שלום חבר

האקדח קורא ליורה

אין ספק שנדרשים חינוך, כאמצעי מֶנַע, לצד ענישה מרתיעה, כדי למנוע רצח בישראל. אולם אי-אפשר להתעלם מכך, כי כשם שפירצה קוראת לגנב, כך אקדח זמין קורא ליורה. האם השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שהחליט להגדיל את היצע חלוקת הנשק לאזרחים, שכח את אימרתו הידועה של המחזאי ברטולד ברכט, כי אקדח המונח במערכה הראשונה, סופו שיירה במערכה השלישית?

נכון, אמריקה לא כאן, והנשק לא זמין כמעט לכל דורש כמו בתפוח הגדול. אולם למרבה הצער, הכרוניקה הפלילית במחוזותינו ידעה לא מעט מאבטחים ושוטרים שניצלו את כלי הנשק שבידם, ששימש ככלי עבודה, למטרות רצח במשפחה ושל אנשים אחרים.

יתרה מכך, לא פחות מהבדיקה הפיזית, נדרשת בדיקה נפשית ואישיותית יסודית וּמקיפה, של הפונים ושל המאבטחים והשוטרים. זאת תוך תיאום ושיתוף פעולה מלא בין הרשויות השונות הנוגעות בדבר - המשטרה, הרווחה וּמשרד הבריאות. כמו-כן ראוי לשקול השארת הנשק במקום העבודה, כדי למנוע את הקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק ואת הרצח הבא. וּבא לציון גואל.

ירושלים המפולגת

גישת הציבור החילוני לירושלים מצביעה על התפלגותו לשלוש קטגוריות: אוהבי העיר, יורדיה והנשארים בה בעל כורחם (מסיבות פרנסה, דיור חינוך ועוד).

שני האחרונים - היורדים והנשארים בעל כורחם - משמיצים את העיר ומכנים אותה עיר חרדית ולא נקייה. זאת למרות מוסדות התרבות ובתי הקפה הרבים בה, שזכו לאחרונה לפריחה מחודשת, כמו גם השיפור ברמת הניקיון ודו הקיום בין האוכלוסיות השונות.

דומני כי אופיה המקודש של העיר על סמליה הדתיים - הכותל, שכונת מאה שערים החרדית ובתי הכנסת בנחלאות האוריינטלית והציורית - המשמשים מקור משיכה לתיירים ולחילונים רבים, דוחים את האחרים.

הדבר מזכיר את הסיפור על אותו חסיד שפנה לרבו, בטענה שאינו סובל את העיר. אמר לו רבו: שמא ירושלים אינה סובלת אותך?

שוחר שלום?

יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, תחת הכובע והחזות המערבית שלו, הוא חמאס לא פחות מחמאס. מי שמסית במסגדים נגד ישראל, מפאר בכיכרות תחת כל עץ ומיקרופון רענן את המחבלים ומעלה אותם על נס. ולא עוד, אלא מעניק להם פרס לטרור בדמות משכורת חודשית, שגובהה כידוע הוא פונקציה ישירה של ממדי החבלה וּמֶשך עונש תקופת המאסר - הוא תומך טרור ממדרגה ראשונה, שלא היה מבייש את החמאס. את שיתוף הפעולה עם ישראל הוא מבצע לצורך קבלת הטבות ממנה והצגת תדמית ליברלית וּמתונה בעיני העולם. ואחרי כל זה עוד אפשר להאמין לו שהוא שוחר שלום?

האם זה בדומה לשועל שהודיע לחיות על פתיחה חגיגית של ועידת השלום, אך לפשר תמיהתן לבריחתו הבהולה מפני הכלב הִסביר, שהכלב לא שמע עדיין על השלום. האם אבו מאזן שמע על כך?

דו-קיום בבירה

על-רקע הקונפליקט בין חרדים לחילונים בירושלים, נותר רק להתגעגע לימי הזוהר העליזים של ראש עיריית ירושלים החרדי, אורי לופוליאנסקי.

אומנם חניון קרתא הסורר היה סגור, אך דברי נְעים זמירות ישראל "יהי שלום בְּחֵילֵךְ, שלווה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ" לא היו עוד חזון אחרית הימים. חזִינו בהתגשמותם כאן ועכשיו בבירת ישראל. אין ספק שיוסי דייטש כראש עיר היה יכול להחזיר את הדו-קיום בין התושבים בבירה. וּבא לציון גואל.