, והמועמד הדמוקרטי יהיה חייב לדעת גם הוא לנצל לטובתו את המדיה החברתית באותה מידה. כמה מהם ניסו זאת בחודשים האחרונים, במידות שונות של הצלחה: או'רורק השיג קהל עצום, בעוד הסנאטור קורי בוקר נכשל בכך בעת השימועים על מינויו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון.
לטובתו של טראמפ משחקת העובדה שהוא חסר בושה לחלוטין בכל מה שקשור בשימוש במדיה החברתית בכלל ובטוויטר בפרט. לכן, על המועמד הדמוקרטי יהיה לחץ לא רק לצייץ, אלא גם לומר דברים שייזכרו – כלומר: דברים חדשים. לתקוף את הרפורמה במס או להציע תוכניות להכשרה מקצועית – זה מחוויר ליד הצהרותיו של טראמפ על החומה בגבול מקסיקו ועל איסור כניסת מוסלמים.
מתחריו של טראמפ יהיו חייבים לנסות בכל כוחם לקבוע את תנאי השיח ולא להגיב לפרובוקציות שלו. והם יהיו חייבים להימנע מלהעליב את תומכיו; מצביעיו של טראמפ לא יחזרו לצד הדמוקרטי אם ישמעו שעליהם להתבייש על בחירתם בו. החוגים הדמוקרטיים הסגורים עדיין לא מצליחים להבין כיצד בכלל טראמפ נבחר, אבל מחוצה לה – התמונה שונה ולמצביעים יש תשובות ברורות לכך.
המועמד יהיה חייב להבין את המציאות הזאת: עשרות רבות של מיליוני אמריקנים חושבים בצורה אחרת וטראמפ הוא האיש שלהם;
הילרי קלינטון לא הבינה את זה, ולמעשה – אפילו לא הבינה כיצד טראמפ בכלל יכול לבוא בחשבון. אם הדמוקרטים רוצים לנצח בעוד שנתיים, עליהם להוציא לעצמם מראש את המחשבה שכל מי שבחר בטראמפ הוא אידיוט וגזען. תומכיו ראו בו את הבעיטה בישבן שוושינגטון זקוקה לה, ואם הדמוקרטים לא יתחשבו בהם – הם יצביעו שוב בעדו.
לבנדובסקי מצביע על עובדה מעניינת, שגם לה יש משמעות בבחירת המועמד הדמוקרטי: ככל שלמועמד יש פחות ניסיון, יש לו פחות מה להסביר ופחות מפני מה להתגונן. זה היה אחד היתרונות הגדולים של
ברק אובמה, שהיה באמצע הקדנציה הראשונה שלו בסנאט כאשר הודיע על מועמדותו לנשיאות. טראמפ הצליח מאוד כאשר הציג את עצמו (ובצדק) כאדם שמגיע מחוץ למערכת הוושינגטונית.
אחת המסקנות המרכזיות משיחותיו עם שורה של פעילים ומומחים משני הצדדים, אומר ברוני, היא זאת: אם אתה רוצה להכות את טראמפ – תלמד ממנו. עליך לחקות את ההחלטות האסטרטגיות החכמות ביותר שלו וכמה מן התכונות הגורמות לו להיות פופולרי. תהיה ישיר, ברור ועקבי; טראמפ חוזר בצורה שיטתית על המסרים שלו, וזה עובד. תפגין עוצמה ותהיה פייטר; בוחרים מתחברים כיום לתכונות אלו יותר מאשר אי-פעם בעבר.
יותר מדי דמוקרטים בזבזו יותר מדי זמן בתרועות לנצחונה של קלינטון במניין הקולות, בהאשמת הרוסים בתבוסה או בהימנעות מהתבוננות בטעויותיהם. הם פטרו את טראמפ כתאונה או כמשוגע. זה טבעי; זו גם הזמנה להשבעה הבאה שלו, מזהיר אותם ברוני.
