מרד. נסיון הפיכה. פוטש. כל המילים הללו מתאימות לתאר את המכתבים שיצאו השבוע מתחת ידיהם של 22 יועצים משפטיים למשרדי הממשלה ושל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. במה שנראה כמהלך שתוכנן ותואם מראש, כל הקבוצה הזאת התייצבה בפומבי נגד חוק היועצים המשפטיים, שאושר בידי ועדת השרים לחקיקה ובקריאה ראשונה בכנסת, ועלה היום (6.11.18) לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

הפקידים הללו - ונא לזכור: מדובר בפקידים, לא בנבחרי ציבור - מוכנים לעשות הכל כדי לשמר את הכוח העצום שנטלו לעצמם בשנים האחרונות. הם לא יתנו לאיש לגעת בקצה הזרת של הכוח הזה, באמצעותו הם שולטים למעשה על המדינה ומכתיבים לממשלה את פעולותיה. גם אם נדירים המקרים בהם הייעוץ המשפטי מטיל וטו על החלטות של הדרג המדיני, הרי שעצם יכולתו לעשות זאת - מובילה מראש לסירוס מרצון של נבחרי הציבור. שכן הנבחרים יודעים מה כדאי ומה לא כדאי להם להציע, על מה אפשר ועל מה אי-אפשר להילחם.

הסיבות למצב זה הן רבות: משפטיזציה של חיינו בכלל, ריבוי עצום של עורכי דין הנוקטים הליכי סרק, חוסר יושרה ולעיתים שחיתות בקרב הנבחרים, כפל התפקידים המאפשר ליועצים המשפטיים לאיים (בגלוי או במרומז) בהליכים פליליים נגד מי שלא יישמע להם. התוצאה היא הפרה בוטה של האיזון והעברת מרכז הכוח מידי מי שנבחר וחייב דין וחשבון לציבור, לידי מי שמתמנה ואינו חייב דין וחשבון לאיש.

מה אומר חוק היועצים

חוק היועצים המשפטיים מבקש לשנות במעט את המצב הזה. ממש במעט. הוא אומר שבמקום שהיועצים המשפטיים ימנו זה את זה - הם יתמנו בידי ועדת איתור. בראש הוועדה יעמוד מנכ"ל המשרד, ויהיו חברים בה נציג היועץ המשפטי לממשלה, נציג נציבות שירות המדינה, איש ציבור שיבחר המנכ"ל ואיש אקדמיה שיבחר המנכ"ל בתיאום עם היועץ המשפטי. מינויו של המועמד שתבחר הוועדה יחייב את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה.

הבה וננתח את ההצעה הזאת. היא קובעת שבוועדת האיתור יהיו שני אנשים של השר (המנכ"ל ונציג הציבור), שני עובדי מדינה (נציגי היועץ המשפטי והנציבות) וחבר אחד שייבחר במשותף בידי נציג השר ועובדי המדינה. כלומר: היא מאוזנת לגמרי. ואחרי הוועדה הזאת - ליועץ המשפטי לממשלה יש זכות וטו מוחלטת, שאיננה מותנית בדבר; הוא אפילו אינו חייב לנמק את התנגדותו למועמד זה או אחר. ואחרי המינוי, מודגש בדברי ההסבר, היועצים המשפטיים של המשרדים ימשיכו להיות כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה, ללא כל מגבלה על עבודתם.

כעת נסגור את הרשומות ונפתח את אתר בית המשפט העליון. כאן נמצא פסק דין בעתירה 7908/17, שניתן בשבוע שעבר בידי הנשיאה אסתר חיות בהסכמת השופטים נעם סולברג ויוסף אלרון. העתירה עסקה בעיקר בהחלטת הממשלה למנות בכל משרד משנה למנכ"ל ללא מכרז, אך גם בהחלטה לשנות את ההרכב וצורת העבודה של ועדת האיתור שתמליץ על משנים אלו. בג"ץ דחה אותה על שני חלקים, ובכך הכשיר סופית את שני השינויים.

השינוי בוועדת האיתור

השינוי בוועדת האיתור בא לידי ביטוי בשניים: צמצום מספר חבריה מחמישה לשלושה, וקביעה שהיא תגיש לשר שמות של שני מועמדים ולא של אחד בלבד. במבנה הקודם שלה, כללה ועדת האיתור שני חברים שמונו בידי מנכ"ל המשרד ושלושה שמונו בידי גורמים אחרים; במבנה החדש, היא כוללת נציג אחד של המנכ"ל, עוד נציג שממנה נציב שירות המדינה ועוד נציג שממנים שניהם ביחד. "אין בהסדר החדש כדי לחזק את השפעתו של מנכ"ל המשרד בכל הנוגע לזהות חברי הוועדה ואין בו משום שינוי מהותי של האיזון הפנימי המתקיים בהרכבה", קבעה חיות.

זה בדיוק, אבל בדיוק, אותו יחס שנקבע בוועדת האיתור ליועצים המשפטיים: חצי-חצי. ובוועדת האיתור ליועצים המשפטיים יהיו חמישה חברים, כמו במבנה הקודם של ועדות האיתור למשנים למנכ"ל, ולא שלושה. חיות אישרה כאמור גם את צמצום מספר החברים, ומקל וחומר - שאין פגם בוועדת איתור בת חמישה חברים. היא אומרת:

"אכן, הפחתת מספר חברי הוועדה מחמישה לשלושה מצמצמת במידה מסוימת את מגוון הדעות ואת ההתייחסות שתוצג על-ידי חברי הוועדה בהליך המינוי. אולם מן העבר השני יש בצמצום זה כדי לייעל ולפשט את עבודת הוועדה, וזאת לאחר שהתברר, כי הרכב של חמישה חברים מקשה לא אחת על התנהלות יעילה ועל עמידה בלוח הזמנים הנדרש".

חיות גם לא מצאה פגם בכך שוועדת האיתור תמליץ על שני מועמדים במקום על אחד. למה? כי "כדי להפיג את החשש שהמינוי של אחד המועמדים ייעשה ממניעים לא ענייניים, קובעת החלטת הממשלה כי במקרה כזה ועדת האיתור תדרג את המועמדים וכי השר הממנה יחויב לנמק את עמדתו ככל שיחליט שלא לבחור במועמד שדורג על-ידי הוועדה במקום הראשון".

ומה יש לנו בתחום היועצים המשפטיים? מועמד אחד בלבד, כמו ההסדר הקודם, וזכות וטו מוחלטת ליועץ המשפטי לממשלה. השר מחויב לנמק בחירה במועמד שדורג במקום השני; היועץ המשפטי לא מחויב לנמק את פסילתו של המועמד האחד עליו המליצה ועדת האיתור.

חיות גם עוסקת במה שיתרחש אחרי שיתמנו ללא מכרז המשנים למנכ"ל. המשנה לא יהיה ממונה על יחידות ואגפים במשרד; הוא לא יהיה ממונה על עובדים שהם חלק מההיררכיה הניהולית במשרד; הוא לא יעסוק בתחומיהם של שומרי הסף ובהם היועץ המשפטי, החשב ומבקר הפנים; הוא לא יעסוק בענייני כוח אדם; הוא לא יהיה חבר בוועדות המכרזים והתמיכות. לעומת זאת, חוק היועצים המשפטיים אינו נוגע במילימטר בסמכויותיהם, אלא מעגן את כפיפותם המקצועית ליועץ המשפטי לממשלה.

החוק נותן להם יותר

נסכם. בג"ץ - בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון - אישר לממשלה לפעול באמצעות ועדת איתור בת שלושה חברים, בה יש איזון בין נציגי השר לנציגי עובדי המדינה. חוק היועצים המשפטיים קובע ועדת איתור בת חמישה חברים, בה יש איזון בין נציגי השר לנציגי עובדי המדינה. בג"ץ אישר לשרים לבחור בין שני מועמדים. חוק היועצים המשפטיים קובע שהשרים יקבלו שם אחד בלבד. בג"ץ אישר את הנוהל לפיו השר יחויב לנמק בחירה במועמד שבמקום השני. חוק היועצים המשפטיים מעניק ליועץ המשפטי זכות וטו ללא נימוק. בג"ץ אישר את כל אלו בתנאי שהמשנה למנכ"ל לא יוכל לעסוק כמעט בשום דבר. חוק היועצים המשפטיים אינו מגביל בכהוא זה את סמכויותיהם.

השורה התחתונה: בג"ץ אישר הסדר שמעניק לעובדי המדינה פחות כוח מכפי שמעניק להם חוק היועצים המשפטיים. במילים אחרות: מנדלבליט וחבורתו יוצאים נגד חוק שנותן להם יותר כוח מאשר החלטת ממשלה שאושרה בידי בג"ץ. הם כל כך להוטים לשמר את העוצמה שנטלו לעצמם, עד שלשם כך הם מוכנים לרמוס את עקרונות הדמוקרטיה, את הפרדת הרשויות - ואפילו את פסיקתו של בית המשפט העליון.